לא שמחת החלב

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

כל העניין הזה של החלב בשבועות הוא קצת כמו סנטה קלאוס בחג המולד.
אנחנו כאן יכולים לראות את הדרך בה הפך הפטרון ניקולאס של ה-25 בדצמבר לסב חביב ומעניק מתנות שצבעי בגדיו תואמים את הלוגו של חברת קוקה-קולה. כלומר – זה ברור שסיינט ניקולאס אכן היה הפטרון של אותו יום, לכל יום בשנה הנוצרית האירופאית היה פטרון – כך הייתם יודעים מתי נולדתם, לא לפי התאריך – אבל זה שמדובר בזקן חביב שכל תוחלתו היא הגדלת הצריכה, זו המצאה חדשה. כן, ציירו אותו לפני זה במעיל אדום, אבל גם ציירו אותו כגמד מרושע וסתם איש וכל מיני – הפירסומאים של חברת קוקה קולה בחרו את הגירסה שנראתה להם מתאימה והאדירוה לכלל אייקונה.

קל יותר לראות את הדברים האלה כשמדובר בתרבות אחרת. אוח, האמריקאים האלה, כל דבר תמים הם לוקחים והופכים אותו לסמל של צריכה ושופינג..

אבל מה עם מוצרי החלב בשבועות?
כן, יש איזה משהו עם חלב בשבועות.
אתם מחפשים עכשו בנרות מתכון לעוגת גבינה?
למה?
מה העניין של חלב לשבועות?
האמת היא שהנוהג היה לאכול שני סוגים של מזון, אז בארוחה אחת אכלו בשר ובשניה חלב. או שמישהו כתב שלא היה להם בשר במועד קבלת התורה והם אכלו מוצרי חלב. וגם הביטוי הזה – ארץ זבת חלב ודבש, והתורה שהומשלה לחלב באיזה מדרש והטוהרה של מתן תורה שכולה לובן.
זה הכל תלוי איפה אתם קוראים, זה לא כאילו שיש ממש תשובה מסודרת.
זה מקום החלב בשבועות.

וזה לא שאין אוכל אחר שמסמל את החג. זה חג חקלאי, הוא לגמרי בעניין של אוכל. החלק הזה בחיים של האוכל לפני שהוא ממש מגיע למטבח ולצלחת.
את שלל השמות שלו קיבל החג ממזונות אחרים לגמרי – כשהחג החקלאי הזה נחוג בחברה החקלאית של ישראל הקדומה, או כשמגילת רות נבחרה ללוות את החג עם שלל שיבוליה,  והחציר הנאסף בגורן תחת רות ובועז.
החג הזה –  חג הקציר (קציר החיטים), חג שבועות (שבעה שבועות של קציר המתחילים בפסח), חג הביכורים (ביכורי יבולי הקיץ) – הוא חג של חקלאות צמחית, טבעונית.

(בעצם, הייתי רוצה לכתוב צמחונית, אבל צמחונים בד"כ אוכלים מוצרי חלב. ואם אני אכתוב צמחונית אני אצטרך להסביר למה אני חושבת שצריך להפוך את המונחים "צמחוני" ו"טבעוני", ואני לא בטוחה שמתאים לי כרגע להלאות בהסברים לשוניים. אולי יום אחד אטריח אתכם בהסברים על מה שאני סבורה שהוא טעות לשונית-היסטורית שהצרה את הפריזמה שלנו על מהי תזונה טבעית. כרגע אנחנו כאן בשביל חקר התרבות.)

כל החלב הזה זו אנקדוטה שמצאה את דרכה למרכז הבמה.
לא שזה לא היה שם, זה היה, אבל זה היה ממש בקטנה והיו עוד המון דברים אחרים. העמדת העיקר על החלב, זה – חדש.
כמו שסיינט ניקולאס הפך לסנטה קלאוס כך הפך חג הביכורים לחג שמחת החלב.

שמחה?
מי שמח?
בטוח שלא החיות המסכנות שהפכו מחיות מבויתות, חיות של משק הבית, לחומר-גלם תעשייתי. חומר גלם נושם, חי, הולך, בועט, ומתבוסס בצואתו.
אז מי שמח?
בטוח שלא האלרגיים לחלב, שמספרם הולך וגדל בכל יום, תודות לחלב המדולל, המפוסטר, המהומגן ומופחת-השומן שאנחנו מספקים לילדנו.
נו, בשבילם זה דני, ובשבילך?
בשבילך זה מוצר צריכה מעובד, עם המון המון סוכר, קקאו וחומרים משמרים.
אה טוב, אז תני לו אקטימל. אין בזה סוכר וקקאו.
אבל מה יש בזה?
נו, כל מיני דברים. הם מאוד טובים לילדים שלך, אנחנו מבטיחים. רק אל תשלחי  עלינו את תמרה טראובמן.

הבו לנו מוצרי חלב תעשיתיים, מהוגנים, מהומגנים, מפוסטרים, בעלי רשימת תכולה ברורה וטבלת ערכים תזונתיים בלתי-קריאה.
זו שקיפות!
לכו תדעו מה יש בירקות האלה שלכם.

מה יש לכם אתם?
עשיתם חג לפרג, למצות, לסופגניות, מי אוכל את כל הדברים האלה?
חלב זו תעשייה ישראלית חשובה מאוד!
כמעט היחידה שמוכרת בעיקר תוצרת הארץ!
אז אנחנו רוצים לחגוג אותה איתכם, למה אתם מתקטננים?
זה חג חשוב והוא כאן כדי להישאר!

די לשיבולי הרוקדות, די לתצוגת המגלים והקומביינים, די לירקות בטנא!
אנחנו נספר לכם שכל אחד יכול ליצור טנא משלו, וכך נגניב לכם את האמת שלנו – בסופו של דבר כולם עם טנא מלא במוצרי חלב.
כן, לחלקם כבר אסור לנו לקרוא מוצרי חלב כי העברנו את החלב כל-כך הרבה תהליכים שהוא כבר שכח מי הוא, אבל באמת שזה לא משנה – תראו כמה שזה מצטלם יפה.
זו שמחת החלב!
אפילו אתם תזילו דימעה. זה יזכיר לכם ילדות שמעולם לא הייתה לכם. נוסטלגיה לחג שמעולם לא חגגתם.
ברוכים הבאים לחג החדש שאותו תורישו לילידכם.

חג שמח!!

והנה עוד כמה דברים לשבועות:
1) המאמר של אורי על החלב.
2) "דברים שאוכלים מכאן" על חלב מקומי.
3) פוסט בבלוג הזה שבו ריכזנו מידע על שבועות, מתכונים וחלב.