דייגים בעכו

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

בשבוע שעבר, תוך שיטוט בסמטאות עכו העתיקה, פגשנו טלי ואני שני דייגים – מוחמד עלי וגאזי. כשפגשנו אותם הם ישבו על כסאות פלסטיק בסמטה בעיר העתיקה והכינו 440 פתיונות, כדי לצאת בשבע בערב לים לדוג לוקוסים ולבלות את הלילה בים. התחלנו לדבר איתם, לשאול ולנסות להבין מה הם עושים. בלילה הקודם כל הפיתיונות הביאו להם רק 3 לוקוסים, הלילה הם מקווים ליותר. בלילה עם מזל הם דגים 13 דגים,  אבל כבר מזמן אין לילות כאלה. למרות זאת, הם סיפרו לנו, צריך להמשיך גם אם יש מעט דגים, כי אף פעם אתה לא יודע עם כמה דגים תחזור. בדייג זה מזל וניסיון, מצד אחד צריך לבטוח באלוהים ומצד שני משתמשים בסימנים שנצברו מניסיון של שנים.

מוחמד וגאזי יוצאים כל לילה לים. הם מכירים כל פיסת ים באזור, הם סיפרו לנו למה הדגים שמול עכו בעומק הים, במורדות הכרמל ואל מול הגליל יותר טובים מאלו של פרדיס (בגלל החול), ותארו איך אחרי לילה שלם בים הם אוכלים דגים טריים ונאים לארוחת בוקר.  הם דייגים כבר 40 שנה, מוחמד הוא גם תופר רשתות דייג במקצועו, כי צריך עוד משהו חוץ מהדיג, כדי להתפרנס. אבל לדוג זה מה שהם יודעים, כך הם אומרים לנו, אם ייקחו להם את הדייג הם יישארו בלי כלום. "אי אפשר להיות דייג ולזלזל" אומר מוחמד,  ואני הבנתי את האמירה הזו כאמירה של בעל מלאכה – כשאתה בעל מלאכה אתה חייב לעשות את מלאכתך ברצינות. אני חושב שמוחמד התכוון להגיד שהוא לא מזלזל במלאכתו ועושה אותה ברצינות, מעבר לכך שהדייג הוא המלחמה שלהם על הפרנסה הוא גם המלאכה שלהם והם בעלי מלאכה.

לילדים שלהם הם כבר לא נותנים להתקרב לים, הים היום הוא לא מה שהיה פעם וקשה מאוד להוצציא ממנו פרנסה ראויה. מצד אחד, פעם כשהיה ערפל בבוקר ולא ראו את הדרך אז היו מורידים עוגן ומחכים בים כמה שעות, והיום מפעילים את הווייז (כן ווייז). מצד שני, כיום המערכת אקולוגית משתנה ומינים פולשים הופכים את הדיג לכמעט בלתי אפשרי. יש דגים פולשים שהגיעו ממקומות שונים ברחבי העולם (אולי בטנקי מים של אניות מסע) שמפריעים לעבוד ומשפיעים על הדגה המקומית כמו: אבו נפחא ונסראללה (שם מעניין לדג). ויש עוד מין פולש שנעשה אגרסיבי במיוחד – שיטות דיג חדישות מחסלות את המגוון הביולוגי ואת יכולת הרבייה של הדגים. השיטה ההרסנית ביותר היא ספינות המכמורת שמגרדות את קרקעית הים ואוספות גם את ביצי הדגים ודגים קטנים שעוד לא התרבו. לצידן יש גם את הצוללים עם רובים וגורמים נזק רב לבתי הגידול. באופן מסורתי הדייגים הקפידו מאוד לא לפגוע בבתי הגידול, לא לפגוע באמהות בקיני ההטלה שלהן ולשמור על המגוון, אולם שיטות הדייג החדשות לא מתחשבות בכל אלה ומנסות להוציא כמה שיותר דגים גם על חשבון העתיד. עכשו אפשר לראות קצת תקווה כי המדינה התחילה להגביל את הדיג, מה שהדייגים המקומיים כבר מבקשים זמן רב.

הנה קצת חומר על מה שהמדינה מנסה לעשות, מתוך האתר של החברה להגנת הטבע:
http://www.teva.org.il/?CategoryID=367&ArticleID=23233

עברנו בדרך ונשארנו כמה שעות. בסוף הם הביאו כסאות, הלכו להרתיח קפה ונתנו לנו קצת דגים ציידה לדרך. יצאנו עם ידע רב וחדש על דיג, על תהליך השינוי שעוברת העיר העתיקה של עכו והמון מחשבות על בעלי מלאכה.

דגים הם נושא מאוד מורכב בישראל ושנוי במחלוקת. מן הבחינה התזונתית אין לו פתרון אידאלי, אבל כמי שנשוי לטלי שהייתה יכולה לחיות על דגים, אני לא חייב כל פעם מחדש לגבש עמדה שלא שוללת לחלוטין צריכת דגים, אלא בודקת ובוחרת ומתפשרת. דגי בריכות תעשייתיות ואינטנסיביות, דגים מהים שמזוהם על-ידי התעשייה והשפכים, הדגים המיובאים שלא ברור איך גדלו בארצות מוצאם… ומדגה אורגני אין פה, פעם היה אחד מצויין בקיבוץ גבע אך הוא נסגר בגלל שלא היה מספיק ביקוש בארץ. מה שאני בדרך כלל מציע בהרצאות שלי זה לרכוש דגי כנרת ודגי ים טריים ולמתן את צריכת הדגים ומקווה בליבי שיגיע פתרון, כמו זה שהביא משק מלמד לשוק העופות.

מי שרוצה ללמוד עוד על דגי הים התיכון, אני ממליץ על הפרוייקט של גיל ססובר בהארץ "52 שבועות 52 דגים" http://www.haaretz.co.il/food/fish-and-seafood/1.2685526

אה כן, ואם יש למישהו רעיון מה לעשות עם איזה קילו של דגיגים מומלחים, אני אשמח לשמוע!