אוכל בתחפושת

איזה חג נהדר זה פורים – מועד לפורקן, עליצות והתחפשות כללית. יום אחד שבו כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה או מי שהוא רוצה. אולי אם היה יום כזה לאוכל –  יום אחד שבו האוכל היה יכול להתחפש למה שהוא לא באמת – אז בשאר השנה הוא היה נשאר טבעי והיה ברור מה הוא. העניין הוא שאוכל מתחפש כל השנה, ואף פעם לא ברור לנו מה אנחנו באמת קונים את התחפושת או את האוכל.

למשל אריזה עם חווה כפרית ושמשית ופרה רועה באחו ובית קטן, למוצר שפועל מיוצר במפעל ענק והפרות גדלות ברפת תעשייתית.

אבל לא רק על האריזה החיצונית, גם ממש על המוצר, כמו בתפוחים המבריקים בשווקים כי עשו להם ווקס, או הפירות היבשים והליצ'י שמוסיפים להם גופרית כדי שישמרו על הצבע, וכמובן המוצרים שהכניסו לתוכם צבעי מאכל שונים כדי שיהיו בצבע שאנחנו רוצים לראות או שיגרום לנו לרצות לקנות אותם.

ויש המון מוצרים שמתחפשים למקומיים. בתחילת השנה המקומית עשיתי לי כלל אישי – מה שאני לא יודע במאת האחוזים שהוא מקומי, אני לא אוכל. גם אם זה נראה מקומי. כך מצאתי את עצמי מתקשר לכל מיני חברות מזון ומאתגר אותן.

האתגר הראשון שאני זוכר מהימים הראשונים של השנה הזו היה עם חמאת בוטנים. נכנסתי לחנות טבע ורציתי לקנות חמאת בטנים, עמדתי מול המדף והיו שם כחמישה סוגים של חמאות בטנים, כולם היו תוצרת חוץ, פרט לאחד. בדיוק באותו היום עשיתי סיור באזור עמק החולה והתרשמתי מכמות הבוטנים אדירה שגדלה בארץ. לתומי הייתי בטוח שהחמאה המקומית טחונה מבוטנים מקומיים. אבל התקשרתי לשרות הלקוחות. האכזבה הייתה גדולה – כל הבוטנים המשמשים ליצור חמאה זו הם מיובאים.

בהמשך הדרך ביליתי עם שרות הלקוחות של יד מרדכי (השייכים לשטראוס) מספר ימים על הקו בניסיון להבין אם דבש ושמן יד מרדכי הם מקומיים. הם הבהירו לי שהם לא יכולים להתחייב שהדבש או השמן  הם מאה אחוז מקומיים, והם לא הסכימו להגיד לי כמה אחוז מהתוצרת מקומי וכמה יבוא. כך גם עם "זיתא – בית בד גלילי", "שום דורות" ואפילו "סיידר הגליל", שבשרות הלקוחות הודיעו לנו שהוא מיוצר מתפוחים מיובאים. שמות מקומיים מייצרים אשליה של בית, אבל לא מייצרים פרנסה לחקלאים מקומיים. גיליתי שהאוכל המחופש הוא בעיקר של החברות הגדולות, ואילו בחברות הקטנות נראה שבמקרים רבים יותר מה שמוכרים לנו הוא באמת מה שאנחנו קונים.

לקראת סיום השנה המקומית, החלטתי לעשות לי פורים הפוך – אם מוכרים לי מוצרים מיובאים כ"יעני מקומיים", אני אקח מוצרים מקומיים ואהפוך אותם ל"כאילו לא". לקחנו מנה איטלקית, סינית ואמריקאית והכנו אותן על טהרת הרכיבים המקומיים.

בנוסף, הרשו לי להמליץ לכם בפורים הזה לנסות אוזן המן עם מילוי שונה – מלאו אותה בתערובת של עלי בר ירוקים כמו חובזה וסרפד. עד דלא ידע.

המבורגר אמריקאי מקומי

אני אוהב להכין המבורגר פשוט, רק מבשר עם מעט תיבול.

רכיבים
150 גרם בשר בקר מקומי טחון
כפית סומאק
כפית מלח
כף שמן זית
עגבנייה פרוסה
בצל לבן פרוס
עלה חסה
מלפפון חמוץ ביתי
לחמניית שאור מקמח מלא

הוראות הכנה

1. בתוך קערה מוסיפים לבשר כף שמן זית, כפית סומאק וכפית מלח ולשים היטב לעיסה אחידה.
2. מכינים מתערובת הבשר קציצת המבורגר שטוחה, ומכניסים על תבנית לתנור שחומם מראש לחום של 230 מעלות לכ-15 דקות.
3. בינתיים: חוצים את הלחמנייה לחצי לרוחב ומסדרים עליה את הירקות (חסה, עגבנייה פרוסה, בצל, מלפפון חמוץ)
4. מוציאים את הקציצה מהתנור מניחים אותה על הירקות ואוכלים מיד.
5. מיטיבי הבישול יכולים להכין לעצמם מיונז ביתי מקומי ולמרוח אותו על הלחמנייה.

מוקפץ סיני מקומי

רכיבים:
ברוקולי מפורק לפרחים בינוניים
שומר פרוס לפרוסות עבות
גזר חתוך לרצועות
בצל פרוס לפרוסות
אגוזי פקאן מקומיים
חופן צימוקים
מעט מים
3 כפות שמן זית
מלח

הוראות הכנה:

1. מחממים את הווק על אש גבוהה
2. מוסיפים מעט מים ומקפיצים את הירקות על אש גבוהה כ-10 דקות
3. בכל פעם כשמתייבש הווק, מוסיפים מעט מעט מים וממשיכים.
4. אחרי שהירקות מתרככים מוסיפים את שמן הזית, התיבול והאגוזים ומגישים.

פיצה איטלקית מקומית

רכיבים:
בצק שאור מלא (כמו של לחם – בצק של כיכר לחם מ-500 גרם קמח, מספיק לכ-8 פיצות)
רוטב עגבניות (אפשר להכין מעגבניות טריות או רסק)
זיתים מגולענים
פלפל חריף פרוס לפרוסות דקות
בצל פרוס לפרוסות דקות
עגבנייה פרוסה לפרוסות דקות
גבינת עיזים איכותית קשה

הוראות הכנה:

1. יוצרים מבצק הלחם 8 כדורים.
2. מרדדים כדור לעובי של כחצי סנטימטר
   (בשלב זה אפשר להניח את הבצק על נייר אפייה וכך יהיה יותר קל להעבירו לתנור)
3. מורחים על הבצק את רוטב העגבניות
4. מניחים את הירקות הפרוסים
5. מפזרים קורט מלח ומגרדים מעל את הגבינה האיכותית.
6. מכניסים לתנור שחומם מראש ל250 מעלות לכ-10 דקות

• צילומים: אסף רונן
• סגנון: ענת ושירלי, סטודיו לעיצוב פנים