בא הביתה

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

זהו, נגמרה השנה המקומית.
הרבה אנשים שאלו אותי "מה אתה מתכוון לעשות בבוקר שאחרי?"
האמת היא שאחרי השנה הזו, בעקבות מה שלמדתי בה, אני הרבה יותר עסוק. ועוד דרך ארוכה לפנינו.
סיימתי את השנה עם ידע חשוב שצברתי, אותו אני מנסה להעביר הלאה, אך למדתי עוד דברים רבים נוספים.

למדתי גם מהתנסויות שלא היו קשורות באוכל. אחד השיעורים הגדולים שלי היה הכתיבה לוויינט. כל שבוע, כל פעם על משהו חדש ומעניין, רק על אוכל מקומי ובעיקר – עם מתכונים וכתיבה שמתאימה לשוחרי אוכל (פודיז). זו הייתה מסגרת מאוד מעניינת אך נוקשה ולמדתי ממנה מזה לכתוב כל שבוע.
עוד לפני שסיימתי, טלי החליטה שאני צריך לנצל את הלמידה הזו ופשוט להמשיך.
אז הנה אני בא הביתה, ועכשיו היתרון הוא שאני לא חייב לכתוב על אוכל מקומי או על אוכל בכלל, פה בבלוג שלנו אני אמשיך לכתוב כל שבוע ואכתוב על מה שאני רוצה. כי יש נושאים רבים שמעניינים ואותי ואני מקווה שיעניינו אתכם.

לכבוד הטור הראשון החלטתי לכתוב כמה סיפורים קצרים.

חזרה לשגרה

• מה הכי קשה בחזרה לשגרה?

כבר יותר משבוע שאני לא חייב לאכול רק מקומי ועוד לא ממש התרגלתי.

• למה הכי התגעגעתי בשנה המקומית?

לחופש הבחירה. נוצרה אצלי התניה התנהגותית חיובית – בכל פעם לפני שאני מכניס מוצר מזון לפה אני מנסה לחשוב מאיפה הוא הגיע. רק אחרי זה אני נזכר שאני יכול לאכול ממש כל דבר. הלוואי שאצליח לשמור חלק מההתניה הזו לחיים. זה חשוב וטוב לעצור ולחשוב על מקורות המזון, לחזק את הקשר בינינו לבין מקורות המזון שלנו.

הייתי רוצה להספיק לעשות הכל

לפני שבועיים נפגשתי עם ארכיאולוגים באוניברסיטת תל-אביב. ישבתי שם כשעה בזמן שהם חשפו בפני עולם ענק של כלי בישול וידע מהתקופה הכנענית, שנחשף במשך 20 שנה של חפירות באיזור בית שמש.
זה היה מפגש מרתק. הם העמיסו על השולחן כלים שהיו בנויים מחתיכות ומשברים.
אפשר לראות את החומר מהם עשויים הכלים, את הכיוון בו האש פגעה בהם (כתמי אפר של מדורה) וגם חתיכות חצץ קטנטנות בתוך החימר, שככל הנראה נועדו לשמור על הגמישות הכלי במהלך שינויי הטמפרטורה כדי שלא ישבר בקלות. שמעתי שהפרקטיקה של מה אכלו או איך ממש בישלו בתקופה הזו לא ממש מעניין ארכיאולוגים, ונשאלתי אם אני רוצה לעשות משהו עם כל הידע הזה.
ישבתי עם פה פעור, רציתי רק להמשיך לשבת שם ולחקור ולבדוק ואז לנסות ולבשל. להרכיב צוות של מומחים שישחזר מטבח כזה מהתקופה הכנענית.

הייתי רוצה להספיק לעשות גם את זה….

 הדבר הבא

פרויקט האוכל המקומי הגדול שלי נגמר ואני נשאר באותו מקום, אך מסיט בהדרגה את המיקוד לנושא הבא : רפואה מקומית עתיקה.
ביום ראשון האחרון קורס ג'אווהר חדש באלמגור, מלמד שפה, משתמש באינטואיציה, מתאמנים בהסתכלות על החיים במשקפיים חדשים – המשקפיים של הרפואה העתיקה. תומר מלחם כורזים מאתגר אותי, מתעקש מנסה למצוא היגיון, לוגיקה, ביחד אנחנו מפליגים בשיעורים למחוזות חדשים.
יום חמישי שאחר-כך בשדה בוקר, הרחק הרחק משם. בצד האקדמי. אני מרצה על אותו נושא אבל כל כך שונה. בשדה בוקר אני מדבר על ההיסטוריה של הרפואה בכנס על רפואה בדואית מסורתית. רוב ההרצאות שאחרי עוסקות בצמחי מרפא, לא בשפה הרפואית. אני נע על הציר שבין אקדמיה לחיים. מנסה להפוך את השפה הרפואית העתיקה לכזו שאפשר לדבר בה.

זה כבר לא סוד שאני עובד במרץ על הספר הבא.
מנסה להביא את השפה באמצעות מכתב אחד, אגרת, שכתב הרמב"ם לפני כמעט 1000 שנה לבנו של צלאח אל-דין, שהיה חולה באסטמה.
מכתב שמכיל בתוכו ידע עצום.
בתוך כל זה, אנחנו מתרחבים מתמיכה בעסקים מקומיים שמייצרים מזון לתמיכה בעסקים קטנים ומקומיים בכלל.
יש לנו כמה רעיונות ונשמח לשמוע את שלכם.

אז מה תוכלו לצפות ולמצוא כאן?

פוסטים של טלי ושלי. על אוכל טבעי, על מסורות תזונה מקומיות, על מסורות רפואה מקומיות, על התנסויות החיים שלנו ועוד כל מיני דברים שיראו לנו מעניינים.
נמשיך להוסיף מתכונים לאתר, יצרנים לאינדקס המקומי ומאמרים לספריה.

שבו.
נכין לכם כוס תה או שוק ירוק, עוד יש לנו קצת סרפדים בגינה.