עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
אוקטובר 7, 2012
(מאת אורי מאיר-צ'יזיק)

החלמתי.
שבעה ימים הייתי בבית במנוחה שלמה, ברובם לא אכלתי אלא רק שתיתי.
הימים הראשונים היו ממש סיוט – כאבי בטן עזים ביותר. לא יכולתי לשבת, לא לשכב ולא לעמוד. הרגשתי שאני מתפוצץ. לא היו תסמינים אחרים, רק כאבי בטן חזקים מנשוא עם מוקד בצד ימין. לא יכולתי לעשות דבר, אז נחתי והנחתי לגוף לטפל בעצמו.
זאת, כשמסביב מזמזמת הדרישה ללכת לרופא. אבל אני, כשאני צריך רופא אני יודע, וזה לא היה הזמן (יש לי חוקים לגבי מתי אני צריך רפואה דחופה). חלוש וכואב בגופי, המשכתי נחוש בדעתי לטפל בעצמי בדרך שנותנת לטבע, לגוף, את המקום.
צמתי. חמישה ימים. רק מים.
בהתחלה הייתה החמרה, הגוף עבד קשה כדי להוציא את כל הרפש, ואז כדי לרפא את הדלקת.

טלי ישבה לידי, אבא של טלי ישב לידי, הבנות ישבו לידי. בכורתנו תלתה כביסה, החליפה לי בקבוקי מים, הצעירה שמה לי ידיים על המצח (כי ככה מרפאים). לאט-לאט מצבי השתפר, ממש בהדרגה. עד שערב אחד כבר הבנתי (הייתה תחושה בגוף) שצריך לחזור לאכול. כך התיישבתי ואכלתי מלפפון שטח מהשדה של סער. עכשיו אני כבר מסתובב בבית, אוכל מעט פירות טריים. 

תהליך המחלה וההחלמה היו מעין חידוד חושים והכנת הגוף לקראת השנה החדשה. לחשוב ולהעריך דברים רבים מחדש.
אני מבין שאני עומד שוב לפני שנה עמוסה, מעניינת ומלאת אתגרים. שהיכולת שלי לעמוד בשנה כזו נובעת מההקפדה שלי על אורח חיים בריא.
וגם התהליך הזה, בו נתתי לטבע לרפא אותי, חיזק אותי בדרך שאני מאמין בה לרפואה ושמירת בריאותו של הגוף.
ביום שלישי אני מתחיל שוב ללמד את הקורס "מה זה עושה בצלחת שלי?" (בתל-אביב), עם הרבה אנרגיה טרייה ותובנות חדשות.

התנצלותי הכנה בפני מי שהתכוונו להשתתף בפעילויות סוכות שהתבטלו, ותודה רבה לעפרה ולרומן שאיישו בהצלחה את דוכן המזון הבריא בסחנה.
עכשו אפשר להתחיל.

 

 


 

ע-ו-ד

  1. ג'אווהר
  2. גם באתר בידיים

18 תגובות על “חליתי. צמתי. החלמתי.”

  1. אמיר קדישאי הגיב:

    אורי,
    אשקרה דיאטה מן הטבע, שמחת כל התורה, על רגל אחת (בריאה, כמובן).
    רק שתהייה לנו בריא ושלם (הוליסטי) כל השנה, למכפלותיה.
    הרבה מרפא ושמחת בחגיך,
    להישתמע
    אמיר קדישאי

  2. אירית שבח הגיב:

    למה לא אמרתם? משהו, רמז, היינו מכוונים דברים טובים שיעזרו לך להחלים. שתהיה לך שנה בריאה ושמחה עם כל הטובים שלצידך.

  3. שוראנגיז הגיב:

    שמחה שחזרת, הצלחה רבה בהמשך הדרך ואנחנו כאן !!!!!

  4. מרב קרנרמן הגיב:

    אורי, אתה מקור השראה, כל הכבוד שעמדתה מול המוסכמה של ללכת למוסמך M.D (שהיה מן הסתם מצייד אותך בסמים). אך אולי תלך, רק כדי להעזר במכשור הרפואי, לעשות בדיקות? הרבה בריאות ושנה פורייה וטובה.

  5. silver price הגיב:

    כיום אני אוכלת ממקום מודע, מבחירה, מהבנה לעומק את מה אני מכניסה לפה שלי ולגוף שלי. אני יודעת כיום בוודאות כי כל מה שאני מכניסה לפה בא לידי ביטוי באופן פיזי ונפשי! אני מבשלת לעצמי כל הזמן, לא אוכלת אוכל קנוי או מוכן והוא ממש לא חסר לי! מצאתי תחליפים בריאים לכל ואין מאושרת ממני! הכולסטרול והטריגליצרידים צנחו והרעידות… נעלמו כלא היו!

  6. מרב הגיב:

    אתה חי חיים בריאים, איך בכ"ז חלית?

    • אורי הגיב:

      מחלה היא תהליך טבעי שעובר הגוף. אנחנו חווים עליות ומורדות, והסביבה שלנו משתנה באופן תדיר.
      המחלה מלמדת אותנו איפה יצאנו מאיזון ומאפשרת לנו ללמוד יותר על האיזון שלנו שכל הזמן משתנה.
      אין אנשים שלא חולים, השאלה היא האם הם מנצלים את המחלה כדי ללמוד ממנה על האיזון המתאים ביותר עבורם וחיים יותר בריאים.

  7. מרב הגיב:

    "אין אנשים שלא חולים".
    הפעם האחרונה בה הייתי חולה היתה בשנת 2004. היתה לי שפעת . יום אחד נחתי ולמחרת הייתי בריאה.
    מה ההסבר? חיי מתנהלים בצורה רגליה לגמרי (רק ללא בשר ודגים).

    • עוברת אורח הגיב:

      מרב,
      לא מובנת הטענה שלך.
      האם את אומרת שמצאת את האיזון שלך (כפי שאורי מציע), או שאת טוענת שצמחונים אינם חולים (כפי שמשתמע מהסוגריים שלך) ??

      עוברת אורח סקרנית

  8. דרור לביא הגיב:

    רק בריאות כמו שאומרים 🙂

  9. דני הגיב:

    ברכות חמות לאורי על ההחלמה, אני נהנה לקרוא מדי כמה שבועות את מייל העדכונים שלך!
    בכל אופן, בדיחה קטנה –
    שאני מתקשה להתאפק מלספר, מאחר שכתבת בפתיחה שמרוב כאבים לא יכולת "לשבת, לשכב או לעמוד":

    אישה אחת מבוגרת מגיעה לרופא בפנים קודרים וחמוצים, ובקול נוזף פותחת ואומרת:
    דוקטור, כל הכדורים שנתת רק החמירו את המצב… מרוב כאבים אני לא יכולה עכשיו לשבת, לא יכולה לעמוד, לא ללכת ולא לשכב!
    תולה בה הרופא מבט עגמומי, מתגרד בפדחתו ואומר:
    אז תתלי את עצמך.

    טוב נו, הומור קצת שחור, אבל מכיוון שאורי שב לגמרי לאיתנו אז אני מקווה שהבדיחה בכל זאת מצחיקה קצת… 🙂

    הרבה בריאות והצלחה בשנת הפעילות תשע"ג!

  10. אייל הגיב:

    הי,

    רק עכשיו ראיתי העדכון הזה.

    שמח לשמוע על החלמתך ממה שנראה חמור ביותר- האם זה היה התוספתן?

    כי אם כן- זה תקדים!

    ואם לא, זה עדיין מדהים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *