חג תנובת הארץ

מכל שמותיו של חג הביכורים, חג הקציר, חג שבועות וחג מתן תורה, אף אחד לא מלמד על התפתחותו לחג החלב. הטנא, הזרים, המגל המונף בשדה, כולם הולכים ומפנים את מקומם במרחב הציבורי לצבעו הלבן של החלב.
השנה באופן מיוחד, שולטים השלטים של תנובה בכל הצמתים. תמונות עם תוויות מוצרים מפעם, עם פירסומות של חברת תנובה מתחילת דרכה, כשמטרתה הייתה שיווק ישיר של תוצרת חקלאית מהיצרנים לצרכנים.
אני תוהה מה המשמעות של מהדורה נוסטלגית. נראה שהיום מספיק לשנות את האריזה וכבר המהדורה הופכת נוסטלגית.

מעניין שתנובה בוחרת לשדר לנו לקראת שבועות מסורת, וותק ונוסטלגיה, כשבעצם היום היא חברה שונה מאוד משהייתה בעבר. היא כבר לא מתיימרת לשרת את המטרות עבורן קמה, היא החליפה ידיים שחלבו את הרזרבות שלה מכל העתודות שהיו בה כשהייתה בידיים מקומיות, וכיום הרווחים שלה מתעופפים לסין.
בהחלט היינו רוצים שתנובה תהיה הקואופרטיב עם הערכים על בסיסם הוקמה – אגודה שיתופית שמטרתה לתמוך ולדאוג לחקלאי ישראל באשר הם ושהם כולם ביחד בעליה. כיום היא רק הולכת ומתרחקת ממטרה זו והפכה להיות חברה בבעלות סינית, שכמו חברות רבות אחרות מה שמעניין אותה היא השורה התחתונה. נכון גם שתהליך השינוי לא התחיל עם העברת הבעלות מהחקלאים למשקיעים, אבל זה בהחלט האיץ את התהליך. המשקיעים היו אלה שגם מיהרו לרוקן את עתודות המזומנים של תנובה ולאחר שעשו כן מכרו אותה למשקיעים אחרים.

ירון טובין, מהמסלול ללימודי הנהגת הבריאות, חשב עלי כששוטט בחנויות יד-שנייה לכבוד שבוע הספר והביא לי ספר "תעשיית המזון – מהותה ותהליכיה", שנכתב בסוף תקופת המנדט הבריטי, והוצא בשנת 1946
בתחילת הספר כתובה הקדשה – "שנה טובה, בשם ועדת התרבות של מאפיית אחדות ת"א".
בסוף הספר יש פרסומות רבות.
הפרסומת לחברת תנובה מתחילה בזכות הקיום של חברת תנובה – איגוד של חקלאים מקומיים.
לצערנו, כיום זה כבר לא כך – תנובה נמכרה והיא כבר לא שומרת את רווחיה כדי להגן על החקלאים.
בואו ניזכר במי אנחנו צריכים לתמוך ונחזור לקנות מהחקלאים, כדי שיהיה שווה לגדל כאן אוכל טוב ומקיים.

שבועות, הוא החג של החקלאים ובעלי המלאכה, חג של תוצרת מקומית. הדרך לחגוג את החג היא לא באמצעות מחשבות נוסטלגיות אלא על-ידי תמיכה בחקלאים ובעלי מלאכה מקומיים. צאו, מצאו לכם שכן בעל מלאכה, רכשו ממנו תוצרת חקלאית מקומית לארוחת החג והנה חגגתם חג שבועות אמיתי.