עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
Loading
מאי 27, 2013
(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
בהתחלה חשבתי שזה טיפשי למדי, אבל בעצם העניין עם השמות על המשקאות הוא סימן טוב.
זה אומר שגם התאגידים כבר מבינים שאנחנו מחפשים את האישי, את המוכר, שאנחנו רוצים קשר לאוכל שלנו.
זה אומר שהמפרסמים שמו לב שאנחנו רוצים לצרוך מוצרים שאנחנו יודעים מאיפה הם מגיעים.
הרי הבעיה הגדולה ביותר שלנו זה חוסר המעורבות שלנו בתהליכי יצור המזון, והנה אנחנו רוצים משהו אחר.

מדובר בתאגיד בינלאומי שמוכר נוזלים בנוסחאות אחידות. אז הוא פותר את הדיסוננס הזה בצורה עקומה, באמצעות הדפסת שמות רנדומליים על האריזה. אבל המצב הוא שלמרות שהם מוכרים לציבור את המוצרים המרוחקים ביותר שיש, מוצרים שלא מזינים בשום צורה… הם מנסים בכל דרך להפוך אותם לאישיים.

ואנחנו – אל לנו ליפול בפח הזה!!
לא ככה נראה קשר אישי עם היצרנים.

כשאני מקבל את הקישואים שלי מ משק סער סלע, את המלפפונים מחווה אורגנית מרחביה, את הקמח ממנחת הארץ מנחת הארץ, את היין מיצחק ביקב בוטיק ויצמן, את הבשר מעופר, את תבלינים מג'רגורה בתבליני אלבאבור נצרת – אני יודע שגם אם אני לא ממש רואה את זה, שם השם שלי מוטבע על המוצרים האלו באמת.

הפתרון האישי והקהילתי נמצא במקומי, במקיים ובמקומית MekoMeet.co.il.

בתמונה: שותה מיץ תותי-עץ שהכינה Tami Zori מעץבעיר Citytree.
תודה לתמי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *