חודש ההתנסות המקומית

(לקראת שנה שלמה של תזונה מקומית בלבד)

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

מי שעוקב אחרי הבלוג שלנו יודע שבחודש האחרון אכלתי רק מזון מקומי.
אחד הגילויים הראשונים שלי מהניסיון הזה היה הגעגועים שלי ללישת בצק.
כשאוכלים רק מזון מקומי, כמות הדגנים והקיטניות שאפשר לאכול ממש מצטמצמת.
בתחילת הניסיון הלכתי לקואופ שלנו בנווה איתן. בקואופ אנחנו מחזיקים בעיקר מוצרים יבשים. שאלתי את חניתה, שמנהלת את הקואופ, מה יש לה מקומי בשבילי. היא הסתכלה היטב מסביב, היו שם מוצרים רבים – קינואה, עדשים, פריכיות, אגוזים למיניהם, טחינה ועוד ועוד. המוצר המקומי היחיד שהיה שם הוא חומוס.

הלקח הראשון שלי מהחודש המקומי היה שכדי לאכול דגנים וקטניות אני אצטרך לכתת את רגלי וללקט חקלאים מפה ומשם. הידיים הדריכו אותי להתחיל בחיטה וכך מצאתי את אסף הטוחן ממשק נוב שבישוב רותם. אסף טוחן קמח מחיטה מזן רותם, שגדלה בשדות קיבוץ שדה אליהו, ממש פה בעמק בו אני גר, עמק המעיינות. הכי מקומי שיש.

האמת היא שהגעגוע ללישת לחם תפס אותי בהפתעה ואני עדיין מנסה להבין אותו. ביום-יום שלי אני לא אוכל לחם. פעם הינו מכינים לחם בבית, אבל כבר אפשר למדוד בשנים את הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה. לכן זה היה מאוד מעניין לחזור לזה אחרי זמן כה רב, ללחם שאני מכין.

הלישה הזו של בצק היא ממש סוג של תרפיה, במיוחד כשמכינים לחם כל-כך בסיסי – שאור, ללא כל תוספת מלאכותית, מקמח מקומי. תמיד חשבתי על העיסוק שלי באוכל כתרפיה, אבל החודש כשחזרתי לבצק הוא היה לי כמעין מפלט. ערב אחד החודש תפסתי שאני ממש חסר סבלנות, הייתי חייב לצאת. הלכתי למשרד וכל מה שרציתי להכין זה בצק. לשתי, לשתי וחזרתי רגוע.

ביום אחר במצב דומה לקחתי איתי את איה ביתי הקטנה. היא עמדה לצדי וערבבה את הבצק.

כשניסיתי לתומי להסביר לה איך לקפל אותו, היא אמרה לי: "אבא, זו החלטה שלי איך אני לשה את הבצק". עמדתי כולי מאושר כשהיא כולה מרוכזת כמו שרק היא יכולה בגילה להיות, בעשיה של עכשיו. חשבתי על הרגיעה שבאה מהבישול, על כך שהיא נובעת מהעיסוק ברגע, במה שקורה עכשיו וכאן.

אני עומד לקראת סוף הניסיון המקומי שלי. מחר נערוך סעודה חגיגית על טהרת התוצרת המקומית כדי לחגוג את סיומו המוצלח של החודש. זה לא היה חודש פשוט, אבל זו הייתה חוויה מכוננת שהכינה אותי לקראת ההרפתקאות שילוו אותי בשנה המקומית שלי.

אכלתי הרבה מוצרי חיטה מקומיים וחומוס, מצאתי אגוזי מלך ושקדים מקומיים, שומשום נדיר מקומי מחקלאי בגליל וגם מלח ים שאסף עבורי חברי זאב, כשראה לפתע מצבור קטן בסיור על החוף הסלעי של הים התיכון.

והכי חשוב – אכלתי הרבה מאוד פירות וירקות. לא כולל אלו המיובאים בעונה הזו, כמובן, כמו בצל, גזר, תפוח אדמה ותפוחי עץ. אבל חוץ מאלו יש כל כך הרבה פה.