עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
"אתה מלמד הכי טוב מה שאתה צריך ללמוד."
– ריצ'ארד באך, תעתועים
תזונה זה לא הכל, כדי להיות בריאים צריך גם להתנהג בריא. מעבר ל'לחיות בריא' צריך גם לדעת איך לחיות. אז הנה וידוי חשוב – אני אדם לחוץ. תמיד הייתי לחוץ. גדלתי לחוץ, התבגרתי לחוץ, אני תמיד עובד בלחץ. כשאין לחץ, אז אני יוצר אותו. אני יודע את זה, מתעלם מזה וזה מאוד משתלב עם אורח החיים המודרני אז אף אחד לא ממש מפריע לי (חוץ מטלי) אבל זה לא משתלב לא עם מה אני חושב שמתאים לי ולגוף שלי וגם לא עם מה שאני חושב שצריך להיות.
התחלתי להתעסק באוכל כי רציתי לצאת מהמרוץ, מהלחץ. עבדתי בעבודה חינוכית-ניהולית, עשיתי דברים משמעותיים אבל כל הזמן בטורים גבוהים. עד שטלי (שוב, כן, אין כמוה) שלפה אותי משם והבריחה אותי איתה לארצות הברית. אולי שם, בחווה אורגנית בהרי הרוקי, הייתי הכי רגוע שהייתי אי פעם. אבל גם שם הייתי אני וניצוץ הלחיצוּת תמיד שם.
עשיתי כברת דרך ארוכה בדרכי אל ההתנהלות הרגועה, ועדיין אני רק בהתחלה. עדיין, בקלות רבה מידי, הלחץ מתגנב אלי ומשתלט עלי.
לאחרונה, אחרי שתקופה נטולת שלווה במיוחד שלחה אותי למנוחה כפויה, ישבתי להרהר ולפרק את גורמי הלחץ. שוב. שמתי לב שיש פעולות שמיד מעלות אצלי את רמות המתח ויש אחרות שאני מצליח לעשות בשלווה. כתבתי לי מה אני רואה כמנוחה, כתבתי את הדברים שאני עכשיו חושב שאני עושה במנוחה ורוצה להמשיך לעשות כך וגם את הדברים שאני יודע שאני לא עושה במנוחה ורוצה ללמוד לעשות.
הדברים שאני מצליח לעשות במנוחה (רוב הזמן)
- לשבת עם טלי בחוץ ולדבר בזמן שאנחנו משקיפים על השכונה.
- לשטוף כלים.
- לרוץ
- לשחק עם איה ונגה.
- לבשל
הדברים שאני רוצה להצליח להוציא מהם את הלחץ (כי קל לו להגיע אליהם)
- לעסוק בכסף ובפרנסה
- להרדים את הבנות
- לעשות סדר בלו"ז
- לאכול
אחרי שכבר חשבתי וכתבתי את כל זה, קראתי כתבה מאוד מעניינת על האופן בו אנחנו נגררים לקצב החיים החדש של העולם המודרני.
הדברים חיזקו אותי בדרך של לעצור רגע ולחשוב – "מי אני?"
וגם – "האם באמת חשוב לקרוא מיילים כל דקה?"
כבר לפני שבוע ניתקתי את תוכנת המייל מהטלפון הנייד, וגם את הרשתות החברתיות.
אני לא יכול להגיב יותר באופן מידי גם אם הייתי רוצה.
התכתבויות צריכות לחכות לכך שיהיה לי זמן-משרד מול מחשב.
אני לא צריך שהטלפון שלי יתחכם ויביא אלי את כל הפניות כל הזמן, אני צריך למצוא זמנים של שקט ורוגע בתוך שגרת היומיום.
ע-ו-ד בנושא
-
הנהגת הבריאים – להנהיג את הבריאות שלנו במקום לרפא מחלות.
-
ששת הכוחות הטבעיים המשפיעים על חיינו.
בלי כפיה, אבל אני מאמינה שיום השבת ניתנה לנו כדי לעצור ולחשוב
להפסיק את מירוץ החיים ולשבת לקרוא מספר (לא מהמחשב ולא מהעיתון), להפגש עם חברים ומשפחה בלי מירוץ להספיק עוד קניה, שקט מסביב (אין רדיו , טלויזיה או כל רעש חיצוני אחר) וכו'.
גם אני 🙂 חזרתי מיפן בשבוע שעבר והסרתי את הפייסבוק מהאייפון. יותר נקי בראש ומשאיר המון מקום לדברים הפשוטים השקטים והקרובים יותר.
ממליצה לצפות (דרך האינטרנט או בכל דרך אפשרית) במיני סידרה מראה שחורה.
black mirror.
מעבירה מסר בצורה די ברורה לאן מועדות פנינו עם כל הטכנולוגיה הזו.
הי אורי, איזה כייף, סוף, סוף טור חדש (לא מתכוונת להלחיץ).
תודה על טור יפיפה שגורם לי ישר להסתכל פנימה בניסיון למצוא את השקט שלי וזה עובד
(עד חוסר השקט הבא) ומשפט יפה מכתבה במוסף הארץ מלפני שבוע
"מאתייה ריקאר, פרופסור לביולוגיה שהפך לנזיר טיבטי, הגדיר אושר כ”תחושת מלאות נעדרת דחיפוּת”."
מזדהה עד העצם.
היום תפסתי שאני לא מסוגלת לאכול מרוב לחץ. זה כבר לא קרה מ-ז-מ-ן! שוב תפסתי את עצמי "נופלת" בתחום האוכל מפני שגם חזרתי להיות "אני המתקתקת עניינים" בלחץ )-:
אני רוצה להיות גם רגועה וגם לתקתק עניינים.
זו חולשה אופיינית לטבע חם ולח/אוויר?
תודה לאל שאחרי כל כך הרבה שנות לימוד ובמיוחד אחרי לימודי חשיבה הכרתית/ימימה במשך שמונה שנים, אני לא מרגישה את הדברים המתוארים כאן 🙂
היום מלמדת איך להגיע למה שאני הגעתי ואורי אתה מוזמן 🙂
קיבלתי כאן טיפ גדול שאני יכולה לנתק את מה שאני רוצה מהסמארטפון, דבר שלא ידעתי אותו ולכן עד היום נמנעתי מלקנות סמארטפון. כמה שאמרו ושכנעו, סרבתי בתוקף ובמודע, יש לי שעות עבודה מסודרות, לא רוצה שגם בשעות המנוחה שלי יטרידו אותי ואצטרך לעבוד גם אז.
הדבר היחיד שיכול לשכנע אותי לקנות סמארטפון זה לראות את הנכדה שלי מכל מקום בסקייפ.
עכשיו שהחכמתי, נראה שאין סיבה לא לקנות את המכשיר המתקדם הזה.
תודה מקרב לב אורי על ההארה <3
אוהבת שאתה כותב אישי צפוף כזה.
גם לי צלצול הסלולארי תמיד מקפיץ את הלב,
לכן שמחה על השינוי שהבאתי לחיי בו מספר הצילצולים פחת מ-48 ביום
לממוצע של שלושה (כשאחד שמור תמיד לאמא שלי).
מה השלב הבא?
(אתה הנווט שבראש המחנה)