לאורך כל ההיסטוריה האנושית צרך האדם מלח בדרכים ובמינונים שונים. גם כאשר לא היה לאדם הידע הדרוש להבנת מהותו הכימית של המלח ותפקידו בגופו, היה לו רעב תמידי אליו. בתקופות הפרהיסטוריות, בהן ניזון האדם בעיקר מציד ולקט, הוא קיבל את כמות המלחים שהיה זקוק לה מן המזון בלי שנזקק לתוספות אחרות. מזון מהחי מכיל כמות מלח רבה, מכיוון שגם בעלי החיים זקוקים למלח זה והמינרלים נמצאים בדמם. בעלי-החיים הטורפים גם הם מקבלים את מלחיהם מטרף של חיות אחרות, אך נמצא שגם חיות צמחוניות יודעות לזהות מקורות אחרים למלח כגון צמחים הלופיטיים או שתיית מים מליחים.
הברית בין עם ישראל לאלוהיו, היא ברית שמחוזקת על פי המסורת הדתית באמצעות מלח. "ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך:" (במדבר י"ח, י"ט). כך כורת אלוהים את ברית הכהונה עם אהרון במדבר. אותה ברית מלח נזכרת גם בהמשך כאשר כורת אלוהים ברית עם בית דוד "הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על-ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח" (דהי"ב י"ג, ה). מרכיב מרכזי במסורת הקרבת הקורבנות בבית המקדש היה זריית המלח, כסמל לחידוש הברית ולחיזוקה (ויקרא ב', י"ג). בספר יחזקאל מוזכרת מסורת זריית מלח על תינוקות שזה עתה נולדו (יחזקאל ט"ז ד). היום אנו מחדשים את אותה הברית על-ידי טבילת הלחם במלח בארוחת השבת. הדוגמאות התנ"כיות הקדומות מראות את האופן בו מרכיבים כימיים ותרבותיים משמשים בערבוביה, למשל בדוגמת "המלחת" התינוקות- המסורות הקשורות במלח מדברות על אותה הברית ועל סילוק רוחות כסיבה למסורת, אך יש הסבורים שזה היה לשם חיטוי.גם במסורות הנוצריות שימש המלח במקום מרכזי אשר מתגלם בכינוייו של ישוע את תלמידיו "מלח הארץ" (מתי 5 /13) ובהקשרה של קריאה זו למשימתם לשמור על הקשר ביניהם ועל חוזקם.שבטים ערביים קדומים וגם שבטי ישראל שהשתמשו במלח בטקסי ברית לסמל התמדה ונצחיות. עד היום משתמשים ערביי ארץ ישראל בפתגם מהמסורת הערבית: يوجد بيننا عيش وملح "יש בינינו לחם1 ומלח", שמשמעותו היא- אנחנו חברים ולא צריכים להיות סכסוכים בינינו. יתרה מזאת, המילה הערבית לברית, ملحة "מלחת" שורשה במילה מלח.
למלח כסממן של ברית באזורנו יש היסטוריה עתיקת יומין. חוקרים מעריכים כי מסורת השימוש במלח החלה עוד לפני כריתת הברית בין אברהם לאלוהיו, והייתה רווחת בארץ כנען ובמצריים, אך עניין זה אינו מוזכר במקורות. נראה שכניסת המלח כמרכיב מרכזי בברית היא הדרגתית כדי שלא ליצור קשר בין העם ודתו החדשה לעברם הפגאני. בתרבויות השכנות- הבבלית, האשורית ובמסופוטמיה, היה מקובל השימוש במלח בטקסי הקרבת הקורבנות כסמל לאי השחתת2 המידות הטובות. המלח, ששימש למניעת קלקול הבשר המועלה לקורבן, שימש גם כסמל למניעת ההשחתה הרוחנית של בני האדם.
מה זה מלח ולמה אנחנו כל-כך אוהבים אותו?
אז מה זה בעצם מלח? מלח הוא חומר כימי שנוצר מתרכובת של חומצה עם בסיס, או מהחלפת מקום המימן שבחומצה באטום אחד, או אחדים של מתכת (המילון העברי המרוכז).
בהגדרתו המדעית מלח הוא בעצם תרכובת יונית של מינרלים. ישנן תרכובות שונות הנקראות מלח ומשמשות לשימושים שונים, אך מבחינה היסטורית החומר שנקרא "מלח" ואשר בו אנו עוסקים הוא "מלח הבישול", בו אנו משתמשים לצרכי תיבול ושימור מזון ואותו כולנו מכירים. מלח הבישול מאופיין על-ידי כמות גדולה מאוד של יוני נתרן (Na) וכלור (Cl) מצומדים, ולכן מסומל באותיות NaCl. התרכובת של הכלור והנתרן יחד חיונית לחיינו. כמו שאדם זקוק למים, הוא גם זקוק למלח ובלעדיו ימות. לכלור תפקיד מרכזי בעיכול ובנשימה בגוף ולנתרן תפקיד מרכזי בהולכה העצבית וביחד הם משפיעים באופן מכריע על הלחץ האוסמוטי3 של נוזלי הגוף. לכן, כשאנו אוכלים מעט מידי או יותר מידי מלח הדבר משפיע על הלחץ האוסמוטי של הדם שלנו. כאשר אנו חסרים במלח לחץ הדם יורד עד למצב שגופנו אינו מצליח לספק את הדם ללב בכדי שהלב יוכל לספקו לשאר חלקי הגוף , כשאנו סובלים מעודף מלח לחץ הדם שלנו עולה תופעה הגורמת להתפתחות מחלות שונות ובראשן מחלות לב. באמצעות דוגמאות אלו אנו יכולים להבין את משמעות השימוש של המלח במסורת גם כמסמל חיים והתמדה אך גם יכולתו ליצור שיממון.
בנוסף לנתרן וכלור מכיל המלח מספר מינרלים נוספים במינונים שונים בהתאם למקום בו הופק ולסוג העיבוד שעבר. מה שקובע את איכות המלח לשימושים השונים הוא ריכוזי המינרלים השונים הנמצאים בתוכו מחוץ לנתרן וכלור כמו: ברזל, יוד ועוד.
גוף של אדם מבוגר מכיל בממוצע 250 גר' של מלח. הגוף משתמש במלחים אותם אנו צורכים עד תומם אך גם מאבד אותם בדרכים שונות,כמו – שתן, זיעה, דמעות ודימום.
שתי שיטות מרכזיות שימשו להפקת מלח בעולם לאורך ההיסטוריה:
הראשונה היא הפקת מלח ממי ים או מאגמים מליחים על-ידי אידוי. שיטה זו יושמה בעיקר באזורי אקלים בהם הקיץ מספיק חם ומאפשר להפעיל בריכות אידוי, אך גם במקומות בהם לא ניתן היה לאדות באופן טבעי השתמשו בתקופות של מחסור במלח באמצעים מלאכותיים לאידוי על-ידי חימום.
השיטה השנייה היא כריית מלח ממכרות מלח, במקומות בהם נמצאים מכרות כאלו כדוגמת "הר סדום". ניקוי המלח, במידה והיה מעורב בחומרים אחרים, לאחר כרייתו נעשה רק לעיתים רחוקות ובטכנולוגיות של הפרדת החומרים ע"י בישול וסינון.
האזינו לראיון שנערך עם אורי ברדיו מורשת, בנושא "ברית-מלח" וחשיבותו של המלח בהיסטוריה ובתרבות בא"י.
הראיון נערך ב-19.3.10
[cforms name="CourseForm"]
