זו הגנטיקה

אחת הטענות המטרידות ביותר שאני שומע בתור יועץ-תזונה היא: "זה גנטי". כמו למשל – "יש לי כולסטרול, אבל זה גנטי…", "יש לי מיגרנה, אבל זה גנטי…" ולאחרונה אף – "בקרוב כנראה תהיה לי סוכרת אבל זה גנטי…".
שימוש לרעה בגנטיקה הוא נפוץ.
לצערי, הוא נפוץ גם בקרב בעלי מקצוע: "יש לך כולסטרול, זה גנטי, קח כדור בשביל להקל על הסימפטומים…" (אותו הדבר קורה כשעודפי התרופות מייצרים מחלות באיבר אחר. גם אז זה גנטי).

גנטיקה נשמעה לי תמיד נושא מאוד מסובך, וסבוך, עם DNA  RNA  ועוד כל מיני מושגים מורכבים שצריך ללמוד שנים באוניברסיטה כדי להבין אותם. אז לא נדבר כאן על המונחים האלה, לא נדון פה בגנטיקה המודרנית אלא בחוקיות "הברירה הטבעית". האופן בו משתנות תכונותינו לאורך זמן.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהם על המחלות שלנו?

כדי להבין את האבולוציה התזונתית שלנו צריך להבין קודם את עקרון "הברירה הטבעית".
הגדרתה הבסיסית של ה"ברירה הטבעית", שהוגהּ המרכזי היה דארווין, היא זו: כשיש תכונה עדיפה באוכלוסיית אורגניזמים (יצורים כלשהם) מתרבה היא תהפוך לנפוצה יותר בדורות העוקבים, וההיפך.
משמע: אם יש לנו או לצמח או לזבוב תכונה שעוזרת לנו להתאים את עצמנו טוב יותר לסביבה, יש לנו ולצאצאינו סיכוי גדול יותר לשרוד. כך גם התכונה עצמה הופכת לנפוצה יותר.
לדוגמא, הסיבה שבצפון עורם של בני האדם יותר לבן היא כי שם, במקום בו ימי השמש בו מועטים, היה יתרון לאורך ההיסטוריה לבני אדם  שיכולים לספוג יותר מקרני השמש ולהשתמש בהן לצורכי הגוף. ככל שהעור כהה יותר כך אנו משתמשים בפחות אור בכל רגע נתון, דבר המקנה יתרון במקום שמשי מאוד.
לא ניכנס להסבר המדעי של התופעה, אלא רק חשוב להבין את התהליך – תכונה עדיפה שורדת, ולהיפך –  תכונה בעייתית נעלמת
השורדים הם בעלי התכונות המתאימות ביותר לתנאי החיים הנתונים.

אחרי שמבינים את "הברירה הטבעית" אפשר להסביר הרבה מאוד מהאבולוציה שלנו ושל תזונתנו. החל מהסבר לאופן תירבות צמחי הבר ועד לשאלות הקשורות להשפעת השינויים התזונתיים על גופנו, כמו תחילת צריכת הבשר, המהפכה החקלאית והצליאק, מהפכת מוצרי המשנה צריכת החלב ואי סבילות ללקטוז. אפשר אף להגיע לסוכר ולסוכרת.
ואז כל התירוצים הופכים לאתגרים כי הגנטיקה היא כר ללימוד היכולת שלנו לשמור על בריאות ולא תירוץ למחלה.

לדוגמא, אחד המשפיעים הגדולים על הישנות סוכרת באוכלוסייה היא צריכת הסוכר המאסיבית בתזונה המערבית המודרנית.
אמנם יש רכיב גנטי בסוכרת, אבל התזונה שלנו "מפעילה" אותו והיא יכולה גם לשמור עליו רדום.
הסביבה שלנו משפיעה על הברירה שלנו.

סוכרת זה גנטי אצלכם?
אז סוכר מותח חזק מידי את השרשרת הגנטית שלכם.
מה אתם עושים כדי שהשרשרת לא תיקרע?  כבר הפסקתם לאכול סוכר ומוצריו?

הבירור הגנטי שופך אור דומה גם על מחלות ותופעות נוספות, כמו צליאק, אי סבילות ללקטוז ועוד….

התשובה הנכונה לטענה: "זה גנטי" צריכה להיות: "אז מה?"

הגנים שלנו עמוסים במידע, רב גוני ורב תחומי. הם אמורים לספק לנו מנה רחבה מספיק של תכונות כדי שנוכל להתאים את עצמנו למגוון תנאים, אקלימים ומצבי חיים. עם זאת, יש להם מגוון סופי של אפשרויות, אם נספק להם תנאי חיים קיצוניים הם לא יצליחו לעמוד במעמסה.
כמויות הסוכר והמתח שאנחנו מספקים לגוף שלנו הם מצב קיצוני, עבור רבים גם שאיפת עשן מתמדת היא כזו, אחרים לא יעמדו בישיבה מתמשכת ובהייה במסכים.
הגנים מתמוטטים בנקודה החלשה בשרשרת. מיקום הנקודה החלשה – כן, זה גנטי. אבל התנאים הקיצוניים – זו החלטה שלנו.
אם נתאים את תנאי החיים שלנו לצרכים של הגנטיקה שלנו, היא תוכל לתמרן אותנו בבריאות באמצעות שלל האפשרויות והצירופים שעומדים לרשותה.

ספרים על גנטיקה ששווה להכיר:

צ'ארלס דרווין "מוצא המינים": הספר המקורי, מומלץ לנסות לקרוא ולהיכנס לראשו של דארווין.

ג'נט בראון "מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר": ספר מרתק על הספר מוצא המינים וסיפור כתיבתו, התקופה ועל דרווין האיש והחוקר.

חווה יבלונקה ומריון ג' למב, "אבולוציה בארבעה ממדים":  ספר מקיף, חדשני ומעמיק על גנטיקה.

מייקל פולאן "הבוטניקה של התאווה": הסתכלות מודרנית ומפוכחת על תרבות הצמחים ותהליכי הברירה המלאכותית.

בריאן סייקס, "שבע בנות חוה": סיפורו המרתק של הפרופסור לגנטיקה על תגליות מדעיות פורצות דרך העוסקות במוצאו של האדם.

ריצ'רד דוקינס, "הגן האנוכי": אמנם מעולם לא קראתי אותו מההתחלה ועד הסוף, אך זהו ספר אגדי העוסק דרך סיפור מרתק בהסבר האבולוציה, הגנטיקה ועוד.