לינה בעזוז, גני-ילדים בקדש ברנע וסדנאות אפייה בכמהין

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

נכון שבכל שנה אנחנו יוצאים למסע קיץ גדול, ונכון שעכשו בכל-זאת רק אביב. אבל המועצה האזורית רמת -נגב הזמינה אותי לסיבוב שני של הרצאות וסדנאות בכל רחבי המועצה וזו סיבה מצוינת לקטוע את עונת הליקוט העמוסה לטובת שבוע של תזונה בנגב המערבי.

אז עכשו אנחנו שוב מבלים שבוע בנגב ומשתדלים להכיר פינות חדשות ועסקים מקומיים שטרם הכרנו בחבל הארץ המיוחד הזה.

אני בהחלט מתרגש, כי כל גיחה שלנו לנגב היא מסע שיש בו הפתעות ולימוד מעמיק.  אני יודע שאני אומר את זה הרבה, אבל מה לעשות – זה כל-כך נדיר שמועצה לוקחת על עצמה כזו משימה של שינוי תזונתי ותמיכה באורח חיים בריא, שכשנוכחים בכאלה צמתים קשה שלא להתפעל בכל פעם מחדש. ההרצאות בקיץ עסקו בסוכר והפעם אנחנו בענייני בשר, זו הייתה הסיבה לכך שהמילה "שניצל"  התנוססה בראש המודעה שערכו הפעם במועצה:

אמש הגענו בלילה ל"צימרבוס" בעזוז. הישוב רחוק כ-12 ק"מ מניצנה, מקום הישוב הקרוב ביותר, ומשאר עבריו מדבר רחב-ידיים ובלתי-נגמר. ה'צימרבוס' הוא לא פחות ממדהים – שלושה אוטובוסים שהוסבו לחדרי אירוח, כל אחד מהם בהתאמה הטובה ביותר של החלל עם ציפוי עץ מבפנים, פסיפסים במקלחת וציפוי בוץ מבחוץ. הכל מעשה-ידי ההירשפלדים, בעלי הבית.

כחלק מקבלת הפנים החמה קיבלנו הערב גם פיתה ענקית מקמח בדואי-בלאדי-מקומי-מלא שהכינה בעלת הבית בשיטת הכנה מיוחדת שאמנם כוללת שמרים, אבל מתסיסה אותם היטב.

הבוקר הקדמתי להגיע לגני-הילדים בקדש-ברנע כדי לראות מה מגישים שם לארוחת-בוקר. איתם ננסה ללמוד להכין אוכל יותר מזין ומקומי לילדים בקנה מידה של מערכת חינוך לגיל הרך.

אחר-כך נסעתי לישוב כמהין להעביר סדנא  בה למדנו איך אפשר להכין לחם שאור מלא מקומי בקלות, וכיצד אפשר להפוך את המתוקים לבריאים ומזינים יותר. הרהרתי לי במחקר שהציג דן אבן בעיתון "הארץ" השבוע, העומד (שוב) על נזקי הסוכר התעשייתי…

אפינו לחם טוב עם שאור ומקמח מלא-אורגני-מקומי, הכנו ממרחים טעימים ללא סוכר (אבל גם בלי ממתיקים מלאכותיים, כמובן… עם תמרים) ומגוון של מתוקים, ביניהם עוגיות שאור (שזה כמו עוגת שמרים, אבל בלי שמרים) במילוי של קרם מתמרים, שקדים, קוקוס וקקאו, שיצאה מעולה!

בהמשך הצטרפתי לבנות שאכלו שקשוקה בקפה עזוז המקומי, בו ביקרנו גם בקיץ, ואז יצאנו ארבעתנו  מחדר האוטובוס שלנו לעבר מתחם קרונות הרכבת של השכנים.

מסתבר שעזוז הקטנה (16 משפחות בסה"כ) היא עדיין ישוב זמני שאמור לעלות מתישהו לקרקע של קבע. לכן, כל בתי הישוב ובנייניו הם יבילים ומוכנים לנשיאה הלאה בכל רגע נתון. לישוב אין גדר (ונמסר לנו שמכל ישובי האיזור הוא, היחיד ללא גדר, הוא גם היחיד ללא גניבות) ועד לאחרונה גם לא היה כאן שום גוף ניהולי בכלל – לא אסיפה, לא ועד, לא מזכיר, לא ועדה… כלום.

אז השכנים בקרונות הרכבת – שם מתגורר אבי ארזוני, עם תמר אשתו וארבעת ילדיהם, שלקח אותנו לסיור בבוסתן עזוז, בוסתן עצי-הפרי העצום שמשפחת ארזוני מגדלת כמעט ללא השקייה.

זה היה מראה מופלא!

משפחה של שש נפשות שהקימה בנגב הקימה במו ידיה (בעבודה רבה וקשה של שנים) בוסתן אורגני שפועל על-פי העקרונות של החקלאות הנבטית – השטח בנוי מטרסות שמנתבות את מי השיטפונות ושומרות את חלקם בתוך האדמה. בעומק, האדמה נותרת רטובה אף שנתיים ושלוש אחרי השיטפון! בדרך זו הם מגדלים בבוסתן המדברי כמעט כל עץ פרי שתחשבו עליו – מהדרים ועד דובדבנים. בקיץ יצא לנו לטעום מהאפרסקים, הנקטרינות והשזיפים, היום זכינו לטעום מהזנב של פירות ההדר. באפריל כבר יניבו אפרסקים ראשונים.

פריחת המשמש בבוסתן עזוז

לצד אלה יש חלקת ירקות קטנה שמניבה ירקות אורגניים לגמרי, ללא ריסוסים כלל. בקיץ הירקות מקבלים הצללה, כך שגם ירקות הקיץ מצליחים לגדול כאן במפתיע.

הירקות והפירות של ארזוני מעזוז מגיעים אפילו לת"א, ואפשר להתקשר אליהם ולהזמין – http://bustanezuz.blogspot.co.il/

משפחת ארזוני מתמודדת עם הגידול ללא ריסוסים בכלל (יש מלכודות לזבוב הים-תיכוני הפוגע בפירות) – הם מעשבים מעט מסביב לעצים אבל משאירים את רוב העשבייה לצמוח. בקיץ צמחי הבר מתייבשים והופכים לחיפוי שמונע התאדות ומסייע בהצללה על הקרקע. מגוון הזנים בכל חלקה הוא עצום ביחס למטעים ולבוסתנים רגילים – ארזוני משתדלים לגוון מאוד את הסביבה האקולוגית בבוסתן ולייצר תנאים קרובים ככל שניתן למצב הטבעי. עם תחילת הפרי משליכים רשתות על מסילות מעל העצים ומורידים אותן בעת הקטיף. הרעיון הוא לפגוע כמה שפחות באקולוגיה הטבעית ובהתמודדות של העצים עצמם עם איתני הטבע שסביבם. אבי ארזוני משתדל לתת לעצים שלו את היתרון הקטן ביותר האפשרי על סביבתם, יתרון כזה שיאפשר להם לשרוד ולתת פרי אבל יכריח אותם להסתמך על שורשים ארוכים ועל חוסנם העצמי.

שמחנו שזכינו לראות איך נראה בוסתן מדברי שתומך בסביבתו. במסגרת התפיסה שיש לדשן ולהשקות במים רבים כל גידול – בוסתן פעיל שכזה הוא ממש בגדר הפיכת הבלתי-אפשרי למציאות.

עכשיו אני כותב ועוד מעט אצא להרצאה בכמהין. כאמור, הנושא המרכזי של הסבב הזה של ההרצאות שלי הוא: בשר ומזון מן החי.

נראה איך זה יתקבל.ש