עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
יולי 8, 2011

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

לפני שבועיים נסעתי עם הבנות לשעל.
ישובה לה על רמת הגולן, הטמפרטורות בשעל נמוכות מספיק בשביל שפטל, תותי עץ, תותי שדה, אוכמניות ודובדבנים ישגשגו בחורף וישרדו שם גם בקיץ.

החודשים האלה הם חודשי הפירות ואפשר להגיע לשעל ולקטוף שלל פירות אדומים מתוקים, חמצמצים.

המסקנות שלי מהיום האינטנסיבי שהיה לנו שם – אין סיבה לטרוח ולהגיע לפירות האחרים כשאפשר להתמקד בעצי התות.

מבחינתי – תותי עץ ועוד תותי עץ ועוד ועוד… הגבול היחיד מבחינתי הוא השלב שבו הצוואר כבר תפוס מלהתבונן מעלה והזרועות מבקשות לנוח מהשיטוט המתמיד בין הענפים.

אבל זה לא עניין רציני – קצת מנוחה לזרועות ולצוואר ואפשר להמשיך.

 

למחרת, הדבר היחיד שהצטערתי עליו היה שלא חזרנו עם מספיק תות עץ.
חלקתי את צערי עם חברים והם הודיעו לי שאין דבר כזה מספיק, פשוט אין.

 

את התותים, הפטל והאוכמניות שכן שרדו את הדרך הביתה (ולא נאכלו מהעץ, או מהקופסה בדרך) – הקפאתי.

חשבתי להוסיף אותם לגלידה או להכין לימונדה פטל, אבל הם היו טעימים ככה – ישר מהמקפיא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *