רפואת הנפש של הרמב"ם

(אורי מאיר-צ'יזיק)

עוד שבוע נתכנס לסעודת חג שני של סוכות ונתעמק ברפואת הנפש של הרמב"ם.

בחודשים האחרונים העבודה על הספר הבא שלי תפסה תאוצה גדולה. הספר הוא בעצם פרשנות נרחבת של אגרת שכתב הרמב"ם ככל הנראה לבנו של צלאח אל-דין. אני קורא שוב ושוב, עובד על ניסוחי התרגומים, מדקדק במילים, קורא טקסטים רבים ומגוונים ונהנה מכל רגע.

תוך כדי התהליך נחשפתי לחומרים רבים, טקסטים מרתקים מכל תחומי החיים בימי הביניים וגם חומר מודרני רב. אבל בעיקר אני מוצא את עצמי מעמיק עוד ועוד בתפיסתו הרפואית של הרמב"ם, שהיא חלק מהתפיסה הרפואית והפילוסופית של המזרח העתיק, וטובע בתוך ידע שאין לא סוף.

רפואת הרמב"ם נטועה בתפיסה שהבסיס שלה, המסד עליו היא נשענת, הוא השאיפה לאיזון פיזי ונפשי והאמונה בכוחו ובתבונתו של הטבע ככוח מרפא. מתוך שתי התובנות הללו נולדות תובנות עוצמתיות רבות נוספות. למעשה, ככל שאני מעמיק בתאוריה יותר אני מגלה כמה שתי התובנות הללו, שנראות בתחילה פשוטות, הן דווקא מורכבות ביותר. הרמב"ם כותב לגבי המחשבה שיש להשקיע במחלות וריפוין: "הבנת עניינים אלו מספרים היא מאוד קלה לכל אדם המבין את הטבע או בעל אינטואיציה, אבל היישום על מקרה מסוים קשה לחכם המבין."  אני מאוד שמח להבין את הטבע דרך האינטואיציה, אבל מרותק בכל-זאת לספרים בניסיון להבין, ללמוד, לפרש וליישם בחיים שלי.

הספר הנוכחי שאני קורא הוא "שמונה פרקים", החיבור המקיף ביותר והמוקדם ביותר של הרמב"ם על הנפש. זה זמן רב שאני מכיר את החיבור הזה, שהרמב"ם כתב עוד לפני שהגיע לגיל 24, ורק עכשיו, אחרי שלמדתי להבין את הרקע והבסיס של המדע והפילוסופיה בתקופה זו, אני מרגיש שאני מתחיל להבין אותו לעומקו. אני קורא אותו בעקבות כתיבתי, כדי להבין טוב יותר עמוד אחד בעל חשיבות בספר שאני מעבד, שאותו כתב הרמב"ם יותר מ-30 שנה אחרי. העמוד עוסק ברפואת הנפש, ובסופו הוא כותב למטופל שלו שמצבו הנפשי הקשה לא מאפשר את ריפוי מחלתו וכי הוא צריך לרפא גם את נפשו כדי להרפא ממחלתו הפיזית. בעמוד שאני מתרגם ומפרש, הרמב"ם מסביר את הדרך לריפוי בקצרה, אך ב"שמונה פרקים" הוא מפרט וכותב שאנחנו צריכים להסתכל וללמוד מהטבע כשאנו מכלכלים את התנהגותנו החברתית. גם בנפשנו ולא רק בגופנו, עלינו לשמור על איזון.

"הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים – הֵם הַמַּעֲשִׂים הַשָּׁוִים, הַמְמֻצָּעִים בֵּין שְׁתֵּי קְצָווֹת שֶׁשְׁתֵּיהֶן רָע:  הָאַחַת מֵהֶן – תּוֹסֶפֶת, וְהַשֵּׁנִית – חֶסְרוֹן.

וְהַמַּעֲלוֹת – הֵן תְּכוּנוֹת נַפְשִׁיּוֹת וְקִנְיָנִים מְמֻצָּעִים בֵּין שְׁתֵּי תְכוּנוֹת רָעוֹת: הָאַחַת מֵהֶן – יְתֵרָה, וְהָאַחֶרֶת – חֲסֵרָה.

… וְכֵן הַנְּדִיבוּת – מְמֻצַּעַת בֵּין הַכִּילוּת וְהַפִּזּוּר;

וְהַגְבוּרָה – מְמֻצַּעַת בֵּין הַמְּסִירָה לְסַכָּנוֹת וּבֵין רֹךְ הַלֵּבָב;

וְהַסִּלְסוּל – מְמֻצָּע בֵּין הַהִתְנַשְּׂאוּת וּבֵין הַנְּבָלָה."

בוער בי לקרוא ביחד קצת, לשוחח ולהחליף רעיונות סביב טקסטים העוסקים בהגותו הרפואית של הרמב"ם.

הדרך הטובה ביותר להמשיך וללמוד היא לחלוק.

הסעודה והלימוד המשותף בערב חג שני של סוכות יהיו עיון בתפיסת רפואת הנפש אצל הרמב"ם.