יצירה באוכל

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

השבוע, ביום חמישי, אורי ינחה את סעודת הגאלה של מסדר אבירי הגריל בירושלים. ארוחת הערב היא חלק מאירוע בן כמה ימים  ובו  אבירי המסדר הישראלים מארחים שפים חברי המסדר מרחבי העולם. מכיוון שסייעתי בתרגום התפריט, אני יכולה להבטיח לכם שזאת תהיה יצירה אמיתית באוכל. כל המנות מרכיבים טריים ומובחרים, כולן בסימן ההיסטוריה הארצישראלית וההיסטוריה של ירושלים.

אם אקבל אישור, אולי אוכל לתת לכם הצצה לתפריט בשבוע הבא.

בינתיים, יש לנו כאן יצירות אחרות הכוללות מזון.

אמנם נחלתי החורף הצלחות לא קטנות בתחום הקולינריה, אבל לא לעולם חוסן מרק-קוקוס. הקיץ הגיע ואיתו ההתלבטות הנצחית – האם להניח לנו לאכול ירקות ופירות כל הזמן או שמא המחויבות ההורית מחייבת התקנת מנה כלשהי במהלך היום?

היום שאלתי את הבנות מה הן רוצות. הן רצו סושי. לא היה אורז, אז איה אמרה שלא צריך אורז בשביל סושי. מה שנכון, אבל גם אצות לא היו.

אז הנחתי על השולחן ירקות וטחינה ופניתי לפשפוש תכליתי במקרר. שם מצאתי שקית עם שעועית ירוקה משוק מחנה יהודה והארגז ממרחביה הניב סלקים חמודים ושום. חתכתי לקוביות (את הסלק), לחצאים (את השעועית) וקילפתי (את השום). הרתחתי מעט מים בסיר והכל נכנס אחר כבוד פנימה עם קצת מלח.

הרתחתי, הוצאתי, סחטתי לימון מעל והנה – מנה.

ירקות מבושלים עשויים להיראות כמו דבר של מה-בכך עבור רובכם, בשבילי זו ממש פריצת דרך.

אחרי שחוסלה השעועית, נגמר השום ונשארו כמה קוביות סלק בקערה הכללית – גילינו את המים הסגולים בתחתית הקערה.

איה, את יודעת מה אנחנו יכולות לעשות עם זה?

מה?

לצייר!

אבל אמא, אני כבר בדרך למקלחת!

מה מקלחת מה? לקחתי את קערת האוכל החוצה, שלפתי מכחולים מהמפעל שהקים סבא ויצאנו אל הבמה (דק) לצייר בצבע סלק.

צילמתי כמה תמונות כדי להשוויץ (וגם כדי לחלוק עם אבא שמלמד היום ומחר בתל-אביב ולא חזה בפלא).