עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
יולי 11, 2017
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

היום ביקרתי חקלאי בדרום. בעל מלאכה שהקדיש את כל חייו לחקלאות. הוא סיפר כמה קשה מול המדינה ומוסדותיה, ואני אמרתי לו שלדעתי תקומת החקלאות המקומית תבוא רק משותפות עם הציבור, השינויי יבוא מכך שאנשים יצביעו ברגליים. הוא היה סקפטי ואני לא מאשים אותו.

לא מזמן קיבלתי מתנה כתב עת מקומי שיצא בישראל בשנת 1917, שמו "בין המצרים – קובץ לענייני הפועלים והמוני העם בארץ ישראל". באחד העמודים הראשונים של הקובץ כתוב:

"בדרך כלל אי אפשר כמעט לדבר על איזה יחוסים מסודרים בין העולם חקלאי ויתר החברה הארץ ישראלית. עולמות בודדים הם אלה. ענייני המשק הכפרי מתפתחים לחוד, ועניני החברה לחוד. ולמרות מה שארצנו הנה ארץ חקלאית בעיקר, נשאר הציבור הגדול עומד מן הצד, זר ונכרי לגורל המשק הכפרי ואיננו לוקח חלק אקטיבי בהתפתחות עניני החקלאות הקולטוריים בארצנו. מובן שלא על ההתענינות הישובית גרידא הכתוב מדבר. התענינות זו אכן ישנה, וכמעט כל אחד ואחד חושב והוגה ביסוד מושבות.
ואולם חסר הקשר האורגני, היחס הבלתי מובע אבל הקים ופועל בקביעות ובהתמדה בין שני יסודות החברה. ואם אמנם ישנם מעטים בין עסקנינו היוצאים כפעם בפעם לדבר באזני הצבור הרחב על עניני הקרקע והנהגת משק כפרי מסודר, יוצא, כאילו גם הם אינם אלא מחקים האחד את השני. אצל הציבור נולדו והתפתחו ענינים משלו, שאלותיו ודאגותיו הוא, והוא הולך ומתרחק יותר ויותר מעניני התפתחות החקלאות". 

הדרך עוד ארוכה.

 

 

 

בין המצרים בין המצרים

תגובה אחת על “בין המצרים”

  1. יעל הגיב:

    הי אורי, לא יודעת אם התכוונת במקרה או בכוונה-אך אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק בימי בין המצרים-הימים שבין י"ז בתמוז לט' באב 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *