עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
ספטמבר 2, 2013

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

טלי.

טלי היא הסיבה בשלה אנחנו יוצאים כל שנה ל"מסע הקיץ הגדול", טלי אוהבת נדודים ובינתיים אנחנו מספקים לה את יצר הנדודים כשאנחנו יוצאים כל קיץ לחודשיים של נדודים בין בתים ברחבי הארץ. בזכותה אנחנו פוגשים כל קיץ מחדש אנשים מעניינים, בתים, קהילות ועוד ועוד. בדרך כלל את החוויות שלי (אלו שקשורות באוכל) אני מביא כל קיץ באמצעות מספר פוטסים בנושא, אבל השנה פשוט לא הספקתי. השנה מסע הקיץ שלנו היה עמוס כל כך בפעילות ועבודה שלי שפשוט לא הספקתי לכתוב (טלי כתבה קצת בחיפה). אז עכשיו כשמסע הקיץ נמצא מאחורינו החלטתי להכין תקציר של כל החוויות המרכזיות שלי הקשורות באוכל וכלכלה מקומית, ולהביא אותן כמו מסע תיירותי בין קהילות ברחבי הארץ.

גדי ויובל בחרשים

ביום קיץ חם הגענו לחרשים הקרירה, בעקבות המלצה חמה ופגשנו את גדי (שלא כל כך הבין מי נפל עליו). גדי וחברו מגדלים כרם גפנים אורגנית, גבוה על ההר ומכינים יין איכותי ביותר. אמנם בקנה מידה קטן כרגע, אך הם מתנסים והנסיונות שלהם טעימים ומצוינים. אם כבר יין, אני אוהב את היינות החזקים, אלו שיש להם טעם כמו היינות של פעם. לצערנו החיך המודרני כבר לא אוהב טעם.

כשעמדנו בכרם גדי סיפר לי על הגישה שלו – היום, הוא אומר, מביאים אדמה, מוסיפים דישונים וריסוסים ואחרי כל זה – בכל מקום יש אותה אדמה. אותה אדמה, תנאים דומים וליין כבר אין את הטעם המובחן של המקום בו הענבים גדלו. לכן אנחנו כבר לא מצליחים להבין את הסיפור של יינות ממקומות מסוימים, של ענבי הגליל מול ענבי עמק האלה. לאט-לאט (וקצת גם מהר-מהר) החתירה לגידול הנוח, לענבים המסוימים, מביאה אותנו למגוון עצום של יינות זהים. גדי וחבריו מגדלים ענבים אורגניים ממגוון זנים. האדמה היא האדמה המקומית, אין ריסוסים או דישונים כימיים. רק מה שיש למקום להציע. והיין שלהם אכן ייחודי בטעמו.

אחרי סיור בכרם ובסביבה הבנתי שזה היין שאני רוצה למעדנייה. אז שאלתי האם כבר אפשר לקנות בקבוקים ולהציע למי שלא יכול להגיע עד גדי כדי לקנות יין. גדי סיפר לי שיש לו יין מצויין שהתקלקל לו, ככה זה כשמנסים ומתנסים. מיד קניתי ממנו את כל היין ה"מקולקל" כדי להמשיך ולהחמיץ אותו לחומץ בן יין. חומץ הוא בעצם יין שתסס יותר מידי עד שהחמיץ. החומץ שאנחנו קונים כיום בשווקים הוא חומץ שמעורבב עם חומץ סינטטי והוא מאוד מאוד חזק וצורב. אך חומץ שמכינים ממש מיין מוחמץ הוא עדין ובעל טעם ייחודי.  

בנוסף, קנינו כמה בקבוקי יין לבן וכמה בקבוקי יין אדום כדי למכור במעדנייה שלנו. ליקב של גדי בחרשים אין עדיין שם ואין תוויות. אז הבקבוקים עומדים להם על מדפי המעדנייה ככה, נטולי סימן זיהוי. רק הבקבוק והטעם המקומי שבתוכו.

גדי הראה לנו את מגוריו באוטובוס, לצידו עומד בית על העץ שמשמש את אחד העובדים במקום.

 

דבריו של גדי על ייחודיות האדמה הזכירו לנו את הדברים שאמר חברנו רפרם חדד על מושג ה"טרואר" בסלואו פוד. הנה, למשל בטור המקסים הזה.

 

 

תנור קהילתי

אחרי שסיימנו את הביקור אצל גדי הלכנו לביקורון קצר אצל אוגו בחצר. אוגו בנה תנור אפייה קהילתי ליד ביתו וראה כי טוב, אנשי השכונה באים, מפעילים את התנור, אופים מיני מאפים וכעת הוא מנסה לקדם בנייה של תנורים כאלו גם במקומות אחרים. הוא ראה, כמונו, כמה תנור קהילתי או פעילות קהילתית בכלל יכולה לחזק את הקהילה והוא רוצה לעזור לקהילות לבנות תנורים כאלו אצלם.

http://tabuni.co.il/ 

בוזה

עוד תחנה צפונית שלנו הייתה בבוזה, הגלידריה המדהימה והמפורסמת בתרשיחא. כבר שנים שאני מנסה לשכנע כל איש גלידה שאני פוגש לצאת איתי להרפתקאה של יצירת גלידה מזינה ומקומית. בדרך-כלל מביט בי איש הגלידה בבוז ואומר: "אי אפשר להכין גלידה בלי סוכר מעובד". אבל הנה אדם מבוזה הסכים בחפץ לב ואף התלהב לאתגר, ואני מצאתי את עצמי מגיע למעבדה של בוזה ערב אחד עם איה בכורתנו, כדי לנסות לבדוק גלידה מקומית. הבאתי איתי רעיונות ומצרכים מקומיים, גם אדם הביא איתו רעיונות וצללנו ביחד לבילוי המשותף.

גיליתי בהתלהבות את מכונת הגלידה האימתנית שיוצרת תוך דקות גלידה מכל תערובת שמוכנסת אליה.
הכנו גלידה עם דבש וגלידה עם תמרים. גלידת לימון וגלידה מתערובת התבלינים של הרמב"ם שאנחנו מכינים במעדנייה.
הניסיונות היו מוצלחים מאוד לטעמה של הטועמת הראשית – איה – וקבענו לנסות להכין גלידת תמד וגלידת חריף מותסס, ברוח המעדנייה המקומית.

 

קטשופ רומן

ואז פתאום, אחרי כמעט חודש של נדודים, מצאתי את הקטשופ שרומן הכין לנו לניסיון. קטשופ טבעי, אורגני ומסתבר שגם – עמיד! כן, הוא שרד חודש שלם ויותר באוטו החם שלנו. הבנות קפצו מיד על המציאה ואכלו בתאווה קטשופ של רומני (כך הן קוראות לו) עם כל מה שזז. ובכן, אפשר לומר שהניסיון הצליח… אז כבר אפשר למצוא על מדפי המעדנייה – קטשופ אמיתי מעגבניות טריות בלי סוכר.

 

צימוקים

הקיץ התחלנו להציג את "בבוסתן הרמב"ם", הצגה שכתבתי עם גד אנדריי פור על רפואת הרמב"ם. ההצגה נפתחה באיזור ירושלים ולכן כשהחלפנו בתים באיזור יצאנו לתלות קצת מודעות. באחד ממסעות התלייה ראינו שלט – "ענבים בשירות עצמי"… מיד שינינו תכניות ויצאנו בעקבות השלטים. מצאנו חצר חמודה בלי אנשים אבל עם מקרר, פירות, סבונים על השולחן וצימוקים. צימוקים מקומיים מיובשים בשמש. הא! לקחנו גם כרטיס ביקור.

באחד מהימים החמים ביותר הקיץ (לא היו רבים כאלו) ערכתי ביקור קצר בבית מלאכה לייבוש צימוקים אצל מאירי, שכבר 20 שנה מכין צימוקים.

צימוקים טבעיים שמיובשים בשמש בלי גופרית, ונמכרים בשווקים כצימוקים רגילים לצד כאלו שיש עליהם גופרית. לבקשת הסוחרים הוא מרסס כמו שאר הייצרנים על הצימוקים שמן פראפין, כדי שיהיו מבריקים (בשל כך אם תאכלו יותר מ-300 גרם צימוקים תסבלו משלשול – פראפין הוא חומר משלשל), אבל חוץ מזה התהליך טבעי לגמרי. הוא סיפר לי שהחלום שלו זה למכור את הצימוקים עם הענפים (הנקראים, כך למדנו – שיזרות), ככה כמו שהם יוצאים מהייבוש לא מבריקים, בלי שמן פראפין. טבעיים. נראה לי שהוא פגש את האדם הנכון – מיד קניתי למעדנייה 40 ק"ג צימוקים. עם הענפים, בלי גופרית ובלי שמן פראפין.
עוד מוצר מקומי וטבעי למעדנייה! יש!

 

שורשי ציון

כבר הרבה זמן שאני בקשר עם אליעזר משורשי ציון, אנחנו נפגשים בכל מיני אירועים,הדוכן שלו היה פעמים רבות ליד הרצאות שלי ובמיוחד – יש לנו עניין משותף בתסיסה. לכן הביקור בבית המלאכה שלו לייצור מזונות מותססים וחיים היה ממש קפיצה לגן משחקים.

שוחחנו על הכלים בהם הוא כובש, על המזונות שהוא מתסיס, שמעתי למה הוא לא מכין יותר אלכוהול מותסס והחלפנו רשמים ומתכונים לשימור מזון וטיפוח חיידקים. ראיתי איך הוא אוהב את הכבושים שלו, מטפל בהם, לומד כל פעם לעומק את הנושאים הקשורים בכבישה. טעמתי מהמטעמים שהוא מייצר –  כרוב כבוש בטעמים, שקדים חיים, ועוד ועוד.
בינתיים הבנות נהננו ממעשי ידיה של רוז, אישתו המקסימה של אליעזר, שנתנה לנו לטעום גרנולה שאיננה קלויה ואין בה סוכר, העשויה בעיקרה מכוסמת מונבטת ומיובשת כמו שאנחנו עושים בסדנאות. טעמנו כדורי תמרים חיים וקרקרים.

 

בגבעות בהן מתחילים הרי ירושלים כבר היה הקיץ במלוא עוזו, ליקטנו חרובים מדהימים במערות בית גוברין.
בין לבין יצאתי עם נגה ללקט לצד הכבישים קצת סומאק – אוג הבורסקאים. הכנו לימונדה בלי לימון, טעמנו את פירותיו החמצמצים ושמרנו אשכולות להכנת תבלין הסומאק.

הקדירה של סבתא

עוד מקום שביקרנו בו בהנאה רבה היה "הקדירה של סבתא", ביתם של עמנואל ורינה לוי, בו הם מכינים אוכל טעים ומגישים אותו בסופי שבוע בצל החרוב. ביקשנו בלי קמח וקיבלנו שלל סלטים וירקות מבושלים במגוון טעמים וצבעים. רינה ועמנואל הם אנשי שיחה נעימים ושמענו מהם על המקום ועל החיים בעמק האלה.

 

קצת בנגב, ארזוני

גיחה קצרה לסדנאות בישול בנגב הביאה אותנו לביקור נוסף בעזוז. אנחנו לא יכולים להיות בנגב בלי לקפוץ לבוסתן של משפחת ארזוני, במיוחד בתקופה הבשלה והפוריה ביותר בשנה – עונת פירות הקיץ. בלי הגזמה, אלה הפירות הכי טובים שאני מכיר בארץ. לי לא היה זמן וטוב שכך, כנראה, כי הבנות נסעו בבוקר רק כדי לקנות פירות ולא חזרו עד שעות הערב המאוחרות.

אחר-כך, כשהיינו בתל-אביב, המשכנו להזמין מהפירות המדהימים האלו.  אבי ארזוני מגיע בעצמו פעם בשבוע לתל אביב עם טנדר הסובארו הישן שלו ומחלק פירות לאורך ציר אבן-גבירול, באיזור שכונות הצפון ובחזרה על כביש 4. הוא אמנם עולה עם טנדר מלא, אבל בכל זאת היה לו מקום להזמנות שלנו.
הפירות שלו אינן אחידים בגודלם, הם לא גדולים במיוחד או "יפים", יש עליהם כתמים ונקודות. אבל הם הפירות הכי טעימים לחיכנו ואנחנו היינו מרוצים עד מאוד.

 

לחם שולה – אחרי שנה

במהלך מסע הקיץ שלנו בשנה שעברה ערכנו הכרות ראשונה עם עמר סלע מבית-זית, שהיה אז בתחילת דרכו עם "לחם שולה". אז דיברנו והחלפנו ידע על לחם שאור והפעם חזרתי לערוך אצלו מספר סדנאות. שמחתי לראות את ההתפתחות והצמיחה בעסק הקטן, שגדל וגדל ועושה לחם טוב יותר ויותר. את הלחם הטוב שלו הוא מחלק גם בירושלים, גם בת"א וגם דרך "גן השדה".

מאוד מומלץ!!

אחרי בית זית ולפני, במסגרת סיורי הקיץ שלי קפצנו לסטף לליקוט הקיצי הקבוע שלנו –  טעמנו 30 סוגים של תאנים בגידול בעל, ענבים, פיסטוק, אשחרים, סומאק ועוד ועוד…

חזרנו לשם שוב כשהתגוררנו במושב עמינדב. ממש טעם גן עדן.

בייאנטו – מסעדה אתיופית בפתח תקווה

בעקבות המלצה של חברים נסענו כולנו לבייאנטו – מסעדה אתיופית בפתח תקווה. במבט ראשון חשבנו שאולי עשינו טעות – לא היה שלט, המקום קטן וחשוך. אבל מהר מאוד אחרי שפגשנו את אילנה (בעלת הבית) הבננו שלא רק שלא עשינו טעות אלא הצלחנו ובגדול. אילנה מכינה אוכל אתיופי מסורתי אמיתי, ללא חומרים וסוכרים – הכל מותקן במקום מהרכיבים הבסיסיים ביותר, חלקם גדלים בגינה של אמא של אילנה. אכלנו (ללא סכום, בידיים) אינג'רה גדולה (מקמח טף ללא גלוטן) שהוגשה לנו עם תוספות של תבשילים אתיופים וסלט ירקות טוב וחרפרף. בסוף, אחרי שראתה כמה אנחנו נהנים, אילנה נתנה לנו לטעום ממשקה שהיא מתסיסה בעצמה מדבש ותבלינים ממש כמו התמד שאנחנו מכינים במעדנייה. לסיום קיבלנו תה בעל טעם חזק ללא שקיקים וללא סוכר, שמקבל את המתיקות שלו מהתבלינים.
על התה אילנה אמרה לנו – אין תמצית בתה. רק טבעי צריך להיכנס לגוף.

אנחנו מאוד ממליצים על ביקור. והנה הפרטים:
הכתובת – בר כוכבא 8, פתח תקווה.
כדאי לחנות ברחוב גולדנהירש, הכניסה למסעדה היא בצד של הבניין שפונה לרחוב הזה ולא לבר כוכבא.
מספרי טלפון – 050-4245813, 050-6489330.

 

קרו עוד הרבה דברים במסע הקיץ הגדול, אבל אי אפשר ממש לכתוב הכל.
היינו בנגב, בירושלים, בתל-אביב, במשגב, באיזור טבעון ובעוד מקומות רבים… ונהנינו מכל רגע בדרכים.
עכשיו אני כבר רוצה לחזור הביתה, להיות קצת בבית בחגים, להשקיע את זמני בכתיבה וגם ב"מקומי – המעדנייה" לקראת שנה עמוסה בדרכים.
עכשו יש לנו את הטעם של הבית – חזרנו בדיוק לתוך העונה של הבשלת התמרים.


 

ע-ו-ד על המסע

  1. יומן מסע 2012 – השבוע הראשון
  2. יומן מסע 2012 – השבוע השני
  3. יומן מסע 2012 – השבוע השלישי
  4. יומן מסע 2012 – השבוע הרביעי
  5. יומן מסע 2012 – מכולת שכונתית ואופייה של קהילה
  6. יום מסע 2012 – הרי ירושלים

6 תגובות על “תחנות במסע הקיץ הגדול 2013”

  1. אילת הגיב:

    כיף לקרוא! היינו איתכם בסטף ונהנו! אם אתם מעוניינים להחליף איתנו בתים מתישהו – נשמח. אנחנו גרים בצפון הישן בת"א, ממש על הפארק. להתראות באחת הסדנאות או הטיולים 🙂

  2. אילת הגיב:

    אורי, גם אנחנו מחליפים כל קיץ. אז נשמור כולנו את האפציה. שנה טובה מלאה בבריאות ובאוכל טוב וחוויות מלהיבות 🙂

  3. אילן הגיב:

    נהנתי לקרא מתנה הכי יפה לילדים שלכם שנה טובה

  4. רויטל הגיב:

    אורי!
    תאמץ אותי!
    (אני לא מציעה לך נישואים – כי טלי חביבה עליי עד מאוד ולא בא לי שתתעצבן עליי וגם בעלי עלול להרים גבה).
    מרגש לדעת שיש עוד אנשים
    שחיים את החלום שלהם ושל האהובים עליהם.
    מאחלת לכולכם שנת בריאות טובה
    מלאה בטעמים, ניחוחות וצבעים מרגשים
    ו…שתמשיכו לשתף אותנו, הפחות אמיצים וגמישים

  5. אושרי הגיב:

    נשמע נהדר!
    אני פתח תקוואי (לשעבר, למזלי) ולא ידעתי על המסעדה האתיופית, תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *