אחד מהספרים הכי בלויים-מרוב-שימוש אצלנו הוא ספרו של הנטורופט ד"ר ח.ש. סדובסקי, "כדי לרפא הפצע צריך קודם כל – לסלק את הקוץ", או כמו שהוא נקרא במהדורות החדשות – "בריאות ותוספים במזון – לסלק את הקוץ". הספר מכיל רשימה ארוכה של כל החומרים שצובעים, משמרים, מקשים, מייצבים ונותנים טעם וריח לאוכל המעובד. כל חומר שמכינים במעבדה ומוסיפים לאוכל אפשר למצוא בספר. הספר מפרט לגבי כל חומר כזה את מקורותיו, את ייעודו בתעשיית המזון ואת היידוע עליו ממחקרים שונים. אפשר למצוא בקלות את החומרים החשודים כמסרטנים, את אלה שאסור להוסיף מהם יותר מכמויות מזעריות, את אלה שעשויים לפגוע במערכת העיכול ועוד…
רבים ממכרינו היו מייחלים למהדורת כיס של הספר השימושי הזה. ההמלצה שלנו היא שלא תאכלו אוכל שאינכם מכירים את רכיביו. אבל אם כבר בחרתם במשהו שיצא ממפעל ושרשימת הרכיבים שלו מכילה הרבה E – פנו לספר של סדובסקי ובדקו מה משמעות הקוד.
ליתר בטחון.
לא רק רשימות רכיבים ותופעות לוואי אפשריות, גם סיפורים מעניינים אפשר למצוא בספרו של סדובסקי. גם סיפורים כדוגמת הסיפורים על החומרים המשמרים המוספים לבשר הקפוא. כחלק מהסיפור הזה מתאר סדובסקי כיצד לצורך עיבוד בשר (לצורך הכנת שניצלים ונקניקיות למשל) צריך להזריק לו מים. לא רק לבשר המעובד, לכל בשר בישראל מותר להזריק מים, כדי להעלות את נפחו. הזרקת המים לבשר מקצרת את חיי המדף שלו, מה שמביא לצורך בהעלאת כמות החומרים המשמרים המוזרקים לבשר. פחות מים בבשר – אבדן של הכנסה, החדרת המים לבשר – תוספת של חומרים משמרים. אצל סדובסקי תוכלו לקרוא מה החליט המחוקק הישראלי. אילו חומרים נמצאים במזון שלכם אפילו מבלי שתדעו על כך (אין רשימת רכיבים לבשר שהוקפא והופשר ונמכר בקצביה בסופר…).
לא בכל דבר תמצאו אותנו מסכימים עם ד"ר סדובסקי (למשל, על עמדתו בנוגע לחלב), אבל בכל הנוגע לנזק בחומרים שמוסיפים למזונות המעובדים – רוצו וקנו את הספר המועיל והשימושי שלו.
