יותר זה לפעמים פחות

הנה טענה ששומעים הרבה: "היום המדע כבר יודע הרבה מאוד על העולם".

ההתמחות בענפי-ידע הולכים ומתמקדים, ההתעמקות באזורים הולכים ומצטמצמים של הטבע – כל אלה, נותנים לנו את התחושה שיש תחומי-ידע בהם אנחנו כבר יודעים הכל. מתנועת גרמי-השמים דרך פעולתו של גוף האדם ועד למפת הגנום, החוקים מפוענחים ומתועדים בכתב. גם בתחום הרכיבים הזעירים (מיקרונוטריינטים) של המזון, הויטמינים והמינרלים, בטוחים רוב האנשים שהמדע כבר גילה את כל מה שיש לדעת. כעת, אנחנו סבורים, כל מה שצריך לדעת זה איך לצרף את הרכיבים ביחד כדי להשלים את הצרכים של הגוף. מבט נוסף, אפילו אל העבר הקרוב, יוכיח שאין הדבר כך: בכל מספר שנים מגלים המדענים רכיב תזונתי חדש [ויטמין או פקטור (גורם)] שלא נודע. כל גילוי כזה גורר טענות שהנה לנו הרכיב התזונתי בלעדיו לא יכול לתפקד הגוף ולכן יש למהר ולסנתז אותו ולהוסיפו מבחוץ. מי שחי בשנות השמונים, לדוגמה, לא ידע שקיים קו-אנזים שנקרא Q10, אבל בשנים האחרונות כל אדם שעוסק בתוספי תזונה יסביר לכם שזהו אנזים הכרחי לפעילות הגוף ושרוב בני האדם לוקים בחוסר בקו-אנזים זה. לכן, ימליצו לכם העוסקים בתחום, אתם חייבים ליטול אותו כתוסף כדי לשמור על בריאותכם. או מאוחר יותר, בסוף שנות התשעים, כשהחלה בהלה שלמה סביב ויטמין סי (C), שפתאום פורסם ברבים שהוא מסייע לכל מיני תחלואים. אז הוצע ליטול את הויטמין בכמויות גדולות בבוקר ולאורך היום. מספר שנים מאוחר יותר החלו להופיע מחקרים הקושרים נטילה רבה מידי של הויטמין למחלות ולהתקפי-לב.

המדע שאנחנו מכירים מגלה תדיר דברים חדשים, אלו תגליות חשובות אך העיסוק בתחומים צרים כל-כך (מיקרונוטריינטים בתזונה, למשל) משכיח את התמונה הכוללת. המדע הולך ומתמקד בתגליות העוסקות בנקודה זערורית יחידה מתוך מכלול התזונה והשפעתה על גוף האדם, בעוד התמונה הכללית שונה.  התמונה הכללית חורגת מוויטמין זה או אחר ופעולתו וכוללת את הפעולה ואת התפקוד של המערכת כולה, של הויטמינים והמינרלים השונים המרכיבים אותה והיחסים ביניהם. כך מזניח המדע המקובל את היות הגוף מערכת שלמה שפעולתה התקינה דורשת שיתוף פעולה בין מערכות ומרכיבים רבים. במילים אחרות – אם יש לכם בעיה בריאותית, נטילת קו-אנזים 10Q לא תפתור אותה, בטח שלא אם זה יהיה השינוי העיקרי והיחיד שתעשו בחייכם.

גישתי לנושא שונה בכך שאינה כמותית כמו זו של מחקרים שונים הבודקים השפעה כמותית של ויטמין זה או אחר בנפרד מויטמינים אחרים, או כשהם מחולקים לקבוצות קטנות ומבלי להתייחס לגורמים הסביבתיים המורכבים המשפיעים על קליטתם וניצולם בגוף. בבואי להתייחס לנושא אנסה לנקוט בגישה איכותית שמתייחסת פחות לכמות הגורמים הללו במזון ויותר לאיכות המזון ולאיכות פעולת העיכול.

החוקרים בתחום התזונה והבריאות חלוקים בדעתם לגבי נחיצותם, יעילותם ונזקיהם האפשריים של תוספי התזונה. מאז שנתגלו הרכיבים השונים במזון והחלו לייצר אותם באופן מסחרי, נוצרו חברות ותאגידים (חלקם עוסקים גם ביצור תרופות) גדולים המייצרים את התוספים המרוכזים ומממנים מחקרים בתחום. לתזונה הטבעית, המיוסדת על פירות וירקות טריים בתוספת קטניות ודגנים מלאים, אין לובי או מממנים. המחקרים המופיעים בתקשורת מצביעים לרוב על החיוב ועל הצורך בנטילת תוספים, אולם אין מי שיכול כיום להתמצא בסבך המחקרים המדעיים האין-סופי. למרות כל זאת, אפילו בעיתונים הופיעו לאחרונה כתבות על מספר מחקרים גדולים וארוכי-טווח שהוכיחו את נזקם של חלק מתוספי התזונה, אולם ניכר שהידיעות בעיתונים לא השפיעו על שוק התוספים ההולך ומתרחב.

יועצי-תזונה ודיאטנים רבים מציעים ללקוחותיהם להוסיף כמוסות כאלו או אחרות לתפריט היומי. כמוסות אלו, בהן ריכוז לא טבעי של מינרלים ו/או ויטמינים, מכונות – "תוספי תזונה" והן נתפסות לרוב כתוספות חיונית לתפריט המבריא. עם זאת יש לדעת שהכמוסות אינן בנויות כמו המזון, אלא מכילות כמות רבה של כל רכיב, רבה יותר מהכמות בה הוא מופיע בכל מזון טבעי שהוא. יצרני התוספים מחשבים שהגוף לא סופג את כל החומר הנמצא בכמוסה, מכיוון שיכולת הספיגה של הגוף משתנה ותלויה בגורמים רבים נוספים, ומרכזים חומר רב בתוספים. למעשה, למרות המחקרים המדעיים, אין מי שיודע בוודאות כמה בדיוק מחומר זה נספג על-ידי גופו של אדם זה או אחר, והספיגה משתנה תדיר ותלויה בגורמים רבים, שונים ומשונים (האם לחץ, לדוגמה, משפיע על הספיגה?). עם זאת, מכיוון שהגוף בנוי לספוג את המינונים שיש בתזונה טבעית מאוזנת – הרי שהכמויות, המינונים והרכב הכמוסות הם כאלה שהגוף לא רגיל אליהם או אינו בנוי לספוג.

ברפואה הטבעית הטיפול בבעיות בריאות מורכב בראש ובראשונה מהאמונה ביכולתו של הגוף לרפא את עצמו ומיצירת התנאים לתהליך זה. רפואה כזו לא תציע ליטול תוסף, אם מתגלה בעיה בספיגת מינרל או ויטמין כלשהו (לרוב לא תופיע בעיה כזו בנפרד מתסמינים אחרים שהרי הכל מערכות הגוף בנויות נדבך על נדבך), אלא תבקש למצוא את המקור לבעיית הספיגה ולספק את התנאים שיאפשרו ספיגה יעילה של המרכיב החסר. אם חוסר שהתגלה מוביל לנטילה של מנות גדולות מן הרכיב החסר, הרי שהגוף מתרגל לקבל אותו "בכפית" ומתעצל עוד יותר להפיקו מהמזון, כך מועצמת הבעיה במקום שתיפתר. אחרי תקופה מסוימת הגוף יתקשה להפיק ויטמינים ומינרלים מן המזון גם אם נפסיק את נטילת התוסף. בשונה מכך, מעבר לתזונה טרייה ומאוזנת, הגם שהוא מורכב יותר מהוספת קפסולות לתפריט, מאפשר לגוף להפעיל את המנגנונים שלו באופן בריא ונכון יותר.

כפי שכתבתי בתחילת דברי – יש להבחין בין המחשבה הכמותית לבין נקודת-המבט האיכותית. הטיעונים הכמותיים מובילים להעמסת ויטמינים ומינרלים רבים בדגני הבוקר, בחטיפים, במשקאות שונים ובמוצרי-חלב, אין בכך כדי להעיד על התרומה התזונתית של המזונות הללו. חשיבות רבה נעוצה בשאלה "מה אוכלים" ו"איך" – בדגנים מבושלים, טחונים מהודקים ומיובשים, עם סוכר (או דבש) ועם ששה ויטמינים וברזל אין שום-דבר בריא. מדובר בממתקים לכל דבר ועניין. אופן החשיבה האיכותי מבקש להובילנו דרך ההבנה שבעיית החוסרים אינה נעוצה בכמות בה הם נמצאים במזון אלא באיכות המזון ובפעולת מערכת העיכול. איכות המזון היא בהרכב או במבנה בו מגיעים הויטמינים למערכת העיכול, איכות פעולת העיכול מאפשרת את ספיגת הויטמינים והמינרלים השונים ואת פעילותו התקינה של הגוף. המפתח ליכולתנו לספוג את רכיבי המזון הנחוצים הוא באיכותו של המזון, הכמות בה הם נמצאים במזון היא גורם משני ומשמעותו חמקמקה.

אז מה חשוב לדעת?

כפי שכבר הוזכר, הבעיה המרכזית באי יכולתו של האדם המודרני לספוג כמות מספקת של ויטמינים ומינרלים היא ביעילות פעולת מערכת העיכול. באופן הפשוט ביותר – הגוף לא סופג מספיק ויטמינים ומינרלים מן התזונה המודרנית, או לא מסוגל לתעל אותם בגוף לצרכיו, מכיוון שהתזונה משבשת את פעילות מערכת העיכול שלנו (ואת זו של מערכות הגוף בכלל). חלק מהתהליכים הטבעיים שמשתבשים הם אופי תנועת המזון במעיים, יכולת הספיגה, הפעילות של מצע החיידקים במעיים והיכולת של הגוף להפוך את הרכיבים הנספגים לזמינים ושמישים.

שלושה גורמים עיקריים מפריעים לתהליכים אלו:

• אופן האכילה
• מבנה התזונה
• החומרים השונים המוּספים למזון

אופן האכילה

הורים רבים פונים אלי מודאגים – הילד (בן שנתיים, בת שלוש…) "לא אוכל". כשאני מנסה לרדת לחקר העניין מסתבר שהילד דווקא אוכל, אבל הכמויות לא מתאימות לציפיות של הסביבה. לכן, יש להקדים ולומר – האבולוציה של האדם, של מבנה הגוף ושל פעולת המערכות בגוף, התרחשה בזמנים של מחסור. האדם התפתח תוך ניסיון לשרוד מצבים של מחסור תזונתי ועודף היה מצב נדיר ביותר (למעשה, הוא עדין אינו מצב שכיח ברוב רובו של העולם). בשל-כך קל יותר לגוף האדם להתמודד ולתפקד במצבי רעב, או במצבים בהם המזון מועט, מאשר במצבי שפע. היום, בחלקים מסוימים של העולם, קיים מצב חדש המזון זמין יותר מאי פעם, נמצא בהישג-יד ובכמויות גדולות . אלה אינם תנאים אידיאליים עבור מערכת העיכול שלנו. או בקיצור – רוב הפעמים, הילד שלכם יודע בדיוק מה הוא צריך.

אחת הבעיות המרכזיות במערכת העיכול שלנו היא הכמות והדרך בה אנו אוכלים. כבר בתקופתו, ראה הרמב"ם את הבעיה וייחס חשיבות מרבית לכלל התזונתי הבסיסי והוא לא להגיע לשובע. הוא טען שיש להפסיק לאכול לפני שהקיבה התמלאה ומבחינתו זה כלל חשוב יותר מאשר איזה מזון מכניסים לגוף.  מילוי הקיבה באוכל רב מידי ומסוגים רבים לא מאפשר למערכת העיכול לעשות את עבודתה כהלכה. הפתרון הוא לאכול רק כשרעבים באמת (זאת אומרת שכשמרגישים רעב לחכות מעט ורק אם עדיין רעבים – לאכול) ולאכול עד לפני שמתמלאים (תרגיל טוב הוא לאכול כל פעם מאכל אחד ולא ארוחה אחת גדולה המורכבת ממאכלים רבים, שקשה לנו לא לרצות לטעום מכולם).

מבנה התזונה

כידוע, מעבר לכמות המזון ולאופן האכילה, ראוי לשים לב גם לתוכן – מה אנחנו אוכלים?

תזונת האדם צריכה להיות מאוזנת ומורכבת ממזונות המתאימים למערכת העיכול ולמבנה שלה. בתזונה המודרנית ישנם מרכיבים דומיננטיים רבים שיוצרים גם עומס רב על מערכת העיכול וגם מעלים את חומציות הדם. חומציות גבוהה בדם יוצרת מחסור במינרלים בסיסיים ומפירה את האיזון ואת יכולת הספיגה של כל הויטמינים והמינרלים.

אז ממה אנחנו אוכלים יותר מידי?  המזונות הנמצאים בעודף בתזונתנו הם: מזון מן החי (חלב, ביצים ובשר), קפה ושוקולד, סוכר ודגנים. גם דחק (סטרס) תורם לחומציות הדם ופוגע במערכת העיכול, בין השאר.

תזונה מאוזנת צריכה להיות מורכבת מפירות וירקות רבים, אגוזים וזרעים, קטניות מונבטות, דגנים במידה ומעט מזון מן החי (אך לא חלב).

החומרים המזיקים שמוסיפים למזון

אולם, יש מרכיבים נוספים במזון המונעים ספיגה במערכת העיכול, כאלה שאנחנו בדרך-כלל לא חושבים עליהם בכלל. כדי לספוג כראוי את הויטמינים והמינרלים צריכה מערכת העיכול לפעול בצורה מיטבית ומצע החיידקים הפעילים במעיים צריך להיות תקין. חומרים רבים המוספים לתזונה פוגעים בתהליכי העיכול ובמצע החיידקים. למשל חומרים משמרים – החומר שאמור לשמר את המזון על ידי חיסול החיידקים שבו, מחסל גם את החיידקים במעיים. בנוסף, חומרי שימור רבים נספגים לגוף, פוגעים בתפקודו וגורמים לו להוציא אנרגיה מיותרת על ניקוי וטיפול בחומרים מזיקים אלו.

סיכום

הגיע הזמן לסכם את המובן מאליו – ככל שנאכל מזון המתאים יותר למערכת העיכול שלנו ונמנע ממזון המכביד עליה, כך נצליח לספוג ויטמינים ומינרלים בצורה מיטבית. כמות המזון, אופן האכילה, איכות המזון והימנעות מחומרים מזיקים – לכולם השפעה ישירה על רמות הברזל, ה-B12 ושלל המיקרונוטריינטים שחשוב שיהיו בדם שלנו. עם זאת, גם אם אנחנו מקפידים על תזונה בריאה ומאוזנת, אפשר להוסיף ולהשפיע על כמות הויטמינים והמינרלים במזון שלנו, אם הדבר נחוץ.
הנה כמה "טיפים" נוספים לשיפור הספיגה והעושר של המזון:

1. ככל שהירק או הפרי שנאכל טרי יותר כך הוא עשיר יותר בויטמינים ומינרלים. ירקות מאבדים מחיוניותם ככל שהם מתרחקים מזמן הקטיף. ככל שהמזון לא טרי ומעובד יותר כך הוא דל יותר בויטמינים ומינרלים.
2. ככל שיגודל בשיטות ידידותיות יותר לסביבה כך יהיה המזון עשיר יותר בויטמינים ומינרלים.
3. מומלץ לאכול מזון בעונתו, ללקט עשבי בר, לקנות פירות וירקות טריים ולאכול מזון פחות מעובד. באופן כללי, מזון בעונתו עשיר יותר ומגוון את התזונה לאורך השנה, הוא נאכל טרי ובשל ומתאים לצרכי הגוף בעונות השונות.
4. ליקוט עשבי בר היא פעילות עונתית חווייתית ובריאה, רוב עשבי הבר הם בעלי כמויות גדולות של ויטמינים ומינרלים בנוסף לעובדה שאכילתם בעונתם משפרת את תפקוד מערכת העיכול.

מובן שאין די בקווים הכלליים שהוצגו כאן כדי לשמש כל אדם. לפעמים הנזק שנגרם במשך שנים של אכילה בעייתית לא ניתן לתיקון באופן מיידי. אולם – גם זו אינה סיבה מספקת לנטילת תוספים, אלא במקרים קיצוניים ביותר וספציפיים.

ע-ו-ד

• על צמחי מרפא ותרופות לפי הרמב"ם
• על השימוש בתוספי תזונה וכמה כללים לתזונה נבונה