עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
לכל מוצר במעדנייה המקומית שלנו יש סיפור. אנחנו מכירים את היצרנים, מדברים עם המגדלים ובאופן כללי – לומדים המון מהאנשים שמביאים אלינו את האוכל.
כך הגיע אלינו הבורגול המונבט.
לפני כמה חודשים, בחורף, העבירו לי זוג חברים (עמית ועדי) דרך חבר משותף, שקית מסתורית עם הוראות בכתב יד מהודקות אליה.
וזה מה שהיה כתוב על הפתק:
של עמית ועדי מזן ענבר
הוראות הכנה:
– לקלות את החיטה בסיר עד שמשחימה.
מעט ריח נעים מתפשט בכל החדר.
– להוסיף פי 1.75 מים ולבשל על אש קטנה עד שכל המים מתאדים (כמו אורז).
– כמו הסבתות של פעם לשים מגבת מתחת למכסה ולחכות שעה.
אם יצא טוב קיבלתם מעדן בריאותי 100% מקומי, עשיר, שהינו תחליף מצוין לאורז.
בתאבון!
אהבת? ספר לחבריך.
לא אהבת? ספר לנו.
שבוע טוב,
עמית ועדי
0542286122
t="233" />
מעט זמן אחר כך כבר צלצלתי והודעתי להם שאני מכור ושהם נדרשים להכין לי עוד.
הבורגול הרגיל שקונים בסופר הוא בעצם חיטה מבושלת (ברוב הפעמים זה רק האנדוספרם = עמילן = קמח לבן), מיובשת וטחונה גס או דק על-פי הדרישה ובגלל זה היא מתבשלת בקלות, לעיטים רק על-ידי השרייה במים.
החיטה שעמית ועדי מכינים היא חיטה קשה, מקומית, שגדלה בחקלאות בעל (ללא מים), כמו שגידלו פה לאורך כל ההסטוריה.
מונבטת. אחרי שקצרו אותה הנביטו את הגרעינים, הנביטה מפרקת חומצות וההגנות שונות של הזרע והופכת אותו מזין יותר עבור מערכת העיכול האנושית.
את החיטה הזו, יבשו בשמש ושברו לבורגול מונבט מזין טעים וממלא.
מקומית. זהו מאכל מקומי עם יסודות היסטוריים איתנים.
הנה המתכון שלי, שנוצר מתוך המתכון שקיבלתי מעמית ועדי.
רכיבים:
- כוס בורגול מונבט
- כוס ורבע מים
- חצי כפית מלח
- כף שמן זית
הוראות הכנה:
- קולים את הבורגול עם השמן על אש קטנה כחמש עד עשר דקות עד שהוא משחים.
- מוסיפים את המים ומבשלים עד לרתיחה.
- אחרי הרתיחה מנמיכים את האש ומחכים עד שיעלמו המים (כמו באורז).
- כשנעלמים המים מכבים את האש ומכסים את הסיר במגבת לעוד כ-15 דקות.
אני אוהב לקחת את התוצר, לקצוץ סלט טרי ולאכול ביחד.
כשאני אוכל את הבורגול אני חושב על עמית ועדי ועל העבודה המדהימה שהם השקיעו באוכל הנהדר הזה.
איפה משיגים? כרגע רק אצלנו במעדנייה המקומית או ישירות מעמית ועדי – 0542286122
אנחנו כבר יודעים שזרעים/גרעינים בשלמותם יותר בריאים מכאלו שהשאירו בהם רק או בעיקר עמילן, אנחנו כבר יודעים שזרעים מונבטים עשירים ומזינים יותר מכאלו שלא, אך מה בדבר הגלוטן והכמות הגדולה של החיטה (מלאה ו/או לא) שאנו ממילא אוכלים. האם רצוי מבחינה תזונתית ובריאותית להחליף תבשיל אורז/קינואה/דוחן/כוסמת (מלא ושעבר השרייה הגונה) בחיטה בגלל שהיא מזון מקומי? ובכלל האם (מבחינה תזונתית בלבד) יש להעדיף באופן גורף אוכל מקומי על פני מזון מיובא? (בלי להיכנס לזה שרובנו, גם אם נולדנו כאן, באנו מדורות שחיו בארצות ואזורי אקלים שונים לגמרי).
[…] עם תלמידי שנה ב' במסלול להנהגת הבריאות לסיור עם חברי עמית פומפן בגליל העליון. עמית עוסק בבוסתנאות בעל. בוסתנאות בעל, […]