עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
פברואר 24, 2010

כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק.

לפני עשרה ימים נערך ערב עיון באוניברסיטת חיפה. האירוע, שנערך לכבוד השקת ספרו של אורי, "צמחי בר למאכל", היה מוצלח ומהנה במיוחד.
ההרצאות היו מחכימות ומעניינות, הקהל קשוב ונעים והאוכל טעים ומגוון. רציתי לנצל את המקום הזה כדי להודות לכל מי שהגיע, אנחנו מקווים שנהניתם כמונו.

בתחילת הערב התכנסנו סביב שולחן ארוך ומלא כל טוב – מטעמים וחליטות שכולם מבוססים על צמחי-בר. בהמשך שמענו כמה הרצאות מרתקות על השימוש הרפואי בצמחי-הבר, על השימוש העממי בהם, על האופן בו חוקרים את מסורות הליקוט ועל המעבר של האנושות מליקוט המזון לגידולו.

הדבר המעניין ביותר שאני למדתי חזר על עצמו כחוט השני בכל ההרצאות – ליקוט לפי המסורת אינו פוגע בטבע, הוא חלק מהטבע. ליקוט מסחרי שמתנהל כמו קטיף בשדה חקלאי – הוא זה שפוגע בערכי השמירה על הטבע.

סלמאן אבו-רוכון, מרשות שמורות הטבע והגנים, סיפר כיצד נכנס האזוב לרשימת הצמחים המוגנים. זה היה אחרי שהתחילו לחתוך שיחים שלמים מן הבר כדי למכור אותם בתערובות הזעתר.

זוהרה יניב, ממכון וולקני, סיפרה כיצד המסורות הנוגעות לשימוש הרפואי בצמחים הן כל-כך מדויקות עד שהוצאת הצמח בעונה הלא-נכונה עשויה להביא לכך שלא תהיה לו כלל תועלת רפואית.

אחרון למרצים היה הארכיאולוג רן ברקאי, שסיפר על ראשוני חוטבי העצים. הרצאתו עסקה בתקופות המסקרנות בהן הפכו נוודים לתושבי קבע ולקטים הפכו לחקלאים. הוא חלק איתנו מידע מחקרי מעניין ובעיקר העלתה ההרצאה שלו שהדברים לא חייבים להיות כפי שהם. תרבויות רבות שהתקיימו לצידנו ולפנינו טיפחו מסורות ארוכות של חיים שאינם מזיקים לטבע בו הם חיים, נראה שאיננו חייבים לכלות את משאבי הטבע כדי להתקיים.

אחרי ההרצאות דיבר אורי וסיפר על הדברים שהוא למד בתהליך העבודה על הספר. הוא בחר לדבר בעיקר על מערכות יחסים – אלה שבין הצמחים, אלה שבין הצמחים לבין בעלי-החיים ואלה שבינם לבין האדם. עם דבריו של אורי שבנו אל אותו מאזן עדין בין שאיבת משאבים לשימושנו לבין השמירה עליהם, כך שימשיכו לעמוד לרשותנו (ולרשות שאר היצורים המתקיימים עליהם, לצידנו).

שימור מסורות הליקוט בספר בהוצאה מרכזית כמו מפה, על ידי חוקר מבטיח כמו אורי, מעלה חששות אצל אנשים שונים. כבר כמה פעמים שמעתי על הסכנה שבהבאת המסורות הללו אל מלקטים פוטנציאליים. המומחים שדיברו בערב העיון לימדו אותי דבר חשוב – החששות הללו עולים בגלל שקשה לנו לדמיין חיים בקודים אחרים, בתרבות אחרת. מסלמאן ומזוהרה למדתי כי לצמחי הבר תועלת רבה, גם במאזן הבריאות של הגוף שלנו. למדתי מהם כי הידע העממי העצום בנוגע לצמחים מלמד לא רק כיצד ליהנות מהם, אלא גם כיצד לשמור עליהם על מנת שנכדינו ונכדיהם יוכלו להמשיך וליהנות מהם. מרן למדתי שתרבויות שונות מצאו פתרונות שונים לשימור הצמחים, כך שיתאפשר ליקוט מתמיד ופורה. למרות מה שנדמה, כנראה שלא החקלאים הם השומרים על הצמחים, אלא דווקא הלקטים הם אלה שאוחזים בידע הזה. מאורי למדתי שגם בעלי החיים יודעים זאת – כמו שנמלת הקציר יודעת לאסוף את זרעי הגדילן ולארגן אותם סביב קינה. למדתי ממנו גם שהבאת והנחלת המסורות הקשורות בצמחי-בר לאנשים נוספים עשויה לשמור על הטבע יותר מאשר לפגוע בו.
אם תצאו ותקטפו לכם תפרחות של כלח בעדינות. קטפו רק מה שתעשו בו שימוש, השאירו את השאר. אם תעשו זאת במקום לקנות את הכלח בשווקים, יהיו יותר צמחים משגשגים של כלח ופחות כאלה שכרתו את ראשם ולא יעלו יותר עמודי פריחה בעונות הבאות.

אני עוד מהרהרת בדברים ששמעתי ולמדתי באותו ערב. אשמח לקרוא מה שמעתם אתם ומה לקחתם איתכם מההתכנסות המיוחדת הזו.





ההרצאות מערב העיון הוקלטו. את הדברים של אורי העלנו לרשת:



הנה כמה תמונות מהערב:

תגובה אחת על “על צמחי-בר ומערכות יחסים”

  1. לוחות הגיב:

    אכן פוסט מרתק אוהבת …. תודה :kissing:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *