המדריך לליקוט צמחי-בר למאכל

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

בוקר חורפי אחד לפני כעשור, בחוץ יורד גשם, אני מכורבלת עם בכורתי התינוקת ועולה צלצול קולו של הטלפון בביתנו בעמק יזרעאל. מצדו השני של הקו נשמע קולו הנרגש של האיש שלי – התקשרו אליו מהוצאת הספרים של 'מפה' וביקשו לדעת אם ירצה לכתוב מדריך לליקוט צמחי-בר למאכל. ספר שכל אחד יוכל לקחת לשטח, לקרוא על צמחי-הבר האכילים ולהכיר את המסורות הקדומות של הכנתם לסעודה.  

בטח שהוא הסכים. הסכים ומיד התקשר לחברו הצלם – אסף רונן – כי ברור שזה הולך להיות פרויקט משותף. בכלל לא משנה שמחקר התיזה לתואר השני עומד בפני סיומו, שתקציר הדוקטורט הולך ונכתב, שנולדה לנו תינוקת ושאנחנו עובדים. באותו שלב של חיינו אני ניהלתי חנות-משק אורגנית והוא כתב את הדוקטורט שלו על ההיסטוריה של הרפואה והתזונה בארץ-ישראל. הבית היה עמוס בספרי מסעות של נוסעים שביקרו באיזור במאות השנים האחרונות, רופאים שכתבו לפני 1,000 שנים ויותר על מקרים שטיפלו בהם וספרי מתכונים שהגיעו מבגדד ועד קהיר. הרי נושא שימור מסורות התזונה הבריאות, המקומיות, כל-כך חשוב. הוא  יפנה לכך זמן.

בשנים בהן אורי כתב את הספר (כן, שנים, תיכף ההסבר לעניין הזה) עוד לא היו שפע מורי הדרכים ומדריכי הטיולים שמציעים היום סיורי ליקוט בכל פינה בארץ, מגוון סוגים שונים של הדרכות לכל קהל ועניין. באותה תקופה עמד לרשותו הידע שצבר במחקר האקדמי, הספרים הישנים והארכאיים עם המידע החלקי והניסוחים שנועדו ליודעי-ח"ן בלבד וגם כמה עמיתים למקצוע שעסקו באיסוף הידע הזה כתחביב. הנבירה אל תוך מתכונים רפואיים של צמחי-מרפא הייתה מאוד נפוצה גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה, אבל אורי פיתח את ההתייחסות הרצינית לאוכל עצמו ובאותה עת השחזור של מסורות תזונה מקומיות לא זכה לאוהדים רבים. הגיע הזמן להאיר על חשיבותו הרבה של הליקוט בתרבות האנושית. אחרי שנות המחקר האקדמי לצד פיתוח סיורים פופולאריים להנחלת הידע על ליקוט לכל הציבור, מקטן ועד גדול, אורי הרגיש מוכן לכך יותר מאי-פעם.

על קיר חדר העבודה בבית נתלה לוח ענק. בתחילה נרשם עליו שלל עצום של צמחי-בר – חוביזות, כוכביות, חרדלים, קריטמון ימי ועוד המון שמות ידועים יותר ובעיקר – ידועים פחות. שמות בעברית, שמות בערבית, שמות בלטינית, קווים מתפתלים ביניהם במגוון צבעים כשלאט-לאט נארג הידע והרשימה מקבלת צורה מסודרת. מסודרת מאוד וגם ארוכה מאוד. הניסיון העצום של הוצאת מפה בספרי-מדריכים לטיולים הוביל להצעה ההגיונית לצמצם את כמות הצמחים. ספר שיכיל את כל צמחי-הבר האכילים באמת ואת כל הידע עליהם יהיה כבד מדי ומסורבל מדי, אף אחד לא ירצה להוציא אותו לשטח.

הספר נועד להדריך את המטיילים הישראליים למצוא את צמחי-הבר האכילים ולפתוח צוהר לעולם מסורות הליקוט העצום, ספר כזה חייב להתאים לשני מקומות – לתיק הטיולים ולמעמד ספרי הבישול במטבח. רשימת הצמחים האינסופית צומצמה ל-60 הצמחים הנפוצים ביותר, החשובים ביותר במסורות המקומיות והקלים ביותר לבישול והכנה. הגיע הזמן לצאת לדרך.

מדריך טיולים, במיוחד אם הוא עוסק בנושא כל-כך עונתי כמו צמחים, נכתב לפחות לאורכה של שנה אחת. צריך לנסות כל מסלול לפחות פעם אחת, אם לא מתגלים בו הצמחים המבוקשים בכמות מספקת אז צריך לחזור אליו בשבוע אחר או אפילו לחפש מסלול אחר. המסלולים צריכים להביא לידי ביטוי דרגות קושי שונות למטיילים, נופים שונים והכי חשוב – לעבור דרך בתי הגידול של הצמחים המבוקשים. חלק מהצמחים נפוצים כל-כך שעדיף לקטוף אותם בשטח ולו בשביל הסיכוי לדלל קצת, חלק מהצמחים מוגנים ויש להכיר אותם בשטח כדי לחפשם בגינות ביתיות מאוחר יותר.

לאחר שנה וחצי של טיולים, הרבה יותר ממספר המסלולים המופיעים בספר, עם איה בתיק-מנשא, אסף עם המצלמה ולעיתים אף קימי (אבא של אורי) מוביל את הדרך, הגיע זמן הכתיבה. כלומר – הכתיבה, העריכה, ההגהות, האיורים, ההחלטות על העיצוב והעימוד… אחרי כל זה – בתחילת 2010 קיבל הספר ערב עיון משלו באולם בראש המגדל הגבוה של אוניברסיטת חיפה.

היום, שבע שנים מאוחר יותר, אנחנו שמחים על כל טייל שפוגש אותנו בדרכים בשעת סיור ליקוט ומספר כיצד גילה מימד נוסף בטבע. מימד שאמהותינו ואבותינו, אפילו עד לפני 200 או 150 שנים, עדיין חוו וחיו באופן המעשי והחיוני ביותר כחלק מחייהם.

צמחי בר למאכל

שמירת המסורת ושמירה על הטבע .

הרצאה של סלמאן אבו רוכון, רשות שמורות הטבע והגנים
על שמירת מסורת הליקוט מבלי לפגוע בטבע.

מתוך ערב העיון להשקת הספר "צמחי בר למאכל", מאת אורי מאיר-צ'יזיק ובהוצאת מפה.
14.2.10

מהם השימושים הרפואיים של צמחי הבר? מהם השימושים של צמחי הבר בבישול בריא ובתזונה נכונה? כיצד נכנסו האזוב והעכוב לרשימת הצמחים המוגנים? מהו ליקוט שהורס את הטבע ומהו ליקוט המעודד צמיחה? כיצד נהגו הלקטים ללקט בטרם הליקוט המסחרי?