חקלאות מחדשת

בתחילת יולי האחרון, ימים לא פשוטים אחרי המלחמה עם איראן, יצאתי למסע של שבוע באנגליה. הייתי חלק ממשלחת ישראלית של חקלאים, חוקרים ואנשי ממשל שיצאה ללמוד חקלאות מחדשת – מושג שמופיע יותר ויותר, אבל מה הוא באמת אומר?

אני מודה שגם היום, אחרי המסע הזה, אני לא בטוח שיש לי תשובה חדה וברורה. אבל יש לי התחלה, ויש לי סיפור.

הקרקע נשחקת – ואנחנו איתה

החקלאות המודרנית, האינטנסיבית, זו שיצרה "המהפכה הירוקה", אמנם הביאה איתה יבולים גדולים יותר, אבל במקביל שחקה את הקרקע, פגעה באיזון הטבעי, ולא פתרה את מצוקת הרעב בעולם. הרעב הרי לא נובע ממחסור ביבול – אלא מחוסר צדק בחלוקה. היום, אנחנו כבר רואים בשטח את תוצאות החריש העמוק, הדישון הכימי והרס המגוון הביולוגי – האדמה כבר פחות פוריה ויותר ויותר שטחים הופכים למדבר.

אז מהי בעצם חקלאות מחדשת?

חקלאות מחדשת (Regenerative Agriculture) היא לא רק טכניקה, אלא גישה. ניסיון לגדל מזון תוך כדי שיקום האדמה, שימור משאבים, והעמקה של הקשר בין החקלאי לאדמתו ולקהילתו.

אפשר לתאר אותה דרך חמישה עקרונות שעומדים בבסיסה:

• מינימום עיבוד – להימנע מהפרעה מיותרת לתהליכים הטבעיים.
• מגוון גידולים – לשיקום המיקרוביום בקרקע ובמערכת האקולוגית כולה.
• כיסוי קרקע קבוע – לשימור הלחות, מניעת סחף, והגנה מהשמש.
• שורשים חיים כל השנה – כדי להזין את האדמה ברציפות.
• שילוב בעלי חיים – כחלק מהמערכת, לא כנטל עליה. 
• והכי חשוב – הבנת הקונטקסט: אין נוסחה אחת. כל פעולה נבחנת בהתאם לאקלים, לשוק המקומי, למגבלות הכלכליות ולצרכי הקהילה. 

ומה עם התקן?

באחד המפגשים שאלתי: האם יש תקן לחקלאות מחדשת? האם אפשר "לסמן וי" ולהגיד – אני עושה חקלאות מחדשת? התשובה הייתה – זו בדיוק השאלה שהעולם עוסק בה כעת. יש מי שמנסים להגדיר מדדים, ניקוד, קריטריונים. יש רשתות שיווק בבריטניה שכבר מכניסות מדדים סביבתיים כדי להגדיר מה נחשב לחקלאות מחדשת. אבל יש גם חשש – האם כל הגדרה תהפוך לכלוב? האם נוכל למדוד כוונה? שינוי תפיסה?

אם אין תקן, יכול להיות שמישהו מרסס בחומרי הדברה, אבל פועל על פי חלק מהעקרונות, עדיין נחשב כמי שעושה חקלאות מחדשת. מצד שני, יש מי שפועלים מתוך רצון עמוק לשקם את הקרקע – גם אם הם עדיין רחוקים ממערכת מושלמת. אולי הדרך היחידה להגדיר חקלאות מחדשת היא לפי התנועה שלה – כלפי התחדשות, ואולי יצוץ לו יום אחד תקן מסודר.

בתוך שדה של מושגים

חקלאות מחדשת לא צצה לבד. היא יושבת בתוך שדה רחב של גישות:

• חקלאות אורגנית – תגובה ישירה לשימוש בחומרי הדברה וכימיקלים.
• ביו-דינמית – גישה אנתרופוסופית שמביאה לתוך השדה גם רוחניות ופעימות טבע.
• אגרואקולוגיה – תחום מדעי שמבקש להבין את המערכות האקולוגיות החקלאיות ולחזק את עמידותן.
• פרמקלצ'ר – לא גישה חקלאית אלא תפיסת תכנון שמתבוננת בטבע כהשראה לבניית מערכות מקיימות.

חקלאות מחדשת שואבת מהכול.

המשבר שמביא לתנועה

מה שהיה הכי מעניין במסע שלי באנגליה, הוא לגלות שכל החקלאים המובילים שדיברו על חקלאות מחדשת – העיסוק שלהם בנושא התחיל ממשבר. אחד מהם סיפר על כשל כלכלי מוחלט, אחר על בעיה בריאותית במשפחה, ואחרים על שבר אישי או תחושת ייאוש מהדרך החקלאית שבה הלכו.

המשבר הוא שפתח להם את הדלת לתפיסה חדשה. לא שינוי מתודולוגי – אלא שינוי מהותי. אחת השאלות שאני עוסק בה בחיים שלי היא איך להניע שינוי לא ממשבר, איך להמנע מלהגיע למצב משבר ולעשות את השינוי ממקום של הבנה מוקדמת שהשיטה הנוכחית לא עובדת כמו שצריך. אני עוסק בזה בכלכלת המזון בכלל אבל פה פגשתי את זה במאקרו בחקלאות. האם חייבים לעבור משבר כדי לשנות את השיטה החקלאית או שאנחנו יכולים פשוט להבין שהשיטה הנוכחית לא טובה לנו ולעשות שינוי? 

ומה קורה באנגליה?

באנגליה ראיתי מערכת שנמצאת בתנועה. יש שם הרבה התעניינות בחקלאות מחדשת, התעניינות שמגיעה דווקא מהחקלאים עצמם. מדברים של על כ 15 אחוז מהחקלאות שהיא כזו, וגם ראיתי שם הרבה חברה צעירים שעוסקים בנושא (אצלנו אני יכול לחבר את זה לתנועה של גני הירק היצרניים שהולכת וגדלה בקצב). אבל הממשל הבריטי הצטרף לחגיגה ושינה לאחרונה את שיטת התמיכה בחקלאים – לא עוד סובסידיות לפי שטח, אלא תגמול על תרומה לסביבה. חקלאי שמייצר רצועת פרחים לציפורים, מרחיק עיבוד מגדות נהר או שותל גדר חיה – מתוגמל. הגישה החדשה, המתרכזת בתגמול תשלום על שירותים ולא בתמיכה, מאוד מעניינת. נראה איך זה יתפתח שם, זה עדיין בחיתולים. 

אבל חשוב לזכור: אנגליה אינה ישראל.

• האקלים שונה לחלוטין – לח, קר, רווי משקעים – ואצלנו שמש קופחת וקרקעות דלות מים.
• יש להם מסורת כפרית של מאות שנים. לנו יש חקלאות שהוקמה ברובה בידי חלוצים.
• באנגליה משרד החקלאות ואיכות הסביבה הם משרד אחד – אצלנו זו לעיתים מלחמה פנימית.
• ויש להם אסטרטגיה לאומית ברורה. גם אם לא כולם מסכימים איתה – היא קיימת. ואצלנו? עוד מחפשים כיוון. 

אבל יש גם דמיון – הפרטה עמוקה של השירותים הציבוריים. ובכל זאת, באנגליה בנו מדיניות שמבינה שהחקלאי הוא חלק מהפתרון – לא רק "מייצר מזון" אלא שומר סביבה, שותף לקהילה.

ומה איתנו?

בישראל, יש התעוררות. יש יוזמות פרטיות מרגשות, חקלאים אמיצים, חוקרים שמנסים לחבר בין אקדמיה לשטח, ויש קהילות שמבקשות לחזור ולבנות מערכת מזון עמידה, הוגנת ומקומית. אבל זה עדיין רחוק ממדיניות של ממש.

אם נרצה לקיים כאן חקלאות מחדשת, נצטרך:

• מדיניות תומכת ולא רק מעודדת.
• מערכת של תמיכה קהילתית סביב החקלאים.
• וצרכנות פעילה שמבינה שאוכל הוא לא רק תזונה – הוא זהות, הוא קשר, הוא חיים. 

לסיום

אני ממשיך ללמוד, להקשיב, לשאול. חקלאות מחדשת היא לא יעד – היא מסע.