עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:אוקטובר 17, 2012
מתוך הספר "אקדמות למדע ההיסטוריה 'מקדמה'", בהוצאות מוסד ביאליק.
מאת עבד אל-רחמאן אבן-ח'לדון, פילוסוף ערבי בן המאה ה-14 שחי בצפון אפריקה.
פרק 32 – המקפיד עם תלמידים מזיק להם.
"הקפדה יתרה בהוראה, מעבר לגבול, מזיקה לתלמידים, ביחוד לילדים קטנים, כי היא מעוררת תכונות רעות.
מי שגדל באווירה של שרירות וכפייה – בין תלמיד בין עבד בין משרת – הכפייה גוברת עליו ומצרה את נפשו מלהתפתח, מחסלת את יוזמתו ומביאה אותו לידי עצלות.
היא אף מביאה אותו לידי שקר ושחיתות, כלומר שאין ברו בתוכו, מחשש שמא ירימו עליו יד לאלצו."
אמירה קיצונית מאד וקשה ואולי גם קשה לביצוע בעולם שבו הכול נמדד ללא רחמים. מי שמבין שזו לא הדרך כמובן עושה אחרת. מניסיון אישי – האחרת מצוין!!!
אני מסכימה.
כל מילה מדוייקת
שנאמר במקורות:השלם את החסר-אין ה….למד,ואין ה…מלמד.
מוכח שהוויכוח בלימוד, ניסוי ותהייה ושאלת השאלה היא עיקרון השוויון .
החסר מאוד לעומת זאת -החזרת הכבוד למקצוע ההוראה.
ובסוף הפרק נאמר שלא לנהוג בחומרה יתירה עם התלמיד/בן כאשר מענישים.
ובכן, מה כן לעשות וכיצד יש לנהוג בנוגע לשיעורי בית ולימוד למבחנים , למשל?
על כך אבן חלדון לא נתן דעתו…
רינה,
אני חושבת שאם מגיעים למצב שבו חשים שיש לנהוג בחומרה יתירה – הדבר הנכון הוא לעצור ולתהות כיצד הגענו למצב הזה.