עדכונים מהבלוג

הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:
מרץ 3, 2019

כתב: אורי מאיר-צ'יזיק 

נכתב לקראת הרצאה שתערך בכנס השנתי לבריאות קהילתית, במרכז להנהגת הבריאות בנווה איתן ביום שישי ה 15/3. לפרטים והרשמה לחצו כאן

כשעלתה ההצעה להרצות על הונאות בשוק המזון ניסיתי לחשוב על דוגמאות להונאות מזון שאני מכיר, עליהן אוכל לספר וכמו במקרים רבים, בתחילה לא הצלחתי להיזכר בכאלה. אולם ברגע שהתחלתי לעבוד ולקרוא חזרו אלי לפתע הסיפורים שאני מכיר ואט-אט הפכו למבול.

אני מכיר ויודע על הונאות רבות בשוק המזון הישראלי והעולמי וכאלה מסוגים שונים. הונאות מזון אינן עניין נדיר, כבר מימי המהפכה החקלאית הן היו חלק מחיי היום. בכל תקופה הן באות לידי ביטוי ומבוצעות בצורה שונה.

למעשה הונאות מזון הן חלק מתהליך ההתרחקות שלנו מתהליכי יצור המזון, שמקורו במהפכה החקלאית. היום כבר ברור שככל ששרשרת המזון ארוכה יותר כך גדל הסיכוי להונאה. ככל שאנו רחוקים יותר ממי שגידל את המזון, הן פיזית והן מבחינת כמות הידיים שעבר המזון עד שהגיע אלינו, כך יש לנו פחות אפשרות לדעת.

אני מחלק את ההונאות לשלושה סוגים: הונאות פשוטות, הונאות מסוכנות והונאות בחסות החוק.

הונאות פשוטות

הונאה פשוטה היא כזו שבה הרמאות היא ברורה ופשוטה, אנו חושבים שאנו רוכשים מזון מסויים אך מקבלים בפועל מזון אחר.

דוגמא מקומית יכולה להיות הסומאק, תבלין פופולארי ויקר, את התבלין מפיקים מפירותיו של העץ אוג הבורסקאים, אבל תהליך ההפקה הוא מורכב ויקר ולכן רוב הסומאק שנמכר בארץ מכיל, אם בכלל, כמויות קטנות של סומאק והרבה חומר שרק נראה כמותו (בעיקר קליפות טחונות של תרמילי עדשים כתומות).

לפני כמה שנים באנגליה, גילו חוקרים שחלק גדול מהאורז הבסמטי הנמכר החנויות הוא לא באמת אורז בסמטי אלא זן דומה. שמן זית גם הוא דוגמא טובה, כי הוא נחשב למוצר המזון המזוייף ביותר בעולם, ישנם אין ספור סיפורים על זיופים של שמן זית, בדרך כלל באמצעות הוספת חומרי טעם ומרקם לשמן מזוכך.

תעשיית מיצי הפירות היא מהמזויפות ביותר בעולם בשל הפער העצום בין מחירי הפרי ובין מחיר הסוכר, בשל כך ארגון מיצי הפירות האירופאי קובע סטנדרטים מאוד מובחנים ומדויקים בנוגע לתכונות הכימיות והפיזיקליות של מיצי פירות.

רוב הווסאבי שאנחנו אוכלים עם הסושי הוא מזוייף וצבוע, עלות של ווסאבי אמיתי היא כ 160 דולר לקילו.

חלק ניכר מהדבש שאנו צורכים מכיל מעט דבש, הרבה סירופ, צבע, וחומרי טעם וריח.

הונאת חומרים מסוכנים ופגי תוקף:

הונאה פשוטה יכולה להפוך להיות הונאה מסוכנת, כאשר ישנו שימוש בחומרים המסוכנים לאדם, לדוגמא: כאשר מוכרים לנו שמן זית פגום כשמן זית איכותי – זו אמנם הונאה, אך היא אינה מהווה סכנת חיים, לעומתה שמן הנמכר כשמן זית, אך הוא מורכב בפועל משמנים שאינם ראויים למאכל אדם כלל, כמו שמן מינרלי (שמן העשוי מנפט) זוהי כבר הונאה מסוכנת. בשנת 1981 מתו בספרד 300 אנשים ששתו שמן זית מזוייף.

לפני מספר שנים נתפסה בטבריה משאית של גבינה צהובה, שפג תוקפה שנה קודם לכן, כשהיא בדרכה ליצרן בורקס גדול ומוכר בצפון הארץ.

בשנת 2018, נתפסו בהודו 5000 ק"ג דג משומר בפורמלין.

לפני כמה שנים התגלה שכל הצבע בסין שהופק מפרחי צמח החריע, זוהם בצבע מאכל סינטטי אסור לשימוש בשם "אורנג' 2".

הונאות שמוכרות לנו סיפור, הן בדרך כלל הונאות בחסות החוק:

בישראל ההונאה הכי גדולה בחסות החוק היא הונאת העקיבות. העובדה שאני יכול לקנות מוצר מזון בכל מקום בעולם, לארוז אותו בארץ ואז לכתוב מיוצר ב"עפולה" (המקום בו הוא נארז) יוצרת אין ספור הטעיות. אמנם יש פה ניצנים של שינוי אבל הם מזעריים ואיטיים, לא מזמן נכנס לתוקפו התקן החדש לשמן זית שמחייב את היצרנים בעקיבות מסויימת. העקיבות מתבטאת על האריזה בכך שעל כל בקבוק צריכה להיות כתובה מדינת המוצא של השמן, אך לא נדרשים מסמכי עקיבות כמו במקומות אחרים בעולם. וזה המוצר היחידי בארץ, עליו אני יודע, המחייב סימון שכזה.

ישנן אמירות על גבי אריזות מזון, שלא ממש משקפות את המציאות כמו "שניצל ביתי",  "ללא חומרים משמרים חוץ מ…." או "טבעי" על מוצר שעבר אין ספור תהליכים, האם גם זו הונאת מזון? ומה לגבי חומרים "מסייעי יצור" שמשמשים בתהליכי יצור המזון ואנחנו לא מיודעים עליהם על האריזה, כמו הקסאן וסודה קאוסטית בשמנים מזוככים או חומצה זרחתית וסידן הידרוקסיד המשמשים לזיקוק, סוכר וכלור המשמש לשטיפה של ירקות עלים ארוזים כמו עלי בייבי ועוד מיני ירקות ופירות המיועדים לתעשייה?

הכל על-פי החוק.

זהו רק קצה הקרחון. אמנם ישנה התקדמות מסויימת בארץ, כמו זו המתחייבת מהתקן החדש של שמן הזית, אך היא אינה מספיקה.

ישנם שני פתרונות שיכולים להביא לצמצום משמעותי בהונאות המזון, הפתרון הראשון הוא פתרון רגולטורי והשני קהילתי. בשניהם ככל ששרשרת המזון מתקצרת ומוכרת כך יש פחות סיכוי להונאה.

מבחינה רגולטורית צריכה להיות דרישה לעקיבות ושקיפות, כל מוצר מזון שמגיע לשווקים צריך תעודת זהות כמה שיותר מפורטת . חוקי שקיפות שונים נכנסים בשנים האחרונות לתוקף בכל העולם, וחלים החל מדגים (כל דג צריך תעודה המעידה של מקורו), דרך סוכר מעובד וכלה בפירות וירקות. על עקיבות ניתן לפקח בדרכים שונות, והמדע המודרני מאפשר יותר ויותר כלים מדעיים, מבדיקות מעבדה של רעלים ועד בדיקות גנטיות של הצמח או בעל החיים.

אבל יש גם אותנו, הצרכנים, כל אחד מאיתנו יכול להיות חלק ממניעתן של הונאות מזון על ידי קיצור השרשרת וקנייה מבעלי מלאכה. כשאני קונה את שמן הזית שלי ישירות מבית הבד של השכן שלי, או את הירקות מהחווה האורגנית, שם אני רואה כיצד מגדלים אותם, אני מקטין באופן משמעותי את הסיכוי להונאה. עידוד של כלכלה מקומית וקהילתית מקטין את הסיכוי להונאות מזון.

ועניין נוסף שכבר החל להשתלב בעולם הן על ידי גורמים רשמיים והן בקהילה, אלה הן הבדיקות האורגנולפטיות, כלומר מבחני טעימה, אנחנו צריכים לרכוש מחדש את חוש הטעם שלנו, ולהשתמש בו כדי ללמוד ולהבחין בין מה שאמיתי וטוב למה שמזיק ומסוכן, לשוב ולאמן אותו להכיר מגוון של טעמים מקומיים כדי שישמש אותנו ככלי בדיקה איכותי.

רוצים לשמוע עוד? בואו לכנס השנתי השישי לבריאות קהילתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *