עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
Loading
יולי 22, 2012
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

כמה נשים עם יוזמה, כריזמה וכוחות של דחפור, החליטו לעשות שינוי בתרבות התזונתית ברמת הנגב. זה מרשים לראות איך החלטה ודיבורים הופכים למציאות. אמנם אני כבר זהיר, כי ראיתי כמה מקומות בהם התחילו תהליך שהתמוסס לו איכשהו. אבל מהשבוע שבילינו פה נראה לי שכאן יהיה משהו שונה, שהולך קדימה. יש פה אנרגיה שלא ראיתי בשום מקום אחר.

"בוחרים מקומי ואוכלים בריא"
היחידה הסביבתית, בשיתוף המרפאה והמחלקה לחינוך במועצת רמת הנגב, החליטו להצעיד את המקום קדימה בנושא תזונה מקומית ובריאה ולא נראה שיש משהו שיכול לעצור אותם. על המבצע מנצחות עלית ראש היחידה הסביבתית והילה יד ימינה. כשאני הגעתי הכל כבר היה מתוכנן כמו מבצע צבאי – אנחנו אוספות אותך, מחזירות אותך, המצרכים יגיעו בשעה זו ועוד ועוד…

אני חשבתי שאני מגיע לחופשה משפחתית עם קצת הרצאות וסדנאות, אבל כאן תוכננה לי ממש טירונות –  סיורים, פגישות והרבה פעילות בנושא תזונה וקיימות. לשמחתי, זה קצב העבודה שאני אוהב – הרגשתי בבית.

אירוח בזמן מדבר

אז כן, בילינו במדבר את מה שכרגע מוגדר כשבוע החם ביותר השנה. אבל שימו-לב לזה אנשי הצפון – נתקלנו כאן במזגן אחד בלבד – בגן הילדים. היה כאן יבש בהרבה מתל-אביב, ממנה הגענו, והלילות ממש מתקררים, בשונה מהקיץ בעמק שלנו. ישנו עם חלונות פתוחים, ערכנו סדנאות והרצאות באוויר  הפתוח (בצל) והגענו למסקנה שאם כבר שבוע חם, אז רמת הנגב היא מקום טוב מאוד לבלות אותו.
עלית והילה דאגו לנו לאירוח נעים ומסור במקום מקסים, בצימר של ג'ון קריבין בשכונת נוה צין במדרשת שדה בוקר. הן גם דאגו לנו לירקות אורגניים מקומיים וטריים ממשק תושייה, שחיכו לנו במקרר עם הגעתנו. משם יצאתי כל יום לסדנאות והרצאות בכל מועצת רמת הנגב, שמסתבר שחולשת בשטחה על 20% משטח ישראל כולה!!
הבנות נשארו ובילו במדרשה, ורומן גילר שאין שני לו בנה במדרשה תנור אדמה מפואר בחצר מועדון הנוער.

לחצו כאן לתמונות מתהליך בניית התנור

המדרשה היא מקום מדהים, אי של השכלה, חשיבה יצירתית ויצירה באמצע המדבר. היא ניצבת על מצוק מדהים כך ששטחי הבר וחיות הבר הם ממש חלק מהחיים. בכל מקום פה בין השבילים מסתובבים יעלים כאילו הם חלק מהקהילה. בהתחלה זה מעט מדאיג כי בכל זאת חלקם גדולים מספיק כדי לנגוח, אבל בסוף מתרגלים. היעלים קופצים על גדרות, נכנסים לחצרות, אוכלים את גינות הירק ונהנים מכל הצומח שהתושבים מגדלים לעצמם בגינות. זה, חייבים להודות, די מבאס את תושבי המקום. אבל, הם אמרו לנו, זה בכל זאת לא כמו הפעם ההיא שהסתובב כאן נמר…

במרכז המסחרי הקטנטן יש פאב נחמד עם יין מקומי ובית קפה מקומי שנקרא "הכנעניה". בכנעניה אפשר לקנות כריך מקמח מלא מקומי (מקמח של מנחת הארץ) ושלל מוצרים המיוצרים בעסקים הקטנים בישובים מסביב. למעשה, אפשר למצוא פה עסקים מקומיים על צעד ושעל – חוות, מגדלים ויצרנים של אוכל מקומי איכותי.

הדבר המרשים ביותר במדרשה בפרט ובאיזור בכלל – יש הרבה מאוד אנשים נחמדים. האירו לנו פנים בבריכה, במרכז המסחרי, על המדרכות, בטיולים. הציעו לנו להצטרף לפעילויות הילדים, לבוא לארוחת ערב, הזמינו את הבנות הביתה לשחק עם הילדים ונתנו לנו תחושה כל-כך ביתית שהתחלנו לחשוב להישאר.

באחד הימים הילה לקחה אותנו (עם רומן שנח לרגע מבניית התנור) לסיור מקומי. כל הדרך לשדות האורגניים דיברנו בינינו בניסיון להבין איך אפשר בכלל לגדל אורגני על אדמה שאין לה דבר לתת לצמחים..?

נסענו לחוות "שירת המדבר" בבאר מילכה.

לחצו לתמונות נוספות מהמדבר

זוהי חווה אורגנית על החולות שמגדלת עצי פרי (כולל עץ תות ונשירים), כרם ענבים והמון צמחי מרפא באמצע המדבר. מדהים אותי שאפשר לגדל ככה באמצע החולות עצי פרי וגפנים עם ענבים מהטעימים ביותר שטעמתי. גולן, שכיום מגדל משפחה בבאר מילכה, ידע עוד כשהיה ילד שהוא יחיה במדבר. היום הוא עובד מאוד קשה ומצליח לגדל צמחי תבלין ופירות עם מעט מים והרבה אהבה למדבר. הוא לקח אותנו באחד הימים החמים ביותר בשנה למסע בין צמחי התבלין ועצי הפרי. מספר פעמים בשנה העצים והצמחים מקבלים ערימה נאה של קומפוסט קרוב לשורשים ואז בית השורשים מכוסה בגזם, בחול ובקופסה מיוחדת שאוגרת את הטל לכיוון השורשים. צריך לשים לב שכל זה אינו גבוה מידי כי אחרת החולות הנודדים מוסיפים כיסוי שעלול להחביא ולהעלים את הצמח כולו. חלק מהצמחים גדלים תחת רשת-צל שמורידה מעט מהחום.
גולן הפגין ידע עצום בשימושיהם השונים של צמחי המרפא והוא עורך סיורים בהם הוא מסביר על הצמחים הרבים שהוא מגדל במקום. השבועות הללו הם תקופה טעימה במיוחד בזכות שפע הענבים במקום.
איה וטלי נהנו לצייר בחול, איה אף הראתה לנו איך אפשר לעשות מלאכים בחול. בסוף הביקור, בזמן שאנחנו כבר באוטו וסוגר את הגדר, איה נעצרה לידו לשאול כמה שאלות, עליהן הוא ענה לה בסבלנות רבה ועל כך אנחנו מודים לו מאוד.

אחרי הביקור אצל גולן, הילה שלחה אותנו לאייל במושב עזוז.
ההוראות היו – כשתכנסו לעזוז חפשו את אייל בצד שמאל ושם תאכלו ארוחת ערב. אז נסענו לעזוז (נסיעה ארוכה על כביש צר שנמשך לאורך הרי ומישורי המדבר), נכנסנו לישוב וראינו משמאלנו אוטובוס מצופה טייח בוץ, בתים יפים מטייחים בוץ ואנשים יושבים בצילו של הבית. אחד מהם נופף לנו אז יצאתי אליו ושאלתי אותו – "אתה אייל?". הוא ענה כן. ירדנו מהאוטו וישבנו בחצר ביתו. דיברנו קצת, שמענו שעד שנה שעברה המשפחה הייתה בחינוך ביתי (ובכלל – מסתבר שיש כמה משפחות בחינוך ביתי בעזוז) הגישו לנו לימונדה. הבנות כבר החלו לשחק עם בנותיו. ואז, אחרי כעשרים דקות של שיחה מבלי שהתקדמנו לעבר ארוחת ערב, קיבלתי סמס מהטלפון הנייד של רומן שישב מולי: "אתה בטוח שאנחנו במקום הנכון?". טלי החזיקה את הנייד מולי, היא זו ששלחה את ההודעה. שאלתי את אייל אם הילה דיברה איתו עלינו, על ארוחת ערב. לא, הוא ענה, מי זאת הילה?
אהמ….
אה. אייל מקפה עזוז, זה עוד כחמישים מטרים לתוך הישוב.
ככה זה אירוח בזמן מדבר – באים אורחים זרים, מפנים להם מקום על המרפסת, מציעים להם לימונדה ומדברים.

הודנו למארחינו על האירוח האדיב של זרים שנכנסו להם כך סתם למרפסת, ניתקנו את הילדות והמשכנו אל ארוחת הערב שהמתינה לנו חמישים מטרים משם, אצל אייל מקפה עזוז.

כמו כל מקום אליו אנחנו מגיעים בנדודינו –  גם לרמת הנגב יש התמודדויות משלה. בהיותה המועצה עם הכי הרבה שטח והכי מעט תושבים, היא הופכת במובנים מסוימים לחצר האחורית של המדינה – הביוב של הצבא זורם בנחלים והמשרד לאיכות הסביבה לא מתעניין; אסבסט מפונה ממקומות אחרים לשטחים שונים במועצה; מתקן מעצר לפליטים מוקם באיזור קרוב לגבול ובו יופרדו משפחות שעוברות את הגבול (גברים באגף אחד, נשים וילדים באגף אחר) וישוכנו באוהלים למשך שלוש שנים, ועוד מיני בעיות. אבל ראוי לציין שאנשי המועצה לא מתייאשים ונלחמים על האזור שלהם בכל דרך.

השבוע הרווחתי חוויה מדהימה – לראות איך קהילה שלמה מתגייסת לנושא התזונה והקיימות.
רומן סיים את בניית התנור ואת הבילוי המשפחתי אתנו, וחזר ישר לתנור של הצפון.
אנחנו נשארנו לכמה ימים נוספים ובשבוע הבא אסכם את הנגב בקינוח שעשינו במצפה רמון ובסיפור על המרפאה האזורית.

לרשומה הבאה – ממצפה רמון להרי ירושלים

9 תגובות על “יומן מסע – רמת הנגב”

  1. יעל פרל הגיב:

    איזה כיף לקרוא !!!!!!!!!!!!!!

  2. עדנה בן יעקב הגיב:

    אורי היקר,
    כמו תמיד נהנית לקרוא את יומן המסע שלכם.
    נשמע מרתק, אולי הבשורה תופץ בעוד כמה וכמה איזורים בארץ.
    בהצלחה!!
    מחכה למפגש ביום חמישי בקורס.

    שבוע קסום,
    עדנה

  3. […] את הענבים הטעימים של גולן מ"שירת המדבר", אצלו ביקרנו רק לפני שבוע. אספנו לנו רשימה קטנה של שפע המשלוחים שאפשר להזמין […]

  4. […] יוצאים למסע קיץ גדול, ונכון שעכשו בכל-זאת רק אביב. אבל המועצה האזורית רמת -נגב הזמינה אותי לסיבוב שני של הרצאות וסדנאות בכל רחבי […]

  5. […] רשמים מהשבוע המשפחתי הראשון שלנו ברמת-הנגב, בקיץ – יומן מסע לרמת נגב […]

  6. […] רשמים מהשבוע המשפחתי הראשון שלנו ברמת-הנגב, בקיץ – יומן מסע לרמת נגב […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *