שורות שורות של צנצנות על מדפים בתוך מרתף קריר. על הרצפה – דליים גדולים יותר, סגורים ואטומים. בפינה ארגז עם שורשים – בעיקר תפוחי-אדמה ובטטות, מכוסים היטב בבד לאטימת האור.
מדי פעם, תלוי מה מכינים, יורד מישהו אל המרתף לקחת דבר מה – צנצנת עם רסק עגבניות, זיתים מאיזה דלי, בטטות כתומות מהמחבוא…
הדימיון שלי מערבב את שני החצאים שלי – המרתף האמריקאי עם דליי הזיתים והטחינה המזרח-תיכוניים.
ראינו מרתפים כאלה לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית – צנצנות של במיה כבושה, רסק עגבניות אטום לעובש, רסק תפוחי-עץ שצומצם עד שקיבל את השם "חמאת תפוחים", לימונים כבושים ועוד ועוד… מסודרים יפים וצבעוניים על מדפים, מחכים לבשלנים הרעבים שיפתחו אותם לעת חורף.
כל השימורים המפתים שראינו לא הכילו חומרי שימור ולא הכילו דבר פרט למזון המזין אותו נועדו לשמר. עיקרון השימור שמפעילים במקרה כזה הוא הוואקום – ממלאים סוגרים את הצנצנת בחום וכשהיא מתקררת המכסה נתפס פנימה ונאטם.בצנצנות כאלה לא צריך חומרים משמרים כי אין בהן פעילות חיידקית, בזכות האטימה והוואקום.
אליה וקוץ בה – פעילות חיידקית לא תמיד מייצרת עובש וריקבון מקלקלי קיבה – היא גם מקדמת את פעילות הקיבה והמעיים. כך קורה למשל בכבישה היוצרת חומצה לקטית – זיתים ויוגורט למשל. בכבישה כזו החיידקים ה"טובים" גורמים לתסיסה מהסוג הבריא ואף מפרים את פעילות המעיים שלנו. רק צריך לשים לב לא לאכול אותם עם איזה משהו אחר שיש בו חומר משמר – חומרים משמרים נועדו להרוג חיידקים מכל סוג, גם את אלה שפעולתם מסייעת לנו. זהו, בזה נתמצתה ההרצאה – אני לא המומחית לשימור מזון בבית, אני רק חולמת.
בינתיים אין לנו מרתף מלא צנצנות, למרות שיש לי חלום כזה: הייתי רוצה לגדל את כל צרכנו ולשמר לעונות השחונות-בגדילה (כאן זה דווקא הקיץ).
מה שיש זה דלי זיתים שאורי ממלא בכל שנה (בלי להחליף מים, סיפור ארוך), דליי טחינה, לימונים כבושים ועוד כמה דברים שנשמרים היטב בחום. במקפיא שוכבים להם עכשו המון המון בקבוקים עם מיץ לימון שסחטנו בחורף, כשעץ הלימון ליד בית הורי כרע אפיים ארצה מרוב פרי.
המקפיא מלא עד אפס מקום, אבל זה טוב מאוד לשמור מיץ מלימוני החורף לקיץ. מתי נשתה את הלימונדה, בחורף? ברור שלא – בחורף אין פטל!
לביקור האחרון שלי בחווה במרחביה לקחתי את הבן של השכנים והשארתי להם את איה. כך יצא שנסעתי עם שני בני שנתיים שלא הפסיקו לצחוק כל הדרך. כשהגענו הושבתי את שני הקטנים בחוץ מול קופסה מהפטל המתוק-חמוץ שגדל מסביב לחווה ונכנסתי לאסוף לי סל. מזל שאיילת מהחווה היא כזאת אלופת-ילדים – היא יצאה לשעשע אותם ולא הנידה עפעף כשהיא ראתה את הרצפה והספסל מרוחים בוורוד-סגול-אדום. מילא הילדים – אבל ספסל האבן הלבן! לאיילת זה לא עשה שום דבר, אז גם אני החלטתי לא להתרגש ולהשאיר לה לטפל בניקיון. היא אלופה, כבר אמרתי? חזרתי הביתה עם זוג ילדים סגולים-אדומים והמון פטל טרי.
כפי שייעצה לי איילת – הכנסתי את הפטל שלא אכלנו למקפיא והתחלתי להוסיף אותו לכל מה שנכנס לבלנדר.
יוגורט קשיו? עם פטל.
גלידת בננות? עם פטל.
שוֹק ירוק? עם פטל.
לימונדה? עם פטל.
מה שאנחנו מצליחים לא לשתות נמזג אחר-כבוד לתבניות קרח ומוקפא. עם פטל, כמובן!
כזה שוס הפטל הזה, כמעט לא שמתי לב שהגיע מועד התלונות התקופתיות שלי על העונה החמה.
אז הנה מה שאני עושה כדי לשכוח מהקיץ –
מכניסה לבלנדר: שלוש כוסות מים על כל כוס מיץ לימון (יחס של 3:1), כמה תמרים שטעים לי, קרח מתבנית אחת וחופן או שניים (או שלושה..) מהפטל.
טוחנת היטב ומחלקת לי ולילדות. אם הן לא דורשות שנשמור לאבא אז נשאר גם לפעמים להקפאה.
כאן יש עכשיו פרי יער אחר שדי דומה לפטל אבל הוא לא פטל והילדות המקומיות קוטפות ואוכלות ואת מה שנשאר דוחפות ככה כמו שהוא לתבניות הקרח. זה ממילא מתכוצ'ץ קצת בדרך.
יוצאים יופי של קרטיבים.
[…] להוסיף אותם לגלידה או להכין לימונדה פטל, אבל הם היו טעימים ככה – ישר […]
[…] משקה קריר מפטל – לימונדת פטל. עוד לימונדה טבעית – לימונדה תמרים. שתפו דף […]