אנתרופולוגיה והיסטוריה נפגשות סביב מדורת השבט – מה אכלו לקטים-ציידים?

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד
                                       משנה, פרקי אבות, ב' ה'

אני אוהב ללמוד. בכל פעם מחדש אני מגלה עד כמה. אני לומד מהחיים, מספרים, אבל אני הכי אוהב ללמוד מאנשים. בעבר הייתי מפחד לבקש עזרה, להעיז, לשאול אם לא הבנתי. את ההתגברות על המצב הזה אני חייב לפרופ' אפרים לב שאפשר לי ועודד אותי לפנות לחוקרים אחרים ולבקש עזרה. זה לא דבר מובן מעליו בעולם האקדמי התחרותי.
היום כבר פיתחתי שיטה, כשידע של מישהו מעניין אותי, אני יוצר איתו קשר ומנסה גם שיתוף פעולה.
זו שיטה נהדרת ומוצלחת ביותר ללמוד, להעמיק ולהרחיב את ידיעותי. התנסיתי כבר בכתיבת מאמרים על השפה ערבית, מאמרים על התרבות הערבית, סיורים ארכיאולוגיים, סיורי אוכל, ספרי מתכונים ואפילו כתיבת הצגה (בקרוב אספר על כך- ההצגה תעלה באוגוסט).

שיתוף פעולה מעניין ומלמד שכזה הוא עם ד"ר דני נווה, אנתרופולוג, איש יקר, בעל ידע אין סופי על חברות של ציידים לקטים ובמיוחד על הנייקה, חברת לקטים-ציידים שהוא חי בקירבּה בג'ונגלים של דרום הודו. אנחנו קוראים לסדנאות שלנו "מהפיכת התרבות הראשונה" בשל השינוי התרבותי העצום שהתרחש לצד המעבר לחקלאות (יש דיונים נרחבים במחקר על השאלה האם הוא קדם להתיישבות ולחקלאות או שמא הוא תוצר שלהם).

ביום שישי אחד של חודש מאי ערכנו ב"חווה ואדם" במודיעין את הסדנא המשותפת הראשונה שלנו. התחלנו בהרצאה של שלוש שעות שלו ועברנו לפעילות שלי לשלוש שעות נוספות.

חברות לקטים ציידים ותזונתן היו חלק מהמחקר שלי על ההיסטוריה של האוכל ובכל-זאת למדתי כל כך הרבה מההרצאה של דני. אני חושב שאנחנו יכולים להפיק הרבה מללמוד על החיים לפני החקלאות ואין כמו לשמוע מיד ראשונה. דני מביא כיוון יחודי כי הוא חוקר את השינויים בתפיסה שעוברות חברות לקטים-ציידים של "החזר מידי"* כשהן הופכות לחברות חקלאיות.

הסיפורים של דני מרתקים כולם. אם אני צריך לבחור לספר על הדבר המשמעותי ביותר שיצאתי אתו מהלימוד המשותף הראשון שלנו (היה קשה מאוד לבחור, וזו רק תחילתה של הדרך המשותפת) זה יהיה ההתייחסות לכל דרי הג'ונגל (גבעות, עצים, פילים…) כישויות, הדיבור המתמיד איתם** ואי-פגיעה בהם שלא לצורך. סיפוריו של דני על הכרות אנשי השבט עם הפילים, הצמחים והאלמנטים סביבם הם סיפורים מרתקים ומלאי חיים.

כל זה מחדד ומחזק אצלי נקודות רבות שאני עוסק בהן בשנים האחרונות הקשורות במעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית (עוד שלב בתהליך ארוך …), בו אנחנו ממשיכים לאבד את השפה של צמחי הבר למאכל – עברנו לליקוט מסחרי שלא מתחשב בסביבה, הרחקנו את הזבל ואת תהליכי יצור המזון שלנו עוד יותר מאיתנו (וזה רק קצה הקרחון).

ביום חמישי, 20.6, נפתח בתל-אביב קורס של 8 מפגשים, בו נעמיק בבחינת ההבדלים והשינויים שעברו בני האדם מציידים-לקטים לתרבות חקלאית. נעסוק בנושאים רבים, ונתמקד בהבדלים בדרכי השגת המזון והאכילה, ובמה שאנחנו יכולים ללמוד מהם וליישם היום בארוחות ובתפריט שלנו.
דני ואני בהחלט מקווים שלימוד השינויים האלו וההשפעה של התרבות החקלאית עלינו יאפשרו להשתמש בדברים בצורה מושכלת כדי לשפר את ההתנהלות שלנו היום. ללמוד מהם כדי להבין יותר את הבעיות שלנו ואולי על דרכים אפשריות לפתרון.

בסדנא שערכנו בנאות-קדומים דני סיים את החלק שלו ולקראת סיור הליקוט איתו אני פתחתי את החלק שלי, עם שירת העשבים.

שירת העשבים

מילים: נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב
לחן: נעמי שמר

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק

וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.

ע-ו-ד

לחצו כדי לקרוא עוד על מהפיכת התרבות הראשונה – הקורס.

הערות:

* לקטי "החזר מיידי" בניגוד ללקטי החזר מעוכב, יכולים ללקט את מזונם באופן יומי לאורך כל השנה יש להם שפע מזון זמין לליקוט סביבם ולכן אין להם צורך באחסנת או שמירת מזון.

** כאן תמצאו סיפור (באנגלית) של חוקר שמסביר כיצד גילה שדרי היער, גם בני האדם שבהם, יכולים להבין את הקריאות של המינים השונים. כלומר – במידה מסוימת הלקטים ממש הבינו את שפתן של חיות הבר.