עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
אני חוקר רפואה עתיקה כבר שנים. אבל לא רק חוקר אלא גם מנסה לחיות על פי העקרונות המנחים הבסיסיים של רפואה זו. היא פשוטה, היא נהירה ובהחלט עוזרת לי לשפר את איכות חיי. אבל בכל זאת, דרך המחשבה המודרנית טבועה בי כל כך עמוק, שאני כל פעם מופתע מחדש כשאני מגלה שחזרתי לנתיב האוטומטי.
העקרונות הבסיסיים של כל הרפואות המדעיות העתיקות היו זהים. כל הרפואות הללו ותפיסת העולם שלהן היו מבוססות על עקרון של ניגוד ואיזון. לתפיסתן, העולם שלנו בנוי מניגודים – יום ולילה, חום וקור, עצב ושמחה. בין הניגודים הללו אנחנו מחפשים את האיזון – כשקר לנו אנחנו מנסים להתחמם, כשאנחנו עצבניים ננסה להירגע… הטענה הבסיסית הנחבאת בתפיסת העולם של הרפואה העתיקה היא שאם נעזור לאיזון הזה לקרות ולא נחכה עד שהוא יפעיל את עצמו, נחייה חיים יותר בריאים ושמחים.
ובכן, כל מה שאני צריך לעשות, זה לקחת ולהשתמש בתפיסת העולם הכוללת הזו.
זה כל כך נכון וזה באמת עובד. מחלה היא כשהגוף מפעיל את מנגוני החרום שלו כדי להפיל אותך למשכב ולהחזיר אותך בכוח לאיזון. ולעיתים התפרצות זעם היא דווקא מה עוזר לך להוציא את המתח ולחזור לאיזון. זה כמובן עובד כל עוד לא יצאנו מאיזון יותר מידי ואיבדנו שליטה על היכולת להתאזן. לעיתים האיזון מופר עד כדי כך שאנחנו והגוף כבר לא מצליחים להחזיר את עצמנו למצב מאוזן, כמו בדיכאון קליני מתקדם או בהתייבשות שלעיתים מובילה למוות.
השבוע הבנתי משהו על עצמי. אמרתי לטלי שכל פעם שאני מרגיש שכבר הגעתי אל המנוחה והנחלה, קורה משהו שמוציא אותי מאיזון. זה לא טוב לי, אמרתי לה. בהמשך לשיחה איתה נבטה בי ההבנה שזה חלק מהחיים – להגיע לאיזון ולצאת ממנו. הרי אין איזון מושלם וכל השאלה היא איך אני מתייחס לתהליך הזה.
תהליך החזרה לאיזון קורה מעצמו גם בחיי היום יום שלנו, כשאנחנו חווים חוויות קטנות, הוא לא קורה רק במצבי קיצון של מחלה. לעיתים, ברגע שמבינים את המנגנון, קל יותר להתמודד. קל יותר להיפרד מעמדת המתבונן המתלונן על מר גורלו, ולעבור לעמדת משתתף הלוקח חלק בתהליך, מבין אותו ובודק כל פעם מחדש כיצד הוא חוזר לאיזון המתאים לו לזמן הזה.
תודה לך אורי על התובנות שאותן אתה משתף. גם אני חושבת שלהגיע לאיזון ולצאת אלו החיים בעולם הגשמי בו אנו נמצאים. רק ככה אנו מרגישים שאנו חיים ופועלים, ככה אנו מתפתחים וגדלים. זוהי צורת מעבר משלב אחד לשלב שאחריו. צורה מעגלית של התקדמות. בעיני איזון מוחלט זה מצב בו לא מרגישים כלום מבחינה פיזית. מצב שהוא מעבר לגוף הגשמי, זהו בעצם המוות שהוא ההפך מחיי הגוף.
שיהיו לכולנו חיים מלאי יציאות מאיזון ושנצליח לתמרן כמיטב יכלתנו ולצאת מחוזקים ומפותחים יותר
שבוע נפלא! 🙂
אם היינו חושבים על זה לאורך כל חיינו הבוגרים – כי הרי כשאנחנו ילדים ועד גיל ההתבגרות איזון הוא משהו שמכתיבים לנו או שקורה טבעי – אפשר היה להפיק מהחיים הרבה יותר ולהגיע לשלמות עם עצמנו. בוודאי, היינו חוסכים מעצמנו מחלות מיותרות שנגרמות מעצם העובדה שבוקר אחד פשוט "נמאס" והמחלה היא רק תירוץ טוב לעצור. תודה אורי על התזכורת!!!
היי אורי,
מאוזן "כרוני" משול לפולסים של הקו הישר, המקוטע, על המוניטור – משול למת.
חיים ריאליים דומים יותר לגל – בממוצע (סטטיסטי) אנחנו בסדר – אלא מה? החיים בנויים מעליות וירידות. השאלה היא מה גובה הגל אנחנו מסוגלים לעבור בלי שהגל יטביע אותנו. בקיצור מדובר בניסיון לשלוט בגובה הגלים של קליפת האגוז האנושית ששטה באוקינוס של החיים (הפואטיקה באה עם הגיל, כנראה).
חנוכה שמח
אמיר
אני קוראת וחושבת על התנועה המעגלית – במספר מישורים – של הקפוארה. שם האיזון הוא בתנועה.
האיזון נמצא בכל תחום בחיים שלנו. אכן אין איזון מושלם, כך העולם בנוי.
בכל רע יש טוב, בכל טוב יש רע וכך הלאה.
איזון מוצלח לכולם
חג חנוכה שמח
שוראנגיז
נסתכל על אדם העומד על קורה ומנסה לייצב את גופו ולא ליפול. גם אם לא יזוז, שיווי המשקל לא יישמר.
מחשבה יפה ומדוייקת ומתוך תובנה זו, האם איזון למעשה לא קיים, ישנה רק השאיפה לאיזון והמטוטלת הנובעת משאיפה טבעית זו?
באחד הספרים של יונג – נדמה לי "פסיכולוגיה ודת" הוא כותב על מנדלות. אחד הדברים המעניינים הוא, שבעוד אנשים אוהבים להביט על מנדלות כסמלים של איזון רוגע ושלווה, יונג מדגיש בכתיבתו את החשיבות של מנדלה "לקרוס" או לכלול מוטיב של הרס – על מנת לחולל תנועה ולברוא תהליך חדש (מנדלה חדשה?)
מנדלות החול הטיבטיות הן דוגמה מצוינת, איזון שעף ברוח
ובכלל מחזור החיים שלנו