מזגים וליחות – רפואה תזונתית

קראו עוד על ג'אווהר

בזמן מסעי הצלב במאה ה-12, הגיע שליח לשליט מקומי בסוריה וביקש לשלוח רופא למחנה צלבני הנמצא בהרי הלבנון. השליט שלח רופא מקומי-נוצרי-סורי. הרופא נערך לשהות ארוכה, נטל עמו את חפציו והלך. לאחר כעשרה ימים, כשחזר, שאלו אותו בני ביתו – הרי מתוך ימי היעדרותך צעדת הלוך וחזור במשך מספר ימים, איך זה שהצלבנים שיחררו אותך כל-כך מהר? הרופא סיפר להם: היו שם שני חולים, האחד סבל מפציעה קשה ברגל והשנייה משיטיון (דמנציה). לראשון אמרתי שכדאי שיניח רטייה על רגלו עד שיעבור, ישמור אותה נקייה וינוח. לשנייה נתתי דיאטה בהתאמה למזג שלה ולמצבה הגופני (או כדבריו – דיאטה שתהפוך את המרה ללחה יותר).
ומה מצבם כעת? – שאלו אותו. ובכן, משסיימתי את איבחוני הגיע במפתיע רופא אירופי למקום. הוא אמר לבחוּר שפעולה לפי עצתי היא מיתה בטוחה וכי הוא יכול למות עם שתי רגליים או לחיות עם אחת. משבחר לחיות עם אחת קטע הרופא את רגלו והוא מת מיד מהניתוח. על האישה אמר הרופא השני שאחז בה דיבוק ושיש להוציאו ממנה. הוא גזז את שערה וביצע בה עוד מספר טיפולים וגם היא מתה ככל הנראה ממכת שמש. לאחר שראיתי זאת קמתי, אמרתי כי נראה שעזרתי כבר איננה נחוצה והלכתי לדרכי.

הרפואה העתיקה והרפואה המערבית מסתכלות על אדם חולה ורואות דברים שונים לחלוטין, לפעמים אפילו הפוכים. אלה מסתכלים על מחלה ורואים הפרה של איזון החיים, האחרים רואים בה התקפה של חיידקים. כשאלה בודקים מה אכל האדם החולה לפני שחלה, האחרים רק מבקשים לוודא שאין דבר בקיבתו טרם ניתוח. כשאלה מלמדים את הטבחים מה לבשל, האחרים כותבים מרשמים לבית-המרקחת. יש העוסקים במניעה ומחפשים את שורש הבעיה, אחרים מחלקים תרופות להקלה על סימפטומים וקוטעים איברים נגועים. שתי הגישות נחוצות, אך שונות מאוד.
התיאוריה הרפואית המרכזית ששימשה את הרפואה באסיה ובאירופה בעת העתיקה הייתה תורת "היסודות, המזגים והליחות". תורה זו התבססה על ההנחה שהגוף צריך להגיע לידי איזון. בכל התרבויות הללו – היוונית, הסינית, ההודית והערבית – היה לשיטה בסיס דומה, אך היא היתה שונה בהתאם למסורות מקומיות קדומות. לדוגמא, היסודות – הם המרכיבים כל דבר חי בעולם – היו ארבעה כאלה ברפואה היוונית והערבית שישה ברפואה ההודית וחמישה בסינית.
מתוך החשיבות שאנחנו מייחסים לתזונה ולרפואה המקומיות נתייחס כאן לרפואה היוונית ולזו הערבית, שצמחה ממנה.

אם כן, על-פי הרפואה הזו כל גוף מורכב ממזיגה מסוימת של ארבעה יסודות – אש, מים, אדמה ואויר. היסודות מייצרים את מזגו של האדם ומתבטאים בו: האוויר מעניק מזג לח וחם, האדמה קר ויבש, האש חם ויבש והמים קר ולח. הליחות הן המרכיב הפיזיולוגי ביותר ופעולתן בגוף קשורה למזגו של האדם ולמה שעובר עליו. לפני שהיה הרופא מחליט מה הטיפול שיביא את החולה לאיזון היה עליו לקבוע מהו מזגו, מה מזגהּ ואופייה של מחלתו ולהיות בקיא במזגם של המזונות וצמחי המרפא השונים. אם האדם נוטה לחום ימציא לו הרופא מאכלים, פעילויות או תרופות קרות ולהיפך אם הוא נוטה לקור. גורמים חיצוניים רבים משפיעים על מזג האדם – החורף מטה את הגוף לקור ולחות, עבודה כנפח זכוכית, לדוגמה, לחום ויובש. גם מאכלים ממזגים שונים יכולים להטות את המזג. מטרת הרופא היתה תמיד לסייע לאדם למצוא את האיזון. עם זאת, כתבו הרופאים, האמת המציאותית היא שאין איזון מושלם וה"איזון" הוא שלמות שיש לשאוף אליה, גם אם לא בטוח שהיא מושגת.

אבל מה החשיבות שיש לתיאוריות רפואיות מלפני אלפי שנים? ואיך זה בכלל קשור לאוכל?

ובכן, נראה שהיתה בהן חוכמה לא מועטה. דרך חשובה ועיקרית לקרב אדם למזג המאוזן היתה תזונתו. חלק מספרי הבישול הקדומים תיארו לצד כל תבשיל ומתכון את תכונותיו כמשפיע על מזג האדם. גם למדע התזונה של ימינו כדאי לבחון אמיתות עתיקות אלו, ששרדו באזורים שונים בעולם מאות ואלפי שנים, ולבדוק אם אין בהן כדי לסייע לאיזון הגוף גם היום. למעשה, השיטה פעילה וחיה במטבחים שונים עד היום. אנשים רבים, מפרס ועיראק ועד הודו וסין, עדיין קובעים מה יאכלו בני-משפחתם על פי המזג של התבשילים ושל הסועדים.
עד לא מזמן השיטה הזו עדיין הייתה הכלי העיקרי לשמירה על הבריאות ברבות ממדינות העולם.
בשיחה שהייתה לאורי עם אישה פרסיה שחיה כיום בישראל אך גדלה באיראן, היא סיפרה שאביה היה בעל מזג קר ולכן כשהיה אוכל מזונות מקררים היה מקבל כאב בטן וליחה רבה. אך הייתה בעיה, היא סיפרה, הוא מאוד אהב בשר בקר שהיה מקרר, אז אמהּ הייתה מכניסה שום רב ואגוזי מלך, בעלי אופי מחמם, לקציצות הבקר שהכינה לו, וכך היו הקציצות בעלות מזג מאוזן. עוד סיפרה האישה, על סבהּ, שהיה בעל מזג חם. לכן הייתה סבתהּ נותנת לו בכל בוקר לאכול קערת שזיפים, כדי שיתקרר. כשהיא-עצמה הייתה אוכלת מאכלים קרים ולא מרגישה טוב היו מיד נותנים לה מעט עראק מצימוקים שיחמם אותה. היא סיפרה שהמזג שלה השתנה מאז וכיום הוא חם.

וזה רק על קצה המזלג, תורה זו היא מורכבת ורבת פנים, ספרים אין ספור נכתבו אודותיה לאורך ההיסטוריה.