קפה מקומי

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק, צילם: אסף רונן)

ריח של קפה

תמיד אהבתי קפה. אני לא ממש יודע להסביר למה, אבל כשאני עובר ליד בית קפה ומריח את הריח משהו בי ממש מתכווץ בנוסטלגיה. עם הקפה הקבוע הפסקתי מזמן, לפני כעשור, אבל עד השנה המקומית הייתי לוגם מידי פעם כוס אספרסו, כשהמצב ממש דרש זאת. השנה המקומית עזרה לי להיגמל גם מההרגל הזה – אין בארץ קפה מקומי.

היסטוריה

מבחינה היסטורית הקפה משתייך לאותה קטגוריה כמו הסוכר, הקקאו, התה – חומרים ממריצים שלאורך ההיסטוריה היו יקרים ושימשו בעיקר לשימושים רפואיים וטקסיים, אך אחרי המהפכה התעשייתית הפכו למוצרי צריכה, וכיום רוב העולם המערבי מכור להם. מבחינת מיקום, מקורו של הקפה הוא ככל הנראה באפריקה. האגדות האפריקאיות מספרות על רועה צאן, ככל הנראה באתיופיה, שראה את העיזים שלו אוכלות פרי אדום ועסיסי שהפך אותן ליותר עירניות וזריזות, והחליט לנסות גם הוא. התפשטות הקפה בעולם הייתה איטית, כי הוא לא טעים. ברוב המקומות התייחסו בחשדנות למשקה המר והשחור, וקיבלו אותו רק בהדרגה בשל התכונות הממכרות והמעוררות שלו.

קל לגלות אם אתם מהמכורים לקפה – תפסיקו לשתות קפה לשבוע, אם הצלחתם אתם בסדר. מכורים "כבדים" יחושו ברע ויקבלו מיגרנות.

הסם הממריץ הזה – קפה – תפס תפקיד מאוד חשוב ובעייתי בחברה המודרני שלנו, בה הכל רץ מהר. כדי לעמוד בקצב אנחנו צורכים סמי המרצה, אנחנו רוצים לקום בבוקר, ליום עבודה מעייף אחרי לילה קצר ולהרגיש בעננים. הקפאין שאנחנו אמנם נותן לנו הרגשה טובה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך גורם נזק רציני ומגוון תופעות בעייתיות, החל מכאבי ווסת עזים לנשים, דרך דיכאון ועד עייפות. מה-גם שהקפאין מהקפה הוא לא הקפאין היחיד שאנחנו צורכים בחברה המערבית המודרנית, להרבה מהמשקאות הממותקים (ובראשם הקולה) וגם למוצרי מזון וממתקים שונים מוסיפים קפאין. וכמובן – משקאות האנרגיה. לאחרונה ראיתי באחת מתחנות הדלק שמוכרים בקבוקון קטנטן שנותן אנרגיה, היו בו חומרים מזיקים רבים אך המרכזי היה קפאין. הקפאין ממכר, מזיק ומשווק לכל גיל.

תרבות

אחרי שכבר נגמלנו גילינו את החלק המעניין של הקפה – הוא לא רק משקה, הוא עניין תרבותי. אנחנו אוהבים לשבת ביחד עם שתייה חמה ולדבר, אנחנו קובעים פגישות בבתי-קפה ואנחנו חייבים כוס קפה על הבוקר. בתחילת הדרך, במקום לשתות קפה הייתי מסתובב עם כוס מים רותחים, בהתחלה היו קצת צוחקים עלי, אבל זה עבד. וכמובן היה גם את הצ'יקו, תחליף קפה עשוי משורש של עולש, המשקה ששתיתי בתור ילד כשהורי לא רצו שאשתה קפה ושאליו חזרתי כחלק מתהליך הגמילה. היום חנויות הטבע מלאות בתחליפי קפה טובים ללא קפאין, מסוגים שונים. אבל בשנה המקומית אני צריך משהו אחר, מקומי.

התחליף המקומי הראשון ששימש אותי היה קפה בלוטים, קפה מריר מאוד מבלוטי עץ האלון. הבלוטים של אלון התבור לוקטו ונאכלו לאורך ההיסטוריה, ממש עכשיו בעונה הזו, כשהם מבשילים. את הבלוטים היו קולים עם קליפתם במדורה ואוכלים את תוכנם האגוזי, אך בגלל מרירותם לעיתים היו קולים את התוכן קלייה נוספת, טוחנים אותו ומכינים ממנו משקה מריר. בלוטים של אלון תבור אפשר ללקט למאכל כיום ביערות המעטים שנשארו מעץ זה בארץ, בעיקר ביער בית קשת ובאלוני יצחק.

את קפה הבלוטים הכרתי ממחקרי בתחום צמחי-הבר למאכל, אבל השנה מצאתי תחליף חדש – קפה התמרים. אני לא מכיר לו עדויות היסטוריות , אך אני יכול להעיד שהוא נראה ומריח ממש כמו קפה שחור (הטעם שונה). מכיוון שקפה הוא עניין חברתי, מצאתי לי גם שותפה מקומית להכנת קפה התמרים, חניתה חברתי ושכנתי מכינה לי מידי פעם קפה תמרים. אז אנו יושבים יחד, מרכלים ושותים קפה מקומי. בלי קפאין, בלי נדודי שינה.

איך מכינים קפה תמרים?

1. אוספים את הגרעינים של התמרים, שאנו אוכלים.

2. כאשר מצטברת כמות מספקת (כוס) קולים את הגרעינים במחבת כחצי שעה על אש לא גבוהה מידי עד שהם משחימים

3. אחרי שהם מתקררים טוחנים אותם במעבד מזון לאבקה שחורה דמוית קפה.

4. את הקפה מכינים בפינג'אן ממש כמו קפה שחור רגיל.

5. בהגשה אפשר להוסיף תמר לכוס הקפה, להמתקה.

צילומים: אסף רונן
סטיילינג: שרון טמיר 052-8393236