מסתדר, עם קצת עזרה מחברי

זה לא חדש, תמיד הסתכלו לי בצלחת, זה אחד מהמחירים שמשלם מי שמתעסק בתזונה. אנשים תמיד בודקים מה אני אוכל ותמיד יש להם גם מה להגיד על-כך. אם יש לי בשר בצלחת, אז לרוב אני נשאל – מה, אתה לא צמחוני? אם מישהו ראה אותי פעם אוכל חתיכת שוקולד, זה מבחינתו הופך לאישור גורף לאכילת שוקולד מתמדת.

אם הכנתי עוגה אז זה פותח את האפשרות להגיש למשפחתי עוגות ועוגיות בכל אירוע, ובעיקר להיעלב אם אנחנו לא אוכלים. מה? אורי אכל אז גם אני. אורי אכל פעם אחת אז הוא בטח אוכל את זה תמיד. ועוד ועוד תילי תילים של מסקנות על קוצו של ירק.

שלא תבינו אותי לא נכון – כשזה בא עם שאלות ודיונים אז אני מברך על כך. אני מאוד אוהב לדבר על תחומי המחקר ועל המקצוע שלי. אבל כשקופצים למסקנות עלי בלי לשאול אותי, זה החלק שממנו אני נהנה קצת פחות.

אבל זה לא הכל, לא רק שהתרגלתי לאכול תחת זכוכית מגדלת – עכשיו אני אפילו מחלק עדשות כאלה לכל מיודעי – הכרזתי על חודש פיילוט לקראת השנה המקומית. עכשיו כל מי שמכיר אותי יודע שהחודש אני אוכל רק מזון שגדל וצמח כאן, באזור שלנו. וכולם בודקים לראות אם זה באמת כך. האם אני יודע שזה מפה או לא מפה ואיך אני יודע?

אני נהנה מאוד מהחקירות. זה חשוב לי. השאלות והמבטים מניעים אותי לדייק, לחשוב לפני כל ביס. מכיוון שלפי דעתי זה נכון שמחשבה תהיה בבסיס האכילה שלנו, אז אני נהנה. אני שמח לחשוב לפני שאני אוכל, לדעת מאיפה האוכל הגיע ומה הוא עבר בדרך. אני שמח על כל שאלה שמחדדת אותי ודורשת ממני תשובות ברוח הזאת.

רק התחלתי את החודש המקומי שלי וכבר התרגשתי לגלות שלא רק מסתכלים – אני גם מקבל עזרה. מסתבר שגם כדי לאכול מקומי צריך כפר שלם, ואני שמח שיש לי אותו. אנשים חושבים ומתחשבים מציעים לי מנות שכולן על טהרת המזון המקומי, וחושבים עלי כשהם מוצאים רכיבי מזון נדירים שמנוצרו ממש כאן.

איילת ממרחביה מזהירה אותנו לגבי הירקות והפירות שמייבאים מארצות רחוקות, ירמוכ (ממסעדת אל-שייך בנצרת) מכין לי מנת חומוס מיוחדת על טהרת התוצרת המקומית, ואביגדור (השף של פונדק פאוזה בשאר-ישוב) מארח אותי בחצר לארוחת צהרים מקומית משלו. ואחת המחוות המפתיעות והמקסימות ביותר הגיעה מחברנו הטוב זאב, שמצא בשיטוטיו בחוף הים קצת מלח טבעי שהתגבש לו באחד הגבים ואסף לי שאוכל להוסיף לאוכל. ככל שאני חושב על כך אני נפעם יותר מהמחשבה הנדיבה המושקעת בעזרה שמציעים לי חברי.

הרבה פעמים קשה מאוד לדעת מאיפה הגיע האוכל. האם התפוח מיובא או מקומי? האם הלחם הוא מקמח מקומי או מחיטה שהגיעה מרחוק? אלה חלק מהמחשבות הקטנות שחשוב לי שנסגל לעצמנו לפני שאנחנו אוכלים, וכשאני לא יודע את התשובות אז אני לא אוכל.

לכן, העזרה הקטנה הזו בתוך המבוך הענק הזה היא נקודת אור חשובה, מתחשבת ומרחיבת-לב.