עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:אני גר באחד המקומות החמים ביותר בעולם. לפני שבוע ישבתי במרפסת, עם חמותי, היה יום חם – שש בערב, בצל, התרמומטר הראה 42 מעלות. אבל, מוזר, היה לי נעים. אני חושב שכשאתה חי בתוך החום הזה ולומד להתהלך בתוכו, זה הרבה פחות נורא ממה שזה נראה כשאתה מסתכל מבחוץ (מאלסקה, למשל).
ברור שמבחינה אבולוציונית אני לא מתאים למגורים במקום הזה. כבר הרבה דורות שמשפחתי גרה באירופה, שם למדו אבותיי להסתגל לקור. אבל אני לא יכול להתכחש למציאות שהביאה אותי לפה, ואולי גם לא רוצה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, אנשים עברו ממקום למקום בעולם והסתגלו לאקלימים מגוונים. ככה זה באבולוציה – לא החזק שורד, אלא הסתגלן.
אז אני עוד לא הסתגלתי. אבל אני משתדל למצוא את הדרך לאזן את עצמי במקום החם הזה. כשמגיע הקיץ אני מתאים את האכילה שלי לעונה – אני אוכל יותר מזון חי, יותר ירקות ופירות והרבה פחות בשר (חלב אני לא אוכל בכלל).
בקיץ תהליכי הקלקול מהירים יותר, לכן מומלץ לאכול מזון טרי וקל לעיכול… יש פתגם ערבי עתיק שאומר שחומוס אוכלים רק בחורף. הסיבה לכך היא שחומוס מתקלקל מאוד מהר והם מוסיפים ואומרים שחומוס מתקלקל בקיץ מהר לא רק בחוץ אלא גם תוך כדי העיכול במערכת העיכול.
הסבר נוסף לשינויים בתפריט הקיצי הוא שבקיץ אנחנו צריכים לאכול את המוצרים אותם אנחנו מעכלים באופן הטוב ביותר. מערכת העיכול שלנו בנויה מבחינה אבולוציונית כמערכת עיכול של בעלי חיים אוכלי פירות, לכן הפירות הם מוצר המזון שאנחנו מעכלים הכי מהר ובאופן השלם ביותר. לא זו בלבד אלא שגם הפירות, המותאמים כל-כך למערכת העיכול שלנו, נמצאים בשפע, תאמינו או לא, דווקא בקיץ.
כדי שהעיכול יהיה באמת שלםמומלץ לאכול את הפירות על בטן ריקה, כי רוב המזונות האחרים מתעכלים לאט יותר ואם נאכל אחריהם את הפירות ייווצר "פקק תנועה", שיאט את עיכול הפרי ויגרום לתסיסתו (גזים, שלשול). עובדה נוספת שצריך לדעת לקראת הקיץ היא שככל שהפרי טרי ובשל יותר כך ערכו התזונתי גבוה יותר.
לעומת זאת, מאותה סיבה אבולוציונית שבשלה אנחנו מותאמים יותר לעכל פירות, המזון שלגופנו הכי קשה לעכל הוא בשר (חלבון מן החי), ובו יש להמעיט בקיץ. לעומת הפירות, הבשר מבלה במערכת העיכול שלנו זמן רב מאוד ויש הטוענים כי בזמן הזה הוא גם מתקלקל ונרקב שם. בעיקר כשחם.
אסיים בסיפור.
קראתי לא מזמן בספר היסטוריה ערבי מהמאה ה-13, סיפור על רופא ערבי, יהודי, נמוך קומה מחלב (בסוריה) ובעל סגנון ריפוי ייחודי. הרופא טיפל בשפחתו של החליף שחלתה והייתה על סף המוות. הוא תישאל אותה וגילה שהיא נוצרייה ושמוצאה מאזור מרוחק ושונה באקלימו. הוא שאל אותה מה נהגה לאכול במקום ממנו באה, והיא ענתה שנהגה לאכול בשר בקר ולשתות יין. הוא בישל לה את האוכל שנהגה לאכול במקום מוצאה, היא אכלה בהשתוקקות והבריאה.
הסיפור גורם לי אולי לפקפק קצת בכל מה שכתבתי לעיל, אולי ההתאמה לאזור היא לא כל כך פשוטה וצריך להתאקלם בהדרגה. לכן החלטתי לנסות בקיץ הזה, במקום לשנות אותי ואת התנהגותי, לשנות את ההתנהגות של המקום ולנסוע. רחוק. רק לקיץ, ואז לחזור.