איחולים וברכות

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

אנחנו מקבלים הרבה מכתבי תודה לאורי על סדנאות, סיורים, הרצאות ומאמרים.
כל מכתב נכתב אחרת ומספק התרשמויות חדשות וזוויות מעניינות על ההתרחשויות. כל אדם שאומר משהו, מוסיף משהו.
אני, שלא מגיעה לרוב הפעילויות, מאוד נהנית לקבל את הפרספקטיבה הזו של מה שאורי עושה כשהוא לא בחיק המשפחה.
אז תודה לכם שאתם כותבים!

לפני כמה ימים קיבלנו מכתב מרגש במיוחד, מאדם שכלל איננו סטודנט של אורי אלא נקלע להרצאה שלו במכללת "אורט בראודה".
אחרי שקיבלתי את רשותו, אני מביאה כאן את המכתב:

שלום ד"ר,

קוראים לי יובל כהן, אני סטודנט בשנתי השנייה בפקולטה למתמטיקה באורט בראודה.
רציתי לשתף אותך במשהו מעניין שקרה לי.

בד"כ ביום שני בין 10- ל 12 אני מלמד, אך חברתי לכיתה לוקחת חלק בקורס אותו אתה מעביר ב"אבולוצית התזונה".
אחרי כל הרצאה שלך היא מספרת לי בפרוטרוט על מה דיברתם ואיזה סוגיות עלו, וכך אני מוצא את עצמי עובר את הקורס יחד איתה. על אחת כמה וכמה – אני מוצא את עצמי מעביר את הידע ואת הדברים שמשכו אותי הלאה, לחברי, לבת זוגי, למשפחתי וכו' (כדוגמת עניין ההכרזה על הסוכרת כמגפה, כדוגמת כמות הסוכר בדם שלנו- 2 כפיות סוכר,לעומת פחית קולה עם 13 כפיות וכו וכו'…).
היום התפנה לי חלון בשעת ההרצאה שלך והחלטתי להצטרף (אני ממש מקווה שזו לא חוצפה).
ישבתי בשורה הראשונה ואני חייב להגיד לך שנהנתי מכל רגע (אולי לא הסכמתי איתך על כל הדברים וזה עניין לגיטימי לחלוטין). ההרצאה באמת הייתה מעניינת,עניינית וערוכה היטב.

המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, ואני היום שתיתי קפה ללא סוכר בכלל…  נכון שהקפה הוא גם לא רעיון טוב,אבל זאת התקדמות.

אסיים בלאחל לך הצלחה במלחמתך.

תודה רבה,

יובל