עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
אוגוסט 8, 2009

אמנם פרויד, בן המאה ה-19, נחשב לאבי הפסיכולוגיה כמדע, אולם ההתייחסות לנפש קדומה ממנו בהרבה. עוד בכתבי הרפואה העתיקים אפשר למצוא התייחסות מעמיקה לנפש האדם. הפן הנפשי ברפואה הערבית הקדומה כונה "רוח" (פנאומה ברפואה היוונית, צ'י ברפואה הסינית). בעבר היה הקשר בין הרוח לגוף חלק בלתי-נפרד מהגישה הרפואית, הרופאים טיפלו בשניהם. תודות לנבירתי בכתביהם לצורך כתיבת הדוקטורט, בקיץ הישראלי החם והמהביל, נתקלתי לאחרונה בקטע מעניין שכתב הרמב"ם והעניק לי דחיפה בכיוון הנכון.
את הקטע מצאתי באגרת שכתב הרמב"ם במצרים, בתחילת המאה ה-13, המכונה: "הנהגת הבריאות". כמו כל כתבי הרפואה של הרמב"ם, גם האגרת הזו נכתבה בערבית. על פי הכתוב בה יועדה האגרת לאלאפצ'ל, בנו של צלאח אל-דין, שהיה שליט מצרים באותה התקופה. אולם חוקרים מעריכים כי עוד בעת כתיבתה היא נכתבה כך שתוכל לשמש עוד רבים שיעזרו בה לאורך שנים רבות, וכך אכן קרה. מאוחר יותר תורגמה הנהגת הבריאות של הרמב"ם גם לעברית וללטינית.
בין שלל העיצות לשמירה על אורח חיים בריא, כוללת האגרת פרק העוסק בבריאות הנפש ובהנהגתה. הפרק איננו פשוט להבנה ולפרשנות, כדי להבינו יש לקנות לפני-כן ידע רב בתחום הרפואה הערבית של ימי הביניים, או לכל הפחות – להוסיף פרשנות נרחבת לטקסט. עם זאת, אפשר גם להסתפק בקריאת קטעים ממנו, וללמוד מהם הרבה.

המשך המאמר הקצר, באתר "מזון ואיזון": http://www.mazon-izun.com/site/Library_Article1.asp?cat=55&a_id=156

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *