עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)
לפני כמה שנים עבדתי בשירות משלוחי ירקות, שמאז נסגר. הבעלים גידל התוצרת עם בני-נוער בתהליך גמילה מסמים, ופעם בשבוע ארזנו את תוצרת השדה והחממה ושלחנו לחיפה ולעמקים. ראיתי איך הם מגדלים, אפילו עזרתי קצת על הטרקטור, הם לא היו צריכים אישורים ופיקוח כדי לגדל בצורה הנקיה ביותר שיכלו (אבל היו להם). הייתי עובדת נלהבת ותומכת, כולם שמעו ממני על חשיבות הצריכה האורגנית. ושוב ושוב העלו בפני את השאלה – אבל איך אפשר לדעת שזה בטוח אורגני?!? מה זאת אומרת איך אפשר לדעת? אני לא יודעת איך עונים על השאלה הזאת.
אני עדיין תומכת של מזון אורגני, והשאלה הזאת עדיין עולה בשיחות סלון, ועדיין אין לי תשובה.
אם ישאלו אתכם איך אתם יודעים שלאנשים יש כוונות טובות, מה תענו?
אפשר לנסות ולהשיג עוד אישורים וחותמות… ויש גם את האמון הבסיסי בין אנשים.
האמון הזה נפגע ככל שאנחנו מתרחקים אחד מהשני. ככל שאנחנו מתרחקים מהיצרנים.
מה זה "אורגני"? זו תווית שמישהו שם על האוכל כדי שהוא יוכל לבדוק אותו ואתם תוכלו להרגיש בטוחים שבודקים לכם את האוכל. אבל כשמתחילים לסמוך על אישורים ותוויות, מאבדים את האמון הפשוט בבני-אדם. האמת היא שלא חשוב אם מאן-דהו מגדל אוכל "אורגני" או לא, חשוב אם הוא מגדל אוכל שמתאים לכם. אז אתם יודעים מה? לכו דברו אתו.
ובכלל – לכו דברו עם הנגר שלכם, עם החשמלאי, דברו עם יצרן הסבון, עם הקצב והבוקר והנוקד, דברו עם החלבן ועם הגבן ועם הרפתן, דברו עם הבורסקאי, עם התופר והסנדלר, עם מעצב הבגדים ועם הבנאי, עם המוסכניק, עם הרופא, עם הטכנאי.
ככל שאנחנו מתרחקים מהיצרנים, אנחנו הופכים לחשדניים.
היצרנים עושים משהו מסתורי, למשל – המוסכניק, שאנחנו לא כל-כך מבינים. צריך ליצור גופים שיפקחו עליהם (משרד התמ"ת, למשל), וגופים שיפקחו על הפיקוח (ארגוני צרכנים, למשל). מצד אחד הם יודעים הכי טוב את העבודה שלהם, הם המקצוענים – מי יודע יותר טוב מהמוסכניק מה האוטו צריך?
מצד שני אנחנו לא מכירים אותם אז הם הופכים להיות "בעלי אינטרסים". אנחנו לא מאמינים לרפתן שרוצה להגיד משהו על משק החלב בארץ, כי הוא אינטרסנט. תוכניות תחקירים ומדורי צרכנות קמים כדי להגן עלינו מפני האנשים האלה, הם מחזיקים אותנו בני ערובה בעזרת הידע הייחודי שלהם ובעצם הם רוצים את הכסף שלנו בכל מחיר. ואנחנו משתדלים לשלם להם כמה שפחות כדי לא להרגיש שנדפקנו.
ככל שאנחנו מפתחים תודעה צרכנית חזקה יותר, כך אנחנו מאבדים את היכולת לראות את האנשים סביבנו כבני אדם. אבל גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, נותנים שירות או מייצרים משהו, כך שגם אנחנו הופכים להיות אינטרסנטים שמונעים מתאוות בצע, לפחות בעיני אחרים.
תשמעו, זה מה שאני רוצה להגיד – נמאס לי לדרוש צדק חברתי.
כשהעם דורש צדק חברתי, ממי הוא דורש אותו? מי הוא החלק הזה שהוא לא העם ואמור לספק לנו את הצדק החברתי המיוחל?
אני כבר ממש לא רוצה – אני לא רוצה לדרוש משהו ממישהו אחר. אני לא רוצה צדק כזה שמודדים אותו על מאזניים סטטיסטיות ומספקים לו הוכחות ומדדים כלכליים. ואני לא רוצה חברה, מין גוש כזה מאסיבי של אנשים שמנתחים אותו בכלים סטטיסטיים, סוציולוגים ואנתרופולוגים ואומרים לי באיזה עשירון אני ומה אני מרגישה מבחינה סטטיסטית.
במקום לדרוש ממישהו אחר שיתנהג אלי בצורה צודקת, אני רוצה לבנות בעצמי קהילה הוגנת.
לא צדק, הוגנות.
ובואו נשתמש בכלים שיש לנו כבר עכשו – לבנייה.
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית של המדינה.
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית בכלל.
וזה הדבר המעודד ביותר לדעתי במה שקורה עכשו – אנחנו משנים את האופן בו אנחנו תופשים את העולם.
אל תטעו בי, אני לא ניו-אייג'ית. אני מבינה לחלוטין שהחוקים והתקנות חלים עלי ומשפיעים על חיי גם אם אני מתעלמת מהם. זה ברור לי. אני פשוט חושבת שיש שינויים עמוקים יותר לעשות מאלה שעושים פוליטיקאים, ואני חושבת שאחרי שאנחנו נשנה את התפיסה, החוקים והתקנות יצטרפו.
אבל אם אנחנו נמשיך להעמיד דרישות כצרכנים בפני המדינה, דבר לא עומד להשתנות.
אנחנו לא צרכנים של המדינה, אנחנו המדינה. אז בואו נהיה אנחנו השינוי שאנחנו רוצים לראות במדינה.
גם אחרי שמתעוררים קל למדי לחזור לדפוסים הקודמים. כדי שזה לא יקרה עלינו לשים לב שתוצאותיו של המהלך הנוכחי לא חייבות להימדד בכלים סטטיסטיים, לא חייבות להימדד בכלים כלכליים. אני לא מאמינה שמדיניות כלכלית של שנים תשתנה פתאום. נהוג להניח שהיו 400 אלף איש בהפגנת "שלום עכשו" בשנת 82' והממשלה לא נסוגה מלבנון. כמו אז, גם עכשו, השינוי לא יבוא "מלמעלה", השינוי העמוק והאמיתי היחיד שיכול להיות כאן, יבוא מאיתנו. יצמח "מלמטה" ויעלה כמו עשב ירוק ורענן. כמו שאומרים באנגלית – grass roots.
אז מה אני כן רוצה?
אני רוצה לבנות קהילה.
לא כמו שאתם חושבים, לא כולנו חייבים לגור על פיסטין בגליל או בחוות בודדים בנגב. קהילה היא גם הבניין שלכם בעיר. קהילה היא גם השכונה.
אני רוצה להתחיל מלבנות את הקהילה הזאת בראש שלנו.
כי הניכור ביני לבין המוסכניק שלי הוא בראש, בעצם יש לנו אותם אינטרסים.
האמונה שהמוסכניק רוצה לדפוק אותי משרתת מישהו אחר, לא אותי ובטח שלא את המוסכניק.
אם אני אבין שהצלחתו של המוסכניק שלי היא ההצלחה שלי – שנינו נרוויח.
והמוסכניק הוא רק דוגמה, זה נכון לכל העסקים הקטנים והשירותים בקהילה סביבנו. הרווח שלהם הוא הרווח שלנו.
לעומתם – הרווחים של הסופרמרקט או של תנובה הם לא הרווחים שלנו, הם יוצאים ממעגל הרווחים הקהילתי ועוברים לחו"ל (במקרה של תנובה שנשלטת על ידי קרן השקעות בינלאומית) או שהם עוברים לבנק (במקרה של שופרסל).
אני רוצה לבנות. אני רוצה ביחד. ואני רוצה קהילה. כזאת קהילה שאני מכירה את חבריה ואכפת לי מהם. כזאת קהילה שמכירים אותי ומקבלים אותי למרות שאני לא תמיד נחמדה. כזאת קהילה שאפשר להתווכח ולא להסכים, אבל בסופו של יום יש בינינו את המחויבות לתמוך בכל אחד. כמיטב יכולתנו.
נכון. המדיניות הנוכחית מקשה עלינו, אבל היא לא תשתנה במהרה. ובטח שלא יכולה להשתנות תוך יום. אנחנו כן. אנחנו עושים את השינוי. אנחנו עושים את השינוי מצריכה לקהילה. אנחנו עושים את השינוי לא כצרכנים, אנחנו לא צרכנים של שינוי שהמדינה מציעה לנו. אנחנו עושים את השינוי כאדם שהתעורר ועכשו הוא יוצר את השינוי בעצמו. אדם שהבין שהוא לא צריך לצרוך, אבל הוא כן יכול לתמוך.
אופציות או אלטרנטיבות
יש הרבה מאוד אופציות בכל בחירה צרכנית – אפשר לבחור חולצה לבנה, אדומה או צהובה. אפשר לבחור חולצה של גולף, זארה או מנגו. אפשר לבחור חולצה עם פתח וי, עגול או מחשוף. כל אלה הן אופציות צרכניות.
אבל יש גם אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הן התנהגות לא צרכנית. האלטרנטיבות הן להסתכל על סוגיית הלבוש ממקום אחר. האלטרנטיבות הן ליצור בעצמי, להחליף עם מישהו, להשתמש בשימוש חוזר, לשפץ, למחזר. האלטרנטיבה היא ההבנה שלא חייבים לקנות. ואז הכוח עובר לידיים שלנו באמת. כשאנחנו לא צרכנים, אנחנו בני אדם שמגלים את חוט השדרה שלהם. פתאום אנחנו יכולים להחליט. לא בין אפשרויות, אופציות, אלא לבחור באלטרנטיבות. לבחור במשהו שונה לחלוטין. משהו שמשרת עכשו מטרה רחבה יותר מכיסוי הגוף.
את מה שאנחנו כן מחליטים לקנות אפשר לקנות לפי קריטריונים אחרים. לא להיות צרכן שבוחן מי ייתן לי את המחיר הנמוך ביותר, אלא להיות אדם שבוחן את התרומה ואת המחיר של כל בחירה שהוא עושה. להיות חבר שבוחר לתרום לקהילה שהוא חי בה. זוהי בחירה של אינדיבידואל בקהילה, במקום בחירה צרכנית.
כאלטרנטיבה לדירוג הסל הזול ביותר על ידי העיתון של המדינה, אני מציעה שלכל אחד מאיתנו יש דירוג משלו. יש לכל אחד מאיתנו קריטריונים משלו, ויש הרבה יותר קריטריונים מאשר רק המחיר. למעשה, המחיר הנקוב של המוצר הוא רק מספר, הוא רק אחד מהמחירים של ההחלטות שלנו בחיים.
התא המשפחתי הגרעיני שלנו יכול להיות דוגמה כאן. כי למרבה המזל, אנחנו עדיין חושבים ככה על המשפחה שלנו – יש דברים שאנחנו לא שמים עליהם תג מחיר. כלומר – מישהו אחר שם, אבל אנחנו כל כך אוהבים את המשפחה שלנו שאנחנו מתעלמים מתג המחיר לבריאות שלהם, או לחינוך שלהם. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להתעלם מהמחיר שלהם בשקלים, כי בני האדם האלה חשובים לנו יותר. וזה הכוח של המשפחה, זו המחוייבות שלנו אחד לשני – להסתכל עליכם כמו בני-אדם ולא דרך כמה שהם עולים לי.
פעם לבני האדם היו מערכות יחסים כאלה עם יותר אנשים. עם קהילה של אנשים. איך זה מרגיש לדעתך כשיש קבוצה של אנשים שאכפת לה ממך ככה, כמו משפחה?
שאכפת לה ממך מספיק כדי לא לעשות חשבון לשווי שלך בכסף, אלא להסתכל עליך כאדם שווה בכל מקרה. כל מקרה.
ועכשו. מהי הקהילה שלך? ואיך היא תראה?
חשבו על כך. ענו על השאלות הללו – ויש לכם את הקריטריונים לדירוג הסל שלכם.
אני יכולה להגיד מה הבחירות שאני עושה. לי חשוב לראות מסביבי יותר מקומות עבודה, לכן אני ארכוש מחברות שמייצרות בארץ. חשוב לי שהרווחים יישארו בקהילה שלי, לכן אני ארכוש מחברות ששייכות לאנשים שאני מכירה אישית (או מקסימום – שהבעלים שלהן חיים בארץ). חשובה לי גם שקיפות, איכות הסביבה והאוויר שאני נושמת ועוד כל מיני דברים. אבל אלה הדברים שחשובים לי – מה חשוב לכם? איך חשוב לכם שיתנהלו החיים שלכם? איך חשוב לכם שתתנהל הקהילה סביבכם?
בבקשה אל תחרימו
אני לא עושה מזה כזה עניין, אבל אפשר להגיד שאני מחרימה את תנובה ושטראוס. לא עכשו – כל השנה. אני מחרימה גם את מגה, את שופרסל ואת תלמה ועוד כל מיני. זה אומר שאני לא קונה אצלם אלא אם אני ממש ממש ממש חייבת. אבל זה לא בגלל שמחיר הקוטג' שלהם גבוה, אלא מכיוון שהערך הקהילתי שלהם נמוך. הם לא תורמים לחיים כמו שאני רוצה לחיות אותם, ולרוב הם אפילו תורמים להיפך הגמור. הערך שלהם לחיים שלי הולך ויורד ככל שהם מעבירים יותר מהעסקים שלהם לחו"ל, ככל שהם מעסיקים כאן פחות עובדים, ככל שהם מורידים את התשלום ליצרנים שחיים כאן. הם מזיקים למרקם הקהילתי שלי, אני רוצה לעשות מעשה כדי לעצור את הנזק הזה.
כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל.
אני לא מציעה לכם להיות צרכנים חכמים, אני מציעה שתוותרו בכלל על להיות "צרכנים". אל תחליפו את הצרכנות בצרכנות שפויה, אלא בחיים שפויים. אל תחליפו את הקפיטליזם החזירי בקפיטליזם שפוי, אלא במחויבות לחברים.
ואחר-כך אולי תגלו שנחמד גם לעשות איתם מסיבות רחוב, להקים גינה קהילתית וליצור ועד שכונה. אבל כבר כתבתי המון ועל זה אולי אכתוב בעתיד…
קוראים לזה קהילה וקשה לעשות את זה במערכות גדולות, אבל נראה שמערכות גדולות לא משרתות את רוב הצרכים האמיתיים שלנו. נראה שמערכות גדולות, מרגע שהקמנו אותן, מתחילות לקיים את עצמן על חשבוננו. נראה שאנחנו צריכים להחזיר את הכוח אלינו, בואו נתחיל מלשים לב לכוח שכבר יש לנו. כי יש לנו המון.
זה השינוי שאנחנו עושים, ואנחנו לא צריכים לדרוש שום דבר כדי שזה יקרה. כל מה שאנחנו צריכים זה לשים לב.
אחרי שסיימתי לכתוב את הפוסט הזה צפיתי עם אורי בהרצאה של דר' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של האוצר.
בטח אם הייתי צופה בסרטון מוקדם יותר אז הפוסט היה טוב יותר…. 🙂
אני ממליצה מאוד על צפייה בכל ההרצאה המרתקת.
את ההרצאה סיכם זליכה כך:
"פוטנציאל הצמיחה הגדול של המדינה הזו לא נמצא אצל בעלי ההון ולא נמצא בחו"ל, הוא נמצא פה, אצלכם!"
2011
התפרסם גם באתר מושבה חופשית.
התפרסם גם בעלון באופן טבעי.
2012
התפרסם גם בכלכלה האמיתית.
התפרסם גם ב-J14.
אני איתך.
תודה מותק.
מי יתנני איתך…
מצוין.
זו עבודה קשה, יומיומית, סיזיפית,
אבל אני מנסה גם לעשות אותה, משתדלת,
לפעמים אני מרגישה שאני לגמרי נכשלת,
אבל עצם הניסיון נראה לי כבר חשוב, משמעותי.
תודה שהוספת עוד משהו
לסל הירקות הטובים שלי…
תודה מיכל.
לחצתי על השם שלך והגעתי לבלוג המקסים שלך, אז תודה על הצוהר!
יפה אמרת!!
נעמי,
תודה שקראת!
אני מאוד מסכימה אתך. באופן טבעי, אני חושבת, נראה לי שאני מסכימה כי זה פשוט נכון, לא רק כי זה גם מה שאני חושבת.
תודה רעיה.
גם אני מסכימה איתך. 😎
רוח הדברים אכן מתאר מהפיכה שאני יכולה להזדהות איתה בלב ונפש, ועדיין, הקהילה עדיין לא תבנה לי בית, לא בישראל העירונית, ובטח שלא בישראל הכפרית.
המהפיכה הזו התחילה מחוסר האפשרות לשלם על בית, בשכירות, וחוסר התוחלת שבמרדף אחרי דירה במחיר נורמאלי. קהילה זה יפה ונחמד, אבל זה בק׳, מה עם ב׳? האוהל?
הגיע הזמן שהמהפכה הזו תחזור הביתה, כי כשיש לאדם בית, הוא יכול להתפנות לחפש לו קהילה. קהילה לא בונים בשכירות. קהילה בונים סביב הבית. ואי אפשר לקנות דירה היום. לא משנה כמה אני ארד ברמת החיים שלי, אני לא אוכל לחסוך לדירה. הקהילה לא תוריד את מחירי הדירות. הממשלה כן.
תודה קרן.
אני לא מסכימה איתך.
אני חושבת שהקהילה בהחלט יכולה לתמוך בהשגת דיור בר השגה.
כרגע אני יכולה לחשוב על שלוש דרכים כאלה, רק מקצה מוחי, וכולן תלויות לחלוטין ביכולת שלנו לראות שהמשכיר והשוכר הם בני-אדם, ולא מכונת כסף.
אחרי הכל – את שוכרת מאדם ולא מהממשלה.
אני מכירה אנשים שחיו בת"א ולא הרגישו בכלל את עליית מחירי השכירות, במשך שנים. לא בגלל שהם היו דיירים מוגנים בחוק, אלא כי הם הכירו את בעלי הבית והם היו "כמו משפחה" עבורם, אז שכר הדירה נשאר זהה במשך שנים. כי כשזה נוגע למשפחה אנחנו מבינים את חשיבות המחויבות האנושית שלנו זה לזה. הם לא היו משפחה, רק כמו. זאת קהילתיות.
אחרי ההפגנה בת"א איש אחדמזכרון יעקב הוציא סרטון ליוטיוב שבו הוא אומר שהוא מוריד ב-10% את שכר הדירה שהוא גובה מדיריו, ומבקש ממשכירים אחרים לעשות כמוהו.
אני חוזרת ואומרת – זה נכון, כמובן, שמערכת כלכלית נבונה יכולה להקל את חיינו. ב-ר-ו-ר ואין בכלל ויכוח איתי על זה.
אבל מהי הדרך היסודית להשיג את השינוי הזה?
המערכת הכלכלית היא שיקוף של ההתנהלות שלנו כאזרחים, היא חלק מהתרבות שלנו, היא לא אקס-טריטוריאלית.
אני רואה שככל שאני מנסה להשפיע פוליטית זה נוגע רק בקצוות (רק היום נזכרתי בשלמה בן-עמי, בעמיר פרץ, באהוד ברק… כל אלה אנשים שהצבעתי עבורם, התפקדתי עבורם למפלגת העבודה והאמנתי באג'נדה האזרחית שלהם. פעם). פעם שמעתי הרצאה של יוסי שריד באוניברסיטת חיפה, הוא אמר שהוא בחר להיות שר חינוך כי בעיניו החינוך זה הכי חשוב. הוא חשב שכך תהיה לו ההשפעה המרובה ביותר על עיצוב החברה הישראלית. כשהוא נכנס לתפקיד ובדק מה הוא באמת יכול לעשות הוא גילה ש-90% עד 95% מהתקציב של המשרד סגור בפניו. על רוב הפעילות של משרד החינוך הוא, כשר החינוך, לא יכול היה להשפיע בכלל. היו לו בערך 5% מהתקציב לשחק איתם, וגם זה במגבלות הקואליציה, חופשות הכנסת, הסכמי עובדים, ועוד כל מיני פרפראות…
איפה יושבים האנשים האלה שמנהלים לנו את החיים? שקובעים איך נחייה?
זה אנחנו.
מוכרים לנו שאנחנו חייבים כל מיני דברים כדי להתקיים ואנחנו קונים את זה.
ובכן, זה לא כך – יש אלטרנטיבות.
אני לא רוצה בית. אני בסדר עם שכירות. אין לי חלום על בית משלי. נכסים נראים לי כמו כאב ראש אחד גדול.
אבל אני מבינה את זה שיש אנשים שרוצים בית משלהם, ובכלל – גם אני בעצמי רוצה קורת גג, גם אם לא רשומה על שמי בטאבו.
ואני עומדת על דעתי – יותר משיעזור לנו לדרוש מהכנסת, יעזור לנו לשים לב לאורח החיים שלנו.
זה יעזור גם בתחום של הדיור. כי גם שם יש מה לעשות.
יש שם המון חוקים מחורבנים, ועדיין יש מה לעשות.
וכשאנחנו נעשה, החוק יבוא. הוא יבוא.
כי החוק משקף את החברה ותמיד רודף אחריה.
פעם כשרצו לבנות דיור, העירייה היתה לוקחת שטח, מחלקת אותו לרחובות וחלקות לבנייה, ומוכרת כל חלקה למישהו אחר. ככה יצא שכל בניין נראה אחרת. ככה יצא שיש בניינים עם דירות קטנות ממש ליד בניינים עם דירות גדולות. ככה אפשר היה להכיר את האיש שבונה לך את הבית.
היום אין כמעט תכנון בעיריות, אז המנהל משווק שכונה שלמה ליזם אחד (מתוך החמישה שיכולים להרים כזה פרוייקט) והוא מחלק את השטח ובונה הכל אותו דבר, ובעיקר, הוא לא בונה את המקום לעסקים הקטנים. הוא בונה קניון – ואנחנו יודעים מי העסקים שמסוגלים לשכור מקום בקניונים (הם נמצאים בכל הקניונים). זה מעגל כזה וזה לא בונה אותנו כקהילה.
כל מילה.
לא יכול להיות כתוב טוב יותר.
תודה יקירתי.
אני מקווה שאת בטוב.
חושבת עליך.
כתבה מעולה! אני ממש מזדהה עם דבריך.
תודה שקראת!
כל כך נכון. מילים כדורבנות.
תודה רבה אמוץ.
וואוו, תודה על כתבה מקסימה, כנה ונוגעת עמוק בתוכי
אני משתתפת איתך ונעה גם אני אט אט אל חיים פחות צרכניים
ויותר קהילתיים כפי שקראת לזה כאן. בדיוק ראיתי סרט תיעודי
על אמריקאי מניו-יורק שבמשך שנה ניסה לחיות מבלי לפגוע בסביבה
ואחד מהשינויים שעשה היה לקנות בשוק האיכרים במקום בסופר. אחד הדברים
שאמר שם חקלאי שממנו הוא קנה זה שחייבים להכיר את מי שמייצר לך את האוכל
אפילו ללכת ולראות את החיות, החממות והמקומות שבהם קורה האוכל. וזה נשאר איתי
חזק העניין הזה. חשבנו אני וזוגי להתחיל גם לבקר בשוק האיכרים. אני כבר שנתיים בתהליך של הפחתת צריכה ומתגלים לי עוד ועוד דרכים לעשות כך. בשבילי זה גם תהליך פנימי לכן הוא לא קורה ביום אחד או בהחלטה נוקבת אלא לאט לאט אני מוותרת…זה ויתור בשבילי, אני מוותרת על הרעיון שאני צריכה…שהקנייה הזו תעשה לי טוב, או שהתווית הזו תרגיע אותי…מוותרת על זה ונשארת עם מה שנשאר 🙂
שוב תודה לך, חיזקת אותי ואני מחזקת אותך בחזרה! ונושאת תפילה שכקהילה, נוותר על הצרכנות ונשאר עם טוב-לב וחיבור איש ורעהו
שני,
תודה רבה.
בהחלט תהליך, בהחלט.
מאוד נהנתי לקרוא את החידודים שלך ואת הדיוקים, כמוך גם אני.
בחודש האחרון אנחנו נודדים בישראל (מבית של חברים לבית של אנשים שנסעו לחופשה וכו') ומאוד קל לראות סופר ולהיכנס. במקום זאת, גיליתי שאנחנו לומדים הרבה יותר על הקהילה המקומית אם אנחנו מחפשים את המקומות הקטנים – הירקן בכרמיאל, למשל, במקום הסופרמרקט שנמצא מולו. או רוכשים מהקואופ המקומי. בין השאר (גן שעשועים, למשל), זו דרך נפלאה להכיר את האנשים במקום, לדבר איתם וללמוד מהם. ולמדנו דברים נהדרים (קיבלתי טיפים לט"ו בשבט הבא!!).
"ונושאת תפילה שכקהילה, נוותר על הצרכנות ונשאר עם טוב-לב וחיבור איש ורעהו"
אמן.
טלי שלום וד"ש חם לחבר'ה בנווה איתן,
מזדהה מאד עם מה שכתבת אבל יש גם אבל.
ה"אבל" הוא שאנשים צריכים לעבור תהליך די ארוך בכדי להגיע לתובנות הללו, ובנוסף אנשים שונים זה מזה ויש כאלה שבכל מקרה לא יתחברו לזה או יתחברו רק חלקית.
בנוסף, עצם זה שאנו מנהלים את השיחה הזו על גבי מסך שקשור למחשב, שקשור לרשת חשמל ורשת תקשורת (שרכיביהן יוצרו במי יודע אילו מדינות ע"י מי יודע כמה יצרנים במי יודע אילו נסיבות חברתיות וסביבתיות) מחייב אותנו להבנה שכולנו קצת לכודים במערכת שלא אנחנו יצרנו את חוקיה. אם נתנתק מכל הנ"ל יהיה לנו קשה מאד להשפיע באופן משמעותי.
אפשר כמובן לדון בשאלה האם לנסות להשפיע באופן משמעותי… לדעתי התשובה היא כן.
לכן לדעתי צריך במקביל להתעסק גם בבניית הקהילות והאמון וגם בשינוי ברמת המאקרו בטווח הקצר (יהא סימפטומטי וקוסמטי ככל שיהא) ובטווח הבינוני והארוך (שכולל גם שינוי תפיסה יסודי, שינוי שגם יעודד בניית וחיזוק קהילות).
מסכים עם קרנהשפע בכך שלעיתים איזשהו בסיס חומרי דרוש לפני היכולת לשינוי מחשבתי עמוק.
אגב, דברים אינם נפרדים זה מזה. התהליך שקורה במאהלים (אמנם בפועל שותפים לו הרבה הרבה פחות מאשר הנוכחים בהפגנות) הוא עצמו סוג של בניית קשרים, שיתופי פעולה ואולי אפילו קהילות שכבר מהווה שינוי ניכר יחסית למה שהיה קודם.
בקיצור, נראה שנצטרך לגייס הרבה סבלנות, איזון וחמלה כדי להשתתף בתהליך השינוי, למרות שאיננו בדיוק מה שהיינו רוצים לראות – ויחד עם זאת לתת בו גם את התרומה הנוספת שלנו 🙂 .
כל טוב, איתן
שלום איתן!
אני רואה שאתה צודק ובאמת הזנחתי את התגובה למרות שקראתי אותה.
תודה רבה שבאת, קראת והגבת.
שמחתי להיפגש בעפולה.
ולגבי הדברים:
"נראה שנצטרך לגייס הרבה סבלנות, איזון וחמלה כדי להשתתף בתהליך השינוי, למרות שאיננו בדיוק מה שהיינו רוצים לראות – ויחד עם זאת לתת בו גם את התרומה הנוספת שלנו."
אני מקווה שנתמוך אחד בשני בעניין הזה.
לא צריך לגייס המון כוחות אם כל פעם אחד מאיתנו רותם את כוחות ומחזק את השאר, אפשר למצוא כך גם זמן למנוחה.
מדויק ביותר! איזה כיף לקרוא בניסוח כל כך מוצלח את מה שמסתובב לי בראש. תודה!
תודה תמר, כיף שבאת לקרוא.
אחלה פוסט (הגעתי דרך יולי שפירא).
לדעתי הפיתוח של קהילה הוא חשוב מאד, אבל הוא לא מתחיל בנושא הכלכלי, אלא בנושא התרבותי – קהילות הן קבוצה של אנשים שגרה בקרבת מקום זו לזו, מאפשרת הכרות בין שטחית לאנטימית וחולקת אמונות תרבותיות דומות וערכים דומים.
חסרה לי מאד הקהילה החילונית – שכן היום הדגם היחיד הוא קהילות דתיות או לחלופין קהילות וירטואליות שאינן עמוקות ואינן בנויות על פגישה יומיומית ולכן הן חלשות בהרבה. חסרה הקהילה הרוחנית חילוניות – אשמח לשמוע עוד בנושא.
תודה דרור.
לי דווקא לא חסרה הרוחניות, אם כי אני בהחלט רואה מקום חשוב לתרבות ומשקיעה בה בקהילה בה אני חיה (כפי יכולתי והבנתי).
תרבות משותפת היא בהחלט חשובה, אבל היא לא הדרך היחידה להצמיח קהילות.
אני מסתכלת סביבי ורואה כל מיני סוגים של קהילות – שכונה שפועלת ביחד למען איכות הסביבה ועל הדרך יוצרת "יחד" היא גם קהילה בעיני, ואפילו קהילה משמעותית. קהילות שנוצרות סביב קואופרטיבים לרכישת מזון במשותף בכמות סיטונאית. קהילות שנוצרות סביב בתי-ספר אלטרנטיביים.
יש לא מעט דברים שיכולים להצמיח קהילה, בעיני העיקר הוא שינוי תפיסתי, תודעתי, או איך שלא תרצה לקרוא לזה. לכן התחלתי ממידת האמון מול מידת הניכור – בעיני זה הבסיס.
לא בסיס במובן שהוא בא קודם, אפשר לרכוש את האמון בשיחות ובפעילויות משותפות, כלומר לא חייבים קודם כל לתת אמון. אבל משהוא נבנה – האמון הוא הבסיס למערכות היחסים הקהילתיות. ואחריו המחויבות.
טור מוזר נורא ודי מרגיז. רוצה לקנות רק מעסקים ישראלים קטנים? לבריאות. היה אמריקאי אחד שניסה לחיות שנה בלי מוצרים סיניים. על הכיפק. אבל מה זה קשור למחאה? פתאום כל אלה שמפחדים ממחאה חברתית התחילו להטיף נגד תרבות הצריכה. אייפון, סופשבוע במלון, שימלה יפה, זוג עגילים מזהב, נעליים חדשות, ארוחת גורמה במסעדה, כרטיס משפחתי ללונה פארק ושיעור רכיבה על סוס הם דברים יקרים? כולם ביחד בקושי מכסים חודש אחד של שכר דירה, משכנתא או גן ילדים פרטי במרכז הארץ. שלושת המוצרים היקרים באמת – חינוך, דיור ודלק – הם בדיוק הדברים שהמדינה שולטת בהם וגם אחראית עליהם. אז זה שאני מחבב את בעלי הבית שלי, הגננת של הבת שלי והחבר'ה בתחנת הדלק הקרובה וסומך עליהם (ואני אכן מחבב את כולם) יעזור לי לגמור את החודש? זה תחליף למטרות של המחאה? ומה, למען השם, ירון זליכה, האיש של ביבי שהפריט למוות את מה שנשאר מהשירות הציבורי, עושה בתוך מפגן ההתייפיפות הזה? גם הוא רוצה קהילה במקום תרבות צריכה
שלום אזרח. ברוך הבא.
אני חייבת להודות שממש קשה לי עם הטון שלך.
כשאתגבר עליו אולי אוכל לקרוא בעיון את מה שכתבת ולראות אם יש לי תשובה עניינית.
צר לי, אבל זו התשובה שלי כרגע.
אבל הוא צודק.
גם אם אני אחליט לא לצרוך שום דבר (לא שברור לי איך זה אפשרי), מחירי הדלק נקבעים על ידי הממשלה, וכך גם ההחלטה לא לספק חינוך חינם לילדים מתחת לגיל 3. קהילה זה טוב ויפה, אבל את המסים שלי אני משלמת למדינה.
טלי, כתבת מדוייק וחשוב, נכון,פשוט,אמיתי
תודה
אפשר לצטט אותך/ להעביר הלאה?
נעמה
תודה נעמה.
אפשר להעביר הלאה את הקישור.
אני מעדיפה שאת הטקסט עצמו יבואו לקרוא כאן.
תודה.
טלי, ממש הוצאת לי את המילים מהפה.
מתחילת המחאה איכשהו לא ממש יכולתי להתחבר, ולחברי , שהולכים לכל ההפגנות אמרתי את מה שאת אומרת פה.
זאת, בעיני המהפכה האמיתית.
תודה רבה יונית.
אני שמחה שבאת וקראת.
ותודה לך שאת חיה את הדברים באופן הייחודי לך, ואוספת את המידע הנחוץ כדי שכולנו נוכל ללמוד על אורח חיים מקיים יותר.
אז הנקודה שלך היא שאם כולנו נחבור יחד ונהיה אנשים נחמדים וטובים אחד לשני אז המצב ישתפר?
אהלן מוטי,
כשאני לא מבינה אני מפרקת משפטים למילים. מכיוון שלא כל-כך הבנתי את השאלה שלך, ברשותך אני מפרקת אותה כדי שאוכל להגיב.
אז הנקודה שלך – יש לי יותר מנקודה אחת. האמת היא שיותר מנקודות יש לי בראש תהליכים ומעגלים. אני מצטערת אם לא העברתי אותם באופן בהיר מספיק.
נחבור יחד – קוראים לזה תודעה מעמדית.
נהיה אנשים נחמדים – אני לא מדברת על האופי שלנו, אלא על נקודת המבט.
טובים אחד לשני – אמן.
אז המצב ישתפר? – המצב שלי כבר השתפר. ושלך?
איך המצב שלך השתפר? מאיזו בחינה?
ולמה זה קרה?
וואו, זה נורא ארוך ויש לזה פן אישי.
בוא נגיד שזו שיחה לערוך על כוס מים, ואתה מוזמן.
(פשוט שקפה הוא לא בריא, ותה אני לא שותה. חם לי….)
קפה הוא גם לא טעים 😉
אז אם הבנתי הכוונה היא שלהחרים מקומות כמו שופרסל ולעמוד מאחורי העקרונות שלך שהצגת, שיפר את מצבך.
הכוונה היא מבחינה כלכלית?
אני לא התכוונתי דווקא מבחינה כלכלית, אבל אם אתה רוצה לדבר על ענייני כספים אז בהחלט אפשר לומר שאני חוסכת 59,000 ש"ח בשנה על כל ילדה.
לפחות לפי הכתבה הזאת: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3526956,00.html
:wassat: :getlost: :pouty:
וברצינות, יש בהחלט שיפור כלכלי, אבל השיפור ניכר בעיקר באיכות החיים.
איך זה ניכר באיכות החיים? אני פשוט לא מבין למה את מתכוונת כשאת אומרת שזה משפר את החיים שלך מעבר ללהיות מרוצה שאת עומדת מאחורי העקרונות שלך.
ידעתי שזו שיחה לערוך בע"פ. אני עדיין מתלבטת אם למשוך אותה כך או לעמוד על הזמנתי…
אני מרוצה מדברים רבים. אני מרוצה מחיי.
אולי תגיד לי איך אתה מגדיר איכות חיים?
ובהזדמנות זו – אשמח אם תשאל ביותר מילים, כשאתה כותב קצר אין לי במה להיאחז כדי להבין.
אני אשמח להמשיך בע"פ, אני פשוט מנסה לקלוט מה שאני יכול מתגובה קצרה.
אני מגדיר איכות חיים לפי המון פרמטרים וזה נוגע להמון תחומים. להיות עם אינטרנט מהיר יותר משפר לי את האיכות חיים בפן הספציפי הזה, אבל איכות החיים שלי באופן כללי לא במצב רע אם האינטרנט שלי איטי.
אני מבין שאת מרוצה ומאושרת מחייך, זה נפלא, אבל לא הבנתי למה את אומרת שזה קורה דווקא בגלל שאת בחרת לא לקנות בחנויות שלא מקדמות את הרעיונות שאת תופסת כטובים יותר.
אני מוכנה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להבהיר את עצמי, אבל לא מבטיחה שמה שאני יכולה באמת יהיה בהיר מספיק 🙂
בכל זאת לא הבהרת מהי בדיוק אותה איכות חיים חמקמקה.
אני יכולה להגיד שזה קורה יותר בעקבות הבחירות של מה כן לעשות ופחות מה לא.
אני לא חושבת שיש טעם בחרמות, זה לא מקדם אותי. זה כן מקדם אם אני בוחרת להחליף את האופציות התאגידיות באלטרנטיבות מקומיות. וכתבתי איך:
"כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל."
(אפילו הדגמתי את זה על מוצר שאני אוכלת בערך פעם בשלוש שנים, כתרופה, ולרוב בכלל לא צורכת :tongue: )
מה שאת מתארת הגיוני אם את חיה בקהילה שהיא מושב קטן, לא בעיר…
למה?
גבינה, לחם, חלב, דברים שקונים כל כמה ימים, איך את הולכת כל פעם לספק שונה של הדבר הספציפי שאת צריכה?
אתה מתכוון – איך עושים את זה בעיר?
מה הבעיה?
אמנם המכולות הקטנות כמעט נעלמו, אבל יש אפשרויות גם בעיר.
זה תלוי בעיר, בשכונה, בסל שצורכים.
כאן באתר אנחנו מנסים לתחזק אינדקס מסוים, אבל מכיוון שמדובר בעסקים קטנים האינדקס לעד יהיה חלקי בלבד ויפגר אחרי המציאות.
צריך ללכת לשכנים ולדבר איתם – תמיד יש להם טיפים מעניינים.
זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו בחופשה….
היי טלי
אני מסכים עם כל מילה על פעילות קהילתית במקום צרכנית.
נהניתי לקרוא ולשמוע את דעתך בנושא.
ניצן.
תודה.
זה תמיד תענוג לשוחח איתך 🙂
היום רכשתי אוהל ואני מצפה לפגישתנו בפארק הירדן.
כתבת ממש יפה!
וגם קישרתי אותך בפייסבוק לעצבעיר חיפה..
שבת שלום!
תודה
אהבתי 🙂 מפיצה בחום :cheerful:
אני כתבתי פוסט על רעיונות בריטיים שמתייחסים לשאלה – "כיצד לבנות קהילה?" :
http://www.greenchange.co.il/profiles/blogs/my-thyh-transitiontown-hbryt
תודה על הפוסט מעיר עניים זה.
אישית חשבתי על הגישה הזו אבל היה חסר לי סדר בראש ואת עשית לי אותו
שוב תודה
הללויה. את כותבת נפלא את הכמיהה העמוקה שלי. תודה טלי
משתפת בכתבה על ילדי האור שהתפרסמה בפרויקט אמת אחרת:
http://www.emetaheret.org.il/2011/08/28/%D7%98%D7%91%D7%A2-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8/
שבוע טוב
נועה
[…] חייבים להסביר את זה במונחים של כלכלה פוליטית. בפוסט מזהיר-בבהירותו, טלי מאיר-צ'יזיק עושה את החיבור בין צרכנות בשוק הסחורות […]
א"ד גורדון עודד מעבר משיח של זכויות לשיח של אחריות.
חזק
[…] ועכשו הגיעה העת לשלוח אתכם בחזרה לרשימה הקודמת שלי, כל השאר כבר כתוב שם: http://www.mazon-izun.com/?p=5875 […]
טלי את מנסחת את הדברים כ"כ יפה. תודה
[…] שכתבה טלי מאיר-צ'יזיק בשיאו של הקיץ, בזמן שהדרישה ל"צדק חברתי" הדהדה בכל […]
[…] שכתבה טלי מאיר-צ'יזיק בשיאו של הקיץ, בזמן שהדרישה ל"צדק חברתי" הדהדה בכל הארץ: […]
יפה ומעניין. עם חלק גם הסכמתי
מאוד מסכים עם רעיון הקהילה, אבל אותו אני שומר לסביבה הקרובה ולכן חשובה לי גם החברה. כל אותם אנשים שסביר להניח שלא אכיר לעולם
בהחלט לא חייבים לצרוך כל דבר ויש משמעות רבה למה ולכמה שקונים וגם כמובן לאיפה ולכן פרסמתי את מאמרי "תו תקן חברתי" במסגרת מחאת המכולות
צרכנות אחראית יכולה לקדם חיי קהילה נעימים ונחמדים יותר ולהוביל גם לצדק חברתי… מושג שצריך לצקת לתוכו תוכן והפרטים חשובים ומשנים.
תודה שכתבת וששיתפת, אסף
[…] בשיתוף עם טלי מאיר-צ'יזיק ועם רעיונות מליאת […]
Greetings from Europe
I came across your post…
we met in your New book event
when we visited Tzali & Birgit in the far North
We are now in advance stage of the implementation of the Kaveret that includes multiple Resource exchange systems
and other community supporting elements
You are welcome to start using oit to build your vision
You may call Amnon Dafni to discuss it
052
2662525
we are doing some new designs in the soites so it will take 7-10 days until it's all taken care of
Be Well
and good luck with your Vision
Arie
איזה יופי של דברים כתבת…
חיברת לי הרבה דברים שלא הצלחתי להגדיר.
כמו כעסים שעולים כלפי גורמים שם למעלה.
ופתאום האחריות חוזרת אלינו.
ויש הרבה יופי בחזרה הזו ובהקמת הקהילות הכל כך חשובות האלו.
תודה 🙂
תודה נועם.
וסליחה שאני ככה, אבל –
אשמח אם תבדוק אם יש לך מה להגיד לי בפוסט של אתמול:
http://www.mazon-izun.com/?p=8356
[…] שכתבה טלי מאיר-צ'יזיק בשיאו של הקיץ, בזמן שהדרישה ל"צדק חברתי" הדהדה בכל […]