מעבדות לחירות

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

לקראת פסח, אחרי שזמן רב כבר לא כתבתי פוסט, הגיע הזמן לאסוף לקראת החג כמה יציאות מעבדות לחירות. מעבדות לחירות בעבודה, מעבדות לחירות בצרכנות ומעבדות לחירות בליל הסדר…

לעבוד עם הבנות

אחד הדברים שהתחלתי לעשות בחודשים האחרונים הוא לקחת את הבנות שלי איתי לעבודה. כן, זה היה מלווה בחששות רבים (מצידי), אבל, הן רוצות להיות איתי יותר, אני רוצה להיות איתן והן כבר בגיל שאפשר. אחרי יותר מחודשיים של ניסיון, אני חושב שאפשר להגדיר את זה כהצלחה מסחררת. כשהן איתי העבודה היא כבר לא עבודה היא הנאה ובילוי, למרות שאני עושה בדיוק מה שעשיתי קודם. והן מצדן, זוכות להכיר חדרי מורים מבפנים, לצאת יותר לטיולים, להכיר עוד אנשים ואופני התנהלות בתרבות ובחברה, והכי חשוב – לשמוע את ההרצאות שלי שוב ושוב שוב…. איה כבר מחשבת את האוכל שלה לפי מה שהיה אומר הרמב"ם ונגה מסבירה לכל מי שמוכן לשמוע על עלים ראויים לליקוט.

חירות צרכנית במעבר לבית חדש

להפתעתנו הרבה – הגשנו מועמדות. כך קרה שהתקבלנו לחברות בקיבוץ בו טלי גדלה. אנחנו עוברים ממש לפני החג לביתנו הקטן והישן בקיבוץ (חדש בשבילנו אבל ישן), והרבה מחשבה הושקעה בתכנון המעבר. כי הבית שמעכשו יהיה רשום על שמנו הוא בית קטנטן, ותכנון השימושים בו הוא מאתגר.

הדבר הראשון שעשינו היה לתכנן בעזרת רועי, חברנו, את החוץ. בשנים הקרובות נארגן וניטע בוסתן שניטע ונארגן בתהליך הדרגתי על השטח סביב הבית. טלי אפילו השתתפה לכבוד הארוע בקורסי שתלנות וגיזום עצים ומאז עושה ניסיונות של הרכבות ונטיעות.

ואז הגיע פנים-הבית, בתקציבנו הדל רצינו להפוך את הבית לבית נוח ומקיים כך שכולנו נצליח למצוא את מקומנו בו. את כל תהליכי ההכנה עשינו בעזרת חברים. דוד עזר לנו לבנות גלריה בחדר של הבנות כדי שיהיה להן מקום לישון ולשחק, דנה עזרה לנו עם טיח בוץ, רענן שבר את הקיר ואז הגיע שלב הריהוט. אין סיכוי שנכנס לאיקאה, הקונגלומרט שהמנכ"ל הישראלי שלה הצהיר שמטרתו היא לחסל את כל העסקים הקטנים ואת החיבורים הקהילתיים. פנינו אל שכננו רועי, ובמקום לשלם על ריהוט רגיל, שילמנו לו כדי שיבנה לנו רהיטים ומדפים מכל שאריות העץ והמדפים מהבית הישן. הכל ממוחזר (חוץ מהברגים), וברוב המקרים זה ממש מחזור על מחזור כי גם בבית הקודם זה כבר היה עץ בשימוש חוזר. עכשיו יש לנו רהיטים מדהימים, שמתאימים במדויק גם לנו וגם למידות הבית ועל הדרך עזרנו לפרנס משפחה של חברים.

אחרי שהוא עזר לנו, רועי בונה לחברים ברמת-הגולן מטבח באותן שיטות. אם יש לכם עץ שאפשר לעשות בו שימוש חוזר – הוא ישמח לדעת!

לתיאום – רועי תקוותם – 052-4682394

מצות

מבחינתי, עקב האכילס של ליל הסדר הוא המצות. לבישול אני משתמש במוצרים מקומיים, לצלחת הסדר אני משתמש במרורים מקומיים, בזרוע אורגנית ובביצי חופש. אבל המצות הן תמיד בעייה. בשנה המקומית שלי פתרתי את נושא המצות בכך שאפיתי מצות עם חברי אנומראל. אבל הפסח הזה, אחרי צפייה ארוכה, כבר יש פתרון נגיש יותר. חברי אסף נוב ממנחת הארץ מוכר מצות מקומיות אמיתיות, אורגניות, שייצורן מכבד את האדמה שעליה גדלו, את האנשים שאפו אותן ואת ליל הסדר המקומי. לא רק זאת, את המצות אפשר להשיג בשתי גרסאות הגרסה הקרקרית האשכנזית (ששולטת כיום בשוק) והגרסה המקורית הרכה של יהדות המזרח (ממש כמו פיתות על טבון) והכל כשר למהדרין (לא שאני מהמהדרין). במיוחד אני מרוצה מהאריזה, עליה בולט מקור המצות והדרך אותה הן עשו.

עידכונים מוועדת הקמח

אולי זו גם הזדמנות לעדכן על מצב התקן של הקמח המלא. זוכרים?

אחרי לחצים שהפעלנו ולאחר שמונה חודשי עיכוב, שרת הבריאות (ככל הנראה) חתמה על גליונות התיקון החדשים של הקמח המלא, והחזירה אותם למשרד הכלכלה. אני חשבתי שפה סיימנו. אבל כבר חשבתי את זה בעבר, אז התקשרתי לברר והסבירו לי שעכשיו זה הגיע למישהו במשרד הממונה על התקינה שבודק את זה ומעביר את זה לממונה על התקינה –> שמעביר את זה למחלקה המשפטית –> שמעבירים את זה לסמנכ"ל –> שמעביר את זה למשנה לשר –> שמעביר את זה לעוזר השר –> שמעביר את זה לשר הכלכלה לחתימה.

בטח כבר הבנתם מתי נזכה לראות את התקן החדש לקמח מלא… או שלא.

חירות

אז מה היא חירות בשבילי?

חירות היא זה לקבל את כל המידע ולהיות מסוגל לקבל החלטות באיזו דרך ללכת, תזונתית, סביבתית וחברתית. החלטות שלי ולא מתוך הכרח או בורות.

לא מזמן פגשתי ילד בן שש (באחד הסיורים שלי) וניסיתי לשכנע אותו לקנות מקומי (כן, גם לילדים בני שש יש השפעה על הכלכלה). הסברתי לו שכשהוא קונה את הבשר שלו אצל הקצב בסופר אין לא מושג מאיפה הגיע העגל, אבל כשהוא קונה אותו אצל הקצב באיטליז הקטן הקצב יוכל בוודאות להגיד לו היכן גדל העגל. הילד הקשיב, חשב ואחרי חצי שעה חזר אלי עם תובנה. הוא אמר: "אבל מה קורה אם הקצב באטליז הקטן יגיד לי שהעגל גדל במזבלה???". "מצוין!" עניתי לו, "זה כל העניין, אז אתה יכול להחליט אם לקנות את העגל הזה או לא. אבל בסופר לא ידעו להגיד לך איך הוא גדל".

זו חירות להחליט מתוך ידיעה.

חג שמח!