מסורות של כלכלה מקומית – בנק הדגים של תל-אביב-יפו

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

בהרצאות שלי אני מספר פעמים רבות סיפורים על מנגנונים מסורתיים, כאלו ששמרו על כך שלכל חבר בקהילה יהיה בסופו של יום אוכל לשים על שולחנו.
כך מגיעים אלי סיפורים רבים על איך שפעלו מנגנונים אלו.

אתמול סיפר לי מישהו על הדייגים של יפו ותל אביב. הוא סיפר שהמקום בו היו הכי הרבה דגים היה באיזור המים החמים של רידינג, שם היה גם בית הגידול של הדגים.
הדייגים הבינו שלמרות ששם יש המון דגים אסור לדוג שם כי זה יחסל את ההיתרבות של כלל אוכלוסיית הדגים ויפגע בכולם, אז היה ברור שאף אחד לא דג באזור.
אבל הייתה ביניהם עוד הסכמה שהייתה מבוססת על אמון. ההסכמה הייתה שכשמישהו נמצא בצרה גדולה הוא יכול לבוא, לדוג וברור שהוא יצא עם שלל רב. הם קראו לאזור הזה "הבנק". זה היה בשנות השמונים והתשעים בתל אביב יפו.