עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:ינואר 9, 2018
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
זעתר (אזוב) הוא גם צמח מוגן (כבר משנת 1977) וגם אחד הצמחים החשובים בתרבות ומסורת הליקוט המקומית. הפיכתו של הזעתר לצמח מוגן הייתה הכרחית כדי לשמור על אולכוסיית הזעתר הצומח בארץ, אך יש בה גם מן הפגיעה במסורת מקומית שחשוב להמשיך אותה ולהעבירה לדורות הבאים. דילמה.
בסיורי הליקוט אני מספר שליקוט מסורתי לא רק שאינו מזיק אלא אף שומר על הטבע. הרי קהילה שליקטה באזור מסויים לאורך ההיסטוריה, ידעה תמיד שבשנה הבאה היא תרצה ללקט באותו האזור ואם היא תחסל את הצמחייה באזור לא יהיה לה שנה ההבאה היכן ללקט.
זוג אמריקאים שביקר אותנו בשנה שעברה, סיפר על אישה מבוגרת שליקטה זעתר באזור שכם – היא התחילה בחפירת מעין תעלה עם היד שלה סביב השיח, המשיכה ושפכה מים בתעלה ורק אז חתכה את הענפים הדרושים לה.
יש ליקוט שומר-טבע ויש ליקוט מסחרי שהורס אותו. השאלה היא האם אפשר למנוע את הליקוט המסחרי ובמקביל לעודד את הליקוט המסורתי. כבר כמה שנים אני מחפש דוגמא למקום בו מצאו דרך לשלב בין השניים. את התשובה מצאתי יותר קרוב ממה שחשבתי: בלבנון. כן בלבנון . שר החקלאות הלבנוני הוציא צו בשנת 2012, שקובע כי חל איסור על קטיפת אזוב ומרווה הגדלים בבר, ובצו הוא גם מסדיר את הגידול שלהם לצרכים מסחריים. לצד האיסור, הצו גם מעניק היתר לליקוט החודשים יוני לאוקטובר בלבד, לא על-ידי עקירה מהשורש, רק באמצעות סכין או מזמרה (כדי לא לתלוש) והכמות לא תעלה על חמישה ק"ג צמח לאחר יבושו.
אולי, בנושא הזה, אנחנו צריכים ללמוד מהלבנונים. במיוחד כשתרבות ומסורת הליקוט מצד אחד הולכות ונעלמות, אך במקביל אוכלוסיות הולכות וגדלות של צעירים ערבים ויהודים מתעניינים שוב בהחייאת ושימור המסורת החשובה הזו.
מידע נוסף:
1. "איך הפך האזוב למוגן?" הרצאתו של סלמאן אבו-רוכון, באירוע השקת הספר הראשון שלי – "צמחי בר למאכל".
3. קישור למאמרו של רביע אגבריה, בו קראתי על עניין זה.
ואם תרצו ללקט:
ביום שישי 12/1 סיור ליקוט בנחל ציפורי
בשישי הבא 19/1 סיור וסעודת שבת מלוקטת במרכז להנהגת הבריאות בעמק המעיינות
בשבת הבאה 20/1 סיור ליקוט למשפחות בנחל ציפורי
לפרטים והרשמה, תמי: 0523633489
tami@mazon-izun.com
tami@mazon-izun.com
כתיבת תגובה