עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
אוגוסט 9, 2009

אני לא טרנדית. (טורדנית כן. גם טרחנית. אבל טרנדית? לא.) אני חושבת שבטח כבר אי אפשר לתקן את זה. והאמת היא שזה תמיד היה ככה, אבל היו זמנים שחשבתי שיש לזה תרופה. ההבדל הוא שכבר ברור לי שאין, ואני מתחילה להתרגל לרעיון. איכשהו יוצא שאני תופסת את רוב הגלים בחלקים הרדודים שלהם.
אז לפני שבועיים, אחרי רצף של-ממש-לא-משנה-אילו-אירועים, הצטרפתי לפייסבוק. הו כן, הרשת החברתית הזאת שהיא כל-כך 2008 (במקרה הטוב). לא, אני עוד לא בטוויטר, אני מחכה לשנה הבאה בשביל זה.
האמת היא שחשבתי להימנע. יש מספר קטן מאוד של אתרים בהם מסתובבים החברים שלי וטוב לי שם, השאר פשוט קולניים מידי בשבילי. אבל זה לא רק זה, זה גם בשביל הילדות. יש לי גם איזו אשלייה שאם אצליח לשמור על עצמי מגלישת-יתר, אוכל גם לחסוך את ההתמכרות למסכים מהילדות (טלוויזיה אין לנו בבית). נו נו…. לא עבד.
אז עד שהצטרפתי לפייסבוק המחשב לא היה ממש מעניין. מגיל חצי שנה בערך הן אוהבות לדפוק על המקלדת, מהמשפחה הן יודעות לבקש סרטים (סרטי טבע באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק) והגדולה אוהבת לכתוב בWord. אבל אין כאן משחקים או פירוטכניקות מעניינות. עד פייסבוק, כמובן.
בפייסבוק קוראים לזה "אפליקציות", יישומים. עוד לא ירדתי לסוף דעתם, אבל בגדול – זו אמורה להיות סוג של מסחטת כספים. היישומים הם סוג של משחקים, אפשר לשחק בהם בלי להוציא כסף, אבל הכי קל להתקדם אם שולחים את מספר כרטיס האשראי. מכיוון שהגבולות שלי עוברים הרבה לפני הארנק – אני לא מוציאה על זה כסף, אז לא סחטו ממני כסף, אבל המשחקים האלה הפכו כאן בהחלט למסחטת זמן.
ולא רק אני – גם הבנות גילו את המחשב. פתאום הוא מעניין!
אני מכירה כמה מכורי-פייסבוק שפותחים המון משחקים ומנצחים בכולם. לא אני. אני פתחתי אחד, ולא סתם אחד, הלכתי על מה שאני יודעת – הקמתי גינה. ככה. סולידי.
בהתחלה יכולתי לזרוע רק תותים וחצילים (קצת מוזר, במציאות תותים זה לא גידול פשוט כל-כך, אבל בפארמוויל זה הגידול הזול והפשוט ביותר. ארבע שעות ויש תותים.), אבל ככל שהתקדמתי בשלבים נפתחו האפשרויות לרכוש גם עצים, חיות משק, קישוטים (ערימת חציר, שרפרף), בתים וזרעים מסוגים נוספים.
בכל פעם שאנחנו מוכרות את התוצרת שצמחה, אנחנו צריכות לחרוש מחדש את החלק ולבחור צמחים חדשים לזריעה.
גידלנו במחשב חצילים, תותים, סויה, חיטה ועוד… בחלקם הינו צריכות לחזור ולטפל תוך שעתיים ולחלקם לוקח עד 4 ימים לצמוח ולתת פירות.
ואז – נפתחה לנו האופציה לגדל אורז. חרשנו את האדמה וזרענו אורז.
זרענו אורז ובמקום שהאדמה החרושה תתכסה זרעים כרגיל – הופיעה שם בריכת מים בגודל של ערוגה. אה, מה זה?
אה! חצילים, עגבניות, דלעת, במיה, נענע, ריחן, שסק… הכל גדל אצלנו בגינה האמיתית – בחוץ. כולם גידולים שמתאימים לאיזור שלנו. אבל אורז אנחנו לא מגדלים. פעם היה עמק הירדן מלא בגידולי אורז, מתישהו בתחילת ימי הביניים. עכשו מגדלים כאן בננות. אז איך נלמד שאורז מגדלים בהצפה?
או! איזה מזל שיש פייסבוק.
מיד נזכרנו שבספר שהקטנה אוהבת, עם הציורים הגדולים של האוכל, יש ציור של שדה אורז. לקחנו אותו ולפתע הבנו את הכל מחדש – אורז מגדלים בהצפה, ודיברנו על הסיבות. מדהים.
אתמול אפילו הקטנה אמרה לי פתאום – אורז גדל במים. (מדהימה הפעוטה הזאת)
טוב. בסדר. אולי יש יתרונות לפייסבוק ואולי יש דברים שאפשר ללמוד מהמחשב.
כמו שנהוג לומר – אני עוד מעכלת את זה…

תגובה אחת על “ערוגות האורז הקרובות ביותר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *