פרק חדש מתחיל

ספר חדש הולך ונרקם בעקבות הקורס האהוב שלנו "מה זה עושה בצלחת שלי?".
הספר יעקוב אחרי המהפכות בתזונה האנושית ויתחקה אחרי עקבותיהן עד לצלחות התזונה המערבית המודרנית.
במיוחד לקוראי ולקוראות הבלוג שלנו, נגניב מדי פעם הצצות קטנות לתוכו.

והפעם – הצצה אל הפיסקה הראשונה של הפרק השלישי.

לאורך רוב ההיסטוריה האנושית היו הצמחים, בסיס התזונה האנושית, מלוקטים ישירות מהטבע בו צמחו ללא התערבותנו. דגנים קטניות, עלים, שורשים, פירות, זרעים, תרמילים, קני שורש, גבעולים, פרחים אכילים – כולם צמחו ועלו בעצמם ובני-האדם תרו אחריהם, קטפו אותם בעונתם ועברו ממקום למקום לפי השינויים בתנאי הצמיחה והגדילה. השלב בו לקחנו את צמחי הבר שליקטנו ובדרכים שונות הפכנו אותם לצמחי תרבות אותם אנו מגדלים בשדות נקרא המהפכה החקלאית. נהוג להצמיד למהפכה החקלאית תאריך של לפני 10,000 שנה לערך. זו נקודת הזמן אליה תוארכו העדויות הארכיאולוגיות הראשונות, אך היא רק השלב הסופי, השיא של המהפכה החקלאית, והיא חלק ממהלך הרבה יותר נרחב שבמרכזו לא עומדת רק החקלאות המוכרת – חריש, זריעה, קציר… – אלא השינוי המרכזי המשמעותי יותר – תחילת אגירת המזון על-ידי האדם. זהו השינוי שהוביל בסופו גם להתיישבות ביישובי קבע ולהתפתחות החקלאות. אגירת המזון היא המעבר שלנו מחברה של לקטים ציידים ב"החזר מיידי", כאלה שלא אוגרים את מזונם ואוכלים אותו מיד, לכאלה שאוגרים וצוברים מזון ובהמשך גם רכוש ומעמד. בשינוי הזה והשלכותיו, קצרות ואורכות הטווח, יעסוק פרק זה.