על המרות (ליחות)

(המאמר מלווה בהערות, אותן אפשר לקרוא בתחתית לפי המיספור)

מה הן המרות?

כבר בהתחלה צריך לומר – אנחנו לא צריכים לחפש את המרות בנוזלי הגוף שאנחנו מכירים. הן לא קיימות שם, ולא קיימות באופן בו אנחנו תופסים את נוזלי הגוף. אנחנו צריכים להתייחס אל המרות כאל משהו חדש, שונה, לא משהו שאנחנו מכירים. בתור התחלה, אני ממליץ להתייחס אליהן ככלי תיאורטי, שמסייע בהבנת הפעילות ויצירת האיזון בגוף ובנפש האנושיים. עכשו אפשר להתחיל.

לא קוראים לזה ליחה?

'מרה' היא בעצם מילה ערבית, התרגום העברי ל'מרה' הוא 'ליחה'. עם זאת, לאחר כמה שנים של לימוד הנושא, החלטתי להשתמש במושג 'מרה' ולא ב'ליחה'. זאת, מכיוון שהשימוש במילה 'ליחה' בעברית מודרנית הוא בעל משמעויות רבות שאינן זהות למשמעויות של ה"ליחה" בהקשר של הרפואה העתיקה ולכן השימוש במילה בימינו עשוי לבלבל. מה-גם שהמילה 'מרה' בערבית שימשה בעברית, במקביל למילה 'ליחה', לאורך כל ההיסטוריה. מכאן הגיע למשל המושג: "מרה שחורה", אותו כולנו מכירים ונדון בו בהרחבה בהמשך. אז אם כך –  מרה או מרות.

היווצרות המרות

על פי תורת היסודות, המזגים והמרות, לעיכול המזון יש שלושה חלקים: החלק הראשון הוא בקיבה, השני הוא בכבד והשלישי הוא בשאר איברי הגוף.

על פי תורת היסודות, המזגים והמרות, לעיכול המזון יש שלושה חלקים: החלק הראשון הוא בקיבה, השני הוא בכבד והשלישי הוא בשאר איברי הגוף.

בחלק הראשון הקיבה מבשלת את המזון באמצעות "החום הפנימי" שלה והחום של האיברים הסובבים אותה. הקיבה הופכת את המזון לחומר סמיך הנקרא ברפואה העתיקה "כימוס", חומר המתואר בכתובים כדומה ל"מי שעורה"^[i]. חלק מהכימוס נספג לתוך הגוף ומגיע לכבד להמשך העיכול, וחלקו העודף מתפנה בשתן ובצואה.

בחלק השני של העיכול הכימוס, שהגיע לכבד, ממשיך שם בהתבשלותו וממנו נוצרת תערובת המרות, הנכנסת לגוף ועוברת באמצעות הדם לשאר האיברים.

בחלק השלישי תערובת המרות שנוצרה בכבד עוברת לאיברי הגוף וגם כאן החלק התועלתי^[ii] של הנוזל מזין את איברי הגוף והחלק העודף מתפנה בדרכים שונות, בעיקר בזיעה ובליחה.

אפשר לדמות את שלבי העיכול ויצירת תערובת המרות לשלוש מסננות; בכל מסננת מתפנים חלק מהעודפים בעוד שהחלקים האיכותיים ממשיכים הלאה בתהליך הזנת הגוף. בכל אחד משלבי העיכול של תערובת המרות משתמש הגוף בתערובת המרות התועלתית, זו שיש בה תועלת עבורו, ואמור להיפטר מתערובת המרות הנפסדת. במקרים רבים תערובת המרות הנפסדת או העודפת מכונה פשוט עודפים.

תערובת המרות התועלתית – זו המסוגלת להתמזג עם רקמת הגוף והיא תערובת מרות איכותית. לגוף קיימת היכולת להשתמש בתערובת זו ולהפוך אותה לחלק מהגוף.

תערובת המרות הנפסדת – מתבטאת במשקעים (פסולת) הנוצרים תוך כדי יצירת תערובת המרות התועלתית. משקעים נוצרים בתהליך ההיווצרות של תערובת המרות, ועל הגוף לפנות אותם.

תערובת המרות

תערובת המרות, שנוצרת בתהליכי העיכול השונים, מורכבת מארבע מרות ושמה אח'לאט בערבית קלאסית. ממש כמו שאף יסוד אינו עומד בפני עצמו,^[iii] כך גם המרות אינן עומדות בפני עצמן ומהוות תמיד חלק מתערובת זו. בתערובת יש את כל המרות ואיכותה נקבעת על-פי המינון של כל מרה בתוכה.

ישנן ארבע מרות מהן נוצרת תערובת המרות, בהתאמה לארבעת היסודות: אש, אויר, מים ואדמה, המרות הן: מרה צהובה, מרה אדומה, מרה לבנה ומרה שחורה.

למרה השחורה והצהובה ערבית קוראים ממש כמו בעברית "מרה סודאא'" ו"מרה צפראא'" בהתאמה, ואילו המרה האדומה והמרה הלבנה נקראות בערבית דם ובלע'ם (מבוטא – בלרם) בהתאמה. שמה של המרה האדומה מבלבל במיוחד שכן כשנכתב בכתב רפואי עתיק "דם" לא ברור האם הכוונה היא לדם שהוא נוזל הדם בגוף או למרה האדומה. כאמור, למרות הדמיון בשמות, אין זהות בין נוזלי הגוף לבין המרות מבחינת התיאוריה הרפואית. דרך נוחה להבנת המרות, מהותן וההבדל בינן לבין נוזלי הגוף עצמם מביא הרמב"ם^[iv]. הוא מסביר, בפתח הפרק העוסק במרות, כי הדם הוא אחד מארבע המרות, אך יש גם את הדם המורכב מארבע המרות כולן – השניים אינם זהים.^[v] כפי שתיארנו במאמר על היסודות כי היסוד "מים" הוא אידיאה כלשהי של מים, הרי שכך גם המרות אינן החומר עצמו.

 

תכונות התערובת

רמת סמיכותה ויכולת תנועתה של תערובת המרות הנפסדת או "העודפים" היא בעלת משמעות בהבנת פעילותן של המרות בגוף. מן הכתובים אנו למדים שמרה יכולה להיות עבה, צמיגית, דלילה או דקה, וכי תכונות אלו קשורות בקשר ישיר למידת נוכחות המרות השונות בתערובת. הרמב"ם מציין ש"כל מזון שתיווצר ממנו תערובת מרות (אחלאט) עבה או דביקה (צמיגית) יש להרחיקו." כלומר תערובת המרות עשויה ליצור בעיות, בעיקר כשהיא מרובה (מה שמעודד הפיכתה לעבה או צמיגית), עבה או צמיגית.

תכונות אלו של התערובת נקשרו לכמותה של כל מרה בתוכה, באופן הזה: המרה השחורה עבה, האדומה דקה, הלבנה צמיגית והצהובה דלילה.

 

 בספרו מעשה טוביה, כתב טוביה הרופא^[vi], בחלק העוסק ב "חלטים" (תערובת המרות), כי:

• המרה האדומה היא קלת תנועה וממוצעת בדלילותה.
• המרה הצהובה היא רבת תנועה ובגלל ריבוי תנועה זה היא יוצרת חדות ורתיחה, וכן בשל כך דלילותה עוד יותר רבה.
• המרה הלבנה נוצרת בעיקר בעיכול הראשון, תנועתה פחותה בשל החומרים אשר בה והיא אינה מתבשלת היטב ופחות דלילה.
• המרה השחורה שנשארים בה רק המרכיבים הגסים, הארציים (אדמתיים) והקרים.

טוביה מתאר את תנועת המרות בגוף, גם בפרשנות שלי וגם בקטע המקורי במילים מעט שונות מלעיל ומדגיש את חשיבות ההבנה של תנועה זו.

 

העיכול והמרות

אבן סינא מסביר שתפקיד חשוב נודע ללחות ולחום ביצירת המרות במערכת העיכול.^[vii] החום הטבעי המאוזן, משמע פעילות עיכול תקינה של מערכת העיכול, יוצר מרה אדומה. חום רב בתהליך העיכול יוצר מרה צהובה. חום עודף ורב עוד יותר, השורף את החומר, יוצר מרה שחורה. לעומתם, כל קור (משמע חוסר פעילות) עודף של העיכול יוצר מרה לבנה. יותר מידי קור מקפיא וממצק את המזון בתהליך העיכול ויוצר גם הוא מרה שחורה. כך שמרה שחורה נוצרת בשני קצוות הפעילות הבלתי-תקינה של מערכת העיכול.

 

האיבר החלש, והכבד

תערובת מרות נפסדת – עודפת, או עבה וצמיגית – מזיקה לגוף. היא מסתובבת בגוף ומצליחה לפגוע במיוחד באיבר החלש, שהוא שונה מאדם לאדם, או בכבד^[viii].

מחלות חוזרות אצל בני אדם שונים עשויות להיגרם מאותה סיבה בתערובת המרות, אך אצל כל אדם הן תבואנה לידי ביטוי באיבר אחר, האיבר החלש של אותו אדם.

הרמב"ם כותב כי "אם יהיו העודפים [בתערובת המרות] רבים או דביקים או עבים, תהיה יציאתם או הפיכתם לדקים – קשה, ואז הם יאחזו באיברים ויציאתם תהיה קשה עוד יותר. אם העודפים האלו יגיעו לאיברים שהם חזקים בטבעם, אזי האיבר יתגבר עליהם, והם יעברו לאיברים החלשים, ושם הם ינוחו וישתקעו וימשיכו להזיק".^[ix]

יש אנשים שאצלם האיבר הרגיש הוא הריאות והם סובלים מבעיות נשימה רבות, יש כאלו שאצלם הראש הוא הרגיש וכאבי ראש הם מנת חלקם וכו'. עם זאת, ייתכן שהסימפטומים השונים הללו מעידים על בעיות ששורשן דומה. המעקב אחר המרות עשוי לסייע בגילוי שורש הבעיה, גם אם איננו נמצא באיבר החולה.

תהליך זה מתואר על ידי שיר המובא בספרו  של אבן אבי אציבעה, עיון אלאנבאא' ומיוחס למשורר אמין אלדולה בן אלתלמיד'^[x]:

"- האם אתה יודע שאחת התכונות של הלילות הקשים היא לעשוק את המאוהב?
זה דומה לתערובת המרות שלרוב אתה רואה אותה שופכת את הרוע שלה בתוך האיבר החלש."

 

האטימולוגיה של המרות

מעבר לכל הנושאים הפיזיולוגיים הקשורים בתהליכי העיכול וההטמעה של המרות בגוף, תערובת המרות משפיעה גם על מצבנו הנפשי. על כך (ועוד) אפשר ללמוד גם מאיזכוריה בשפה ובתרבות. כמו שביסודות נבדיל בין היסודות הכבדים והקלים, כך במרות נבדיל בין המרות היבשות (או הבשלות) למרות הלחות.

ההבדל בין שתי קבוצות המרות הוא לא רק בשמותיהם, אלא גם בתכונותיהן הייחודיות:

המרה האדומה והלבנה מקיימות ביניהן מערכת יחסי גומלין הקשור לבשלות המרה. המרה האדומה היא המרה האיכותית ביותר, היא נוצרת כאשר העיכול תקין; ואילו המרה הלבנה היא היחידה שיכולה להפוך למרה אדומה תוך כדי תהליך העיכול, כי היא במהותה מרה אדומה שלא התבשלה מספיק.

המרה השחורה והצהובה מביאות, כשהן משתלטות, ליובש. מכיוון שהגוף מוזן מלחות, מצב זה של יובש יוצר תגובת קיצון. בערבית נקראו אנשים הסובלים ממצב זה "ממרורין". בעברית לא קיים לכך שם, אך אני מכנה את המצב הזה מניה או דיפרסיה, שני מצבי הקיצון הנובעים הראשון מעודף מרה צהובה והשני מעודף מרה שחורה.

לפני כאלף שנה בבית החולים אלעצ'די בבגדאד הייתה מחלקה שנקראה מחלקת הממרורין, המחלקה בה אושפזו הסובלים ממצב זה. בספרות ההדרכה הערבית הקלאסית, ספרות שנכתבה כשהאימפריה עוד הייתה בחיתוליה ונועדה להדריך את אנשי המדבר בידע שאדם צריך כדי להתאים את עצמו לחברה העירונית המתרחבת, היה תמיד פרק שעסק בסיפורי הממרורין. היו אלה סיפורים על אנשים שסובלים מעודף של מרה שחורה או צהובה.

השמות הלועזיים של המרות משקפים מצבים ותכונות אישיותיות שונות הנובעות מעודפי המרות:

המרה האדומה (דם) Sanguine – סנגווויני

המרה הלבנה (בלע'ם) Phlegm – פלגמטי

המרה הצהובה (צפראא') Choler – כולרי

המרה השחורה (סודאא') Melancholy – מלנכולי

נגה אריכא, בספרה Passions and Tempers: A history of the humours, ריכזה את התכונות העיקריות המאפיינות עודף במרות השונות בתרבויות שונות:

הרופא הערבי אציבעה מביא מדבריו של הרופא היווני גלנוס, שהמשיל משלים על ארבע המרות ודרך הטיפול בהן:^[xi]

המרה הצהובה "היא כמו כלב פראי בגן, אם נכנס לביתך מהר להוציאו ולהרגו." עודף ממרה זו יוצר מצב נפשי שהוא כמו אש, קל מאוד להצית אדם הסובל מעודף מרה שחורה ואז הוא יוצא מכליו.

המרה הלבנה "היא כמו מלך, כל פעם שתסגור אחריה דלת היא פותחת בעצמה דלת אחרת ואינך רוצה לפגוע בו או להזיק לו וצריך להוציאו בחמלה." המרה הלבנה כאשר יש עודפים ממנה יוצאת בצורת כיח, כיח זה גם אם נחסום את דרכו לדוגמא כאשר נייבש את הנזלת, ימצא את דרכו החוצה מפתח אחר של גופנו. לכן אנחנו צריכים להוציא את המרה הלבנה החוצה בדרך המלך.

המרה האדומה "כאישה השתלטנית אך עושה ישר ואדוקה. ובשל אורך לשונה ומהירות התרגזותה מזיקה אך חוזרת במהירות למצבה השקט." על המרה האדומה הכי קל להשתלת עם היא בעודף, אך כאשר היא יוצאת מאיזון צריך להיזהר ממנה כמו ממצב של שיכרות.

המרה השחורה "היא כמו האדמה, כאשר היא זזה זז גם כל מה שעליה, וגם כמו אדם נטרן, העושה רע ואיננו חוזר לעשתונותיו אלא אחרי הפעלת מאמץ רב." רופאים רבים ממשילים את פעילותה העודפת של המרה השחורה לרעידת אדמה. אי אפשר כמעט להשתלת עליה וקשה לשקם את ההרס שהיא גורמת.

 

יחסי הגומלין

פעילותן של המרות נעה על קשרי הגומלין בין הגוף לבין הנפש. המרות משפיעות על המצב הגופני ובמקביל גם על הנפש ולהיפך – הנפש ותנועות הגוף משפיעות על תערובת המרות. אבן סינא כותב על התנועה והמרות: "חשוב מאוד לדעת באשר למרות שלא רק המקור שלהן צריך להילקח בחשבון אלא גם התנועה שלהן. התעמלות וחימום או פעילות גופנית מכניסות לתנועה את המרה האדומה, את המרה הצהובה ואת המרה השחורה. מנוחה מניעה את המרה הלבנה ומחזקת אותה וגם מחזקת סוגים מסוימים של מרה שחורה. אפילו דמיון, מצב נפשי וגורמים אחרים מניעים את המרות…"^[xii]

דוגמא יפה יש גם בכתביו של טוביה הרופא על הלמידה. טוביה כותב שהמרות הצהובה והשחורה הן המרות הטובות ביותר לחידוד השכל והעיון, כי המרה האדומה מביאה שמחה ואין בה ישוב דעת. אך גם אלו שיש להם מרה צהובה בלבד, למרות שהיא מביאה לזריזות, אין בה ישוב הדעת. המרה השחורה מספקת ישוב דעת, אך הקרירות שמתלווה לכך משבשת את פעילות השכל. בניגוד לכל אחת מהן לחוד, השילוב בין הצהובה לשחורה יוצר מזג "המתאים לעיון השכלי, כי הצהובה מחדדת את השכל והשחורה מיישבת את הדעת." אריסטו כתב שכל הפילוסופים, חכמי המחקר והאומנים הטובים אשר הכיר היו בעלי מרה שחורה. המרה הגרועה ביותר לעיון וללימוד, לפי טוביה הרופא, היא המרה הלבנה. זאת, מכיוון ש"מרפיון החום השורשי שבו מתהוות הרבה לחויות גסות המשבשות ומעכבות הרוח החיוני לפעול באותו מזג". אך למרות זאת לבעלי מרה לבנה יש זיכרון טוב כי "היות שבעלי לבנה הם אטומי לב עם כל זאת יש להם זכירה טובה כי מפני הלחה נדמו לשעווה הרך שבו ידפיס המדפיס צורתו בנקל"^[xiii]

 

גורמים נוספים המשפיעים על תערובת המרות של הגוף

גורמים רבים נוספים, פנימיים וחיצוניים, משפיעים על תערובת המרות. מעבר לעיכול ולחומו, גם למזונות שונים יש נטייה ליצור עודף ממרה מסוימת, לדוגמא: העדשים והחציל יוצרים מרה שחורה, הבצל יוצר מרה לבנה, שקדים ודבש יוצרים מרה צהובה ולחם שאור מחיטה מלאה יוצר מרה אדומה.

עונות השנה ומופע הירח משפיעים באופן מהותי על פעילות המרות בגוף, לכן רואים שאנשים נוטים למצב רוח מסוים או להתדרדרות במצבם הבריאותי בעונה ספציפית, או בזמן ספציפי בחודש. המרות סוערות יותר כאשר יש גאות, כשהירח מלא. אני מכיר מספר אנשים מבוגרים שנכנסים לדיכאון או שמצבם הבריאותי מתדרדר בסתיו, העונה בה רגישותה של המרה השחורה עולה.

סיכום

אנשים שלומדים על המרות תמיד מנסים להפוך אותן למשהו מוכר, נראֶה, ממשי כמו נוזלי הגוף. אך המרות אינן נראות כיום ולא נראו גם בעבר. המרות לא אמורות להיות נוזלים גשמיים כלשהם בגוף שלנו, אלא כלי שמאפשר לנו דרך מחשבה שונה על בריאות וחולי.

המרות חושפות בפנינו שני ממדים שונים בחשיבה של הרפואה המקומית העתיקה שאינם נמצאים בדרך המחשבה הרפואית המודרנית:

הממד הראשון הוא ההבנה שבתהליך הריפוי' המרכיב החשוב הוא לא המחלה אלא הגורם למחלה, וכי הגורם לאותה מחלה אצל אנשים שונים יכול לבוא ממקור שונה. כך תהליך הריפוי של אותה המחלה בשני אנשים שונים יהיה שונה, וגם – תהליך ריפוי של שתי מחלות שונות בשני אנשים שונים יהיה דומה.

הממד השני הוא הקשר בין הגוף לנפש. ככלי אבחוני, אין המרות מבדילות בין הגוף לבין הנפש – הן קושרות ללא הָתֵר סימפטומים ותופעות בשניהם. לרופאים שעבדו בשיטת הג'אווהר היו אמנם מילים שונות ל"גוף" ול"נפש" (וגם לרוח), אולם היה להם ברור שהם מקיימים ביניהם מערכת יחסים סבוכה ומורכבת. מערכת יחסים שלא כולה ניתנת להבנה. עם זאת, העובדה שאיננו מבינים איננה מונעת מאיתנו פעולה וחתירה לאיזון (הן של הגוף והן של הנפש). המרות, גם אם אינן קיימות במציאות הנראית לעין או נמדדות במעבדות, מציעות לנו פעולות שעוזרות באופן הממשי ביותר לאיזון הגוף והנפש שלנו. ובכך – בתוצאות שלהן, המרות הן אחד הכלים הממשיים ביותר שיש לנו.

---