עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
יולי 17, 2014
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

מתחילת יולי אנחנו נמצאים באיטליה, בהרים הנמצאים כשעה וחצי נסיעה מרומא, במרכז תרבות ואמנות בשם OZU. המרכז הוקם לפני 7 שנים ע"י חמישה אמנים, מאז הקבוצה קצת השתנתה, אבל נשארה בגדול של חמישה שותפים, אמנים, המחזיקים את המקום, שהיה בעבר מפעל ממתקים. המבנה התעשייתי שוכן בתוך יער ירוק, בין כרמי זיתים תלויים על מדרונות תלולים להפליא, והוא "איזור התעשייה" של הכפר Monteleone-Sabino.

 

ביום הראשון לשהותי פה לקח אותי אנריקו בלאזי (שמכונה בפי כולם – בלאזי) לסיור בעיר הקרובה, ריאטי (תמונות). עיירה קטנה, 28,000 תושבים. משהו כמו בית שאן שלנו. ריאטי נמצאת בעמק שהיה פעם אגם גדול ויובש כשמי האגם הוזרמו מפה לרומא פעמיים (במאה השלישית לפני הספירה, ואז שוב ב-1600 אחרי שהאגם שוקם בימי הביניים). אחרי שהזרימו את המים לרומא נוצרה בתחתית העמק אדמה מאוד פורייה שמשכה לאזור חקלאים רבים.

התחלנו את היום בביקור בטחנת הקמח העתיקה, שעומדת ליד נחל (שהניע בעבר את גלגלי הטחינה) כבר מאות שנים. פעם היא ניצבה בלב שדות החיטה אבל כבר כעשור שהיא כמו אי קטן בין שכונות עם בניינים חדשים. מעל לדלת הטחנה רשום באיטלקית "חייה את היום כאילו זה יומך האחרון". הטחנה אמנם כבר לא טוחנת באמצעות כוח המים אבל היא עדיין טוחנת חיטה מקומית, אורגנית מלאה ובעליה גאים בכך מאוד. אחותו של בעל הבית לקחה אותנו לסיור סביב הטחנה בגנים היפים שהיא מטפחת, בתוך גני הנוי עיקר גאוותה היא על גני הירק שלה בהם נראה היה שהיא מצליחה לגדל כמות מזון נכבדת ביותר. ראינו גם את המאפייה הקטנה והישנה עם תנור הלבנים שהיו מבעירים והיה מספק חום לשעות רבות.  היום כבר לא מתרחשת כאן אפייה.

כשיצאנו משם, בעודנו נוסעים ומתפעלים מגינות הירק הרבות בכל פינה בעיר, סיפר בלאזי שזו חברה חקלאית בבסיסה ושגם כיום, כשכבר רובם לא חקלאים, עדיין הם עם רגל אחת במשרד ושנייה בגינת הירק שלהם שכוללת גם עצי פרי, גפנים, זיתים וביניהם שפע ירקות. באזור הזה, אם אין גינה ליד הבית אפשר לקבל בחינם שטח קרוב מהרשויות לעיבוד וגידול ירקות, וכולם כולם עושים את זה. הוא סיפר לנו שלגינות האלו קוראים "גינות מלחמה", זו שארית ממלחמת העולם השנייה אז הייתה בעיה באספקת המזון וכל משפחה גידלה לעצמה את המזון בגינתה או בשטח שקיבלה מהרשות.

זה הזכיר לי את הגינות הקהילתיות שלנו בישראל וכמה צריך לפתח ולעודד אותן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *