עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:כישכ הוא מאכל עתיק, מאוד נפוץ באזורנו, שבבסיסו בורגול מותסס.
כדי להכינו יצאתי, קודם כל, למסע למציאת בורגול מקומי.
השבוע הלכתי להכין בורגול מקומי עם חברי ג'רג'ורה מטחנת הגליל אל-באבור בנצרת. בעבר עיקר פרנסתה של הטחנה היה מבורגול. מקומיים מכל האיזור היו מביאים את החיטה לטחנה, ששכנה במרכז נצרת, כדי לטחון ממנו בורגול איכותי. היום רוב הבורגול שנמכר בארץ הוא מיובא, מאחר שזול יותר לייבא מאשר להכין (בדומה למזונות רבים אחרים) אבל ג'רג'ורה עדיין מכין קצת בורגול בעצמו לזכר הימים הטובים.
תוך כדי תהליך ההכנה הוא סיפר לי למה הוא ממשיך לעשות בורגול. הוא זוכר איך כילדים הם היו מעמיסים את הסחורה על חמורים כדי לשלוח אותם לכפרים. התיירים שהגיעו לאיזור, התלהבו מאוד מהמראה ומהיחודיות של הדבר, וניסו לצלם את הסיטואציה שוב ושוב, כילדים הדבר הצחיק אותם מאוד, הם לא הצליחו להבין מה מיוחד ומלהיב כל כך בעבודה עם החמורים.
היום הוא מבין. לו רק היה לו שוב חמור או לפחות תמונה שלו עם החמור מאז…
מה זה בורגול? חיטה קשה, שבושלה היטב, יובשה ונטחנה. יש בורגול בגדלים שונים (על פי מידת הטחינה). הבורגול משתמר היטב מצד אחד, ומנגד קל מאוד להכנה.
ג'רג'ורה זוכר היטב איך כילד, בשעות הערב, לאחר שהיו מניחים את הבורגול להתייבש על גג הטחנה, היה מפקיד אותו אביו על שמירת הבורגול מפני היונים. ג'רג'ורה היה עומד על גג הטחנה ומגרש יונים עד שנרדמה האחרונה שבהן, רק אז היה גם הוא הולך לישון, עד שאביו היה מעיר אותו לפנות בוקר כדי להמשיך בעבודתו.
לאחר שסיימנו לטחון את הבורגול למידה הרצויה לי להמשך העבודה איתו, נוצרה קצת פסולת סיבים, שצריך היה לנפות. ג'רג'ורה סיפר שהיום הוא זורק אותה לפח, אבל פעם הזקנות היו אוספות את הסובין הזה, מתסיסות אותו במעט מים, ואז שמות כמות קטנה ממנו בשקי בד ומשתמשות בה לכבישת ירקות (כמו מחמצת). מיד לקחתי דלי כדי לאסוף את הסובין, ולאחר שאתנסה בכך אדווח על תוצאות הניסוי.
לסיום סיפר לי ג'רג'ורה שפעם לחיטה היה ערך,והיו מתייחסים אליה בכבוד. מכל הכפרים באיזור היו באים ומשווים חיטה זו לזו, כאילו היתה זהב. בין היתר היו נשים שהיו מביאות איתן מעט חיטה, אבל בשק ענק. כשהוא היה שואל אותן, למה הבאתן כל כך מעט בשק כל כך גדול, הן היו עונות שהן מאמינות בברכה של החיטה, ומי יודע אולי היא תתרבה בשק.
אני יצאתי שמח וטוב לב, עם שק בורגול ושקיק של סובין. מוכן להכין כישכ, עליו אכתוב בפוסט הבא.
איזה כיף! תענוג כתמיד לקרוא את המאמרים שלך, את הסיפורים ואת המסורות. בהזדמנות זו שאין יותר בורגול מקומי, אשמח לדעת אם גם חקרת מה קרה לפול המקומי, שבילדותי היה קרוי "פלשתינאי" (בניגוד לפול מצרי, שהוא קטן, אליפטי וכהה יותר). בעולם האורגני כנראה לא מכירים את הפול בכלל (אבל מיני קטניות מהקצה השני של העולם, דווקא כן), וכשהלכתי לחפש בשוק לוינסקי בתל אביב ובמקומות דומים, הסבירו לו שהפול מיובא מאמריקה הלטינית ומאוסטרליה (אם אני לא טועה), ושאין יותר פול מקומי!