עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
דצמבר 31, 2012
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

כשאני מדבר עם גננות אני נוהג להסביר להן שקמח לבן עשוי מסוכר+דבק. וזהו.
(בהרצאות שלי זה מגיע עם הסבר מעט יותר מדויק).
לכן, אני אומר להן, הוא מתאים ביותר ליצירה, אבל צריך להיזהר שאף ילד לא יכניס את זה בטעות לפה.

הנה מה שהתרחש כאן אתמול על הדשא. אצלנו בחצר.
אין צורך במתכון. הילדים התנסו בהוספת מים בכמויות משתנות לקמח עד שקיבלו את המרקם הרצוי.
(רק התינוקת ניסתה לטעום, אבל הילדים כולם מנעו זאת ממנה בכל פעם שניסתה. בשביל אוכל יש תפוחים…)

בפעמים אחרות הרתחנו קמח ומים כדי לקבל דבק מתכלה ואקולוגי יותר.
מבחינתי, הקמח הלבן מתאים לאגף חומרי היצירה. וכמו חלק מהחברים באותו אגף – הוא איננו מתאים למאכל. (לעומתו, יש בהחלט חומרי יצירה אכילים יותר)

 

 

3 תגובות על “משחקים בקמח לבן (רק לא לטעום!)”

  1. דנית הגיב:

    שלום אורי,
    תודה על הכתבות המרתקות שלך.
    בהמשך לבלוג הנוכחי קראתי את כתבתך על הקמח. התפלאתי לגלות שגריסי פנינה אינם דגן מלא ורציתי לדעת כיצד מוצאים את הגרסה המלאה של גריסי הפנינה.

    • בוקר טוב דנית.
      למעשה, אין דבר כזה גרסה מלאה של גריסי פנינה. שכן המונח עצמו "גריסי פנינה" משמש לתיאור גרעיני שעורה משוייפים, ששייפו מהם את הקליפה, הסיבים.

  2. […] (פנים הגרעין) והאנדוספרם (החלק שבין הקליפה לבין הנבט, קמח לבן). מאותו הרגע התחיל האדם להשתמש בקמח הנטחן רק […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *