בוסתנאות בעל או חקלאות אינטנסיבית? הסיפור על עמית פומפן וואנגרי מאטאיי

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

לפני כמה שבועות יצאתי עם תלמידי שנה ב' במסלול להנהגת הבריאות לסיור עם חברי עמית פומפן בגליל העליון. עמית עוסק בבוסתנאות בעל.
בוסתנאות בעל, ידע הולך ונעלם, איננו כנראה עיסוק עם הגדרה מקובלת. מדובר בעיסוק בנטיעה או זריעת עצים שלא למטרה מסחרית מיידית אלא למטרה קהילתית, אקולוגית, ארוכת טווח.

התחלנו את היום עם עמית במבט על מטע תפוחים ליד גוש חלב, זה היה בתחילת החורף וכל התפוחים היו על הקרקע. מהמטע הזה לא נקטפו התפוחים, בעוד שברשתות מוכרים תפוחים מיובאים. התפוחים הללו, מטע שלם, נרקבים על הקרקע. הושטתי יד דרך הגדר ואספתי תפוח, טעמו היה נהדר – בשל ופריך. עמית סיפר שלחקלאים הקטנים כבר לא משתלם לטפל במטע, המחיר שמציעים להם על התפוחים לא מאפשר להם להרוויח ולעיתים יגרום להם להפסיד. היום חקלאי כבר לא מוכר את התוצרת בעצמו ויש בדרך עוד שרשרת גדולה של אנשים שצריכים להרוויח, השוק הוא קשה והמחיר שמציעים לחקלאי גורם לו לא לרצות לעבד את המטעים. כך הפרי נרקב בעוד הרשתות קונות בזול סחורה מחו"ל, ממקומות בדרך כלל שבהם התשלום לפועלים הוא נמוך. המצב הזה משקף את ההתנהלות של החקלאות המודרנית –  קודם כל שורת הרווח.
לארץ ישראל יש היסטוריה ארוכת שנים של בוסתנאות מסורתית שאיננה קשורה בדת או לאום, אלא באדמה שאנו חיים עליה. הסתובבות ביערות הארץ ובצידי הדרכים מגלה אין ספור בוסתנים נטושים ומוזנחים. זו מסורת שנעלמת כי אף אחד כבר לא עוסק בסוג כזה של כלכלה קהילתית. בבוסתנאות בעל לא נוטעים בשביל רווח כלכלי מיידי אלא בשביל הדורות הבאים.
בסיבוב שעשינו עם עמית ראינו עצים עתיקים, שנמצאים פה הרבה הרבה לפנינו ועדיין בכל שנה תוכלו לבוא ולקטוף מהם, אפילו שאף אחד לא מטפל בהם (וברוב המקרים גם מזיקים להם על ידי רעיית יתר) ותצאו עם מאות ק"ג של פרי איכותי.

המסר של עמית הוא  "לא להעלים את החקלאות המקומית".

ללמוד אותה, לטפח אותה. החקלאות הזו, תוכל להאכיל גם את הילדים שלנו. הפתרון יגיע מיוזמות קטנות מקומיות.

ואני מוסיף, אולי במקום לנטוע יערות אורנים, נעסוק בלמלא את הארץ בבוסתני בעל מקומיים. אם נשמור על המסורת המקומית  נוכל לספק מזון לאוכלוסייה שתרצה לצאת וללקט פירות. כיום אני נהנה בפינות כאלו. אחת הפינות העשירות ביותר מתוחזקת על-ידי קק"ל בסטף, שם אפשר לבוא וללקט פירות נהדרים בימות הקיץ החמים. רק צריך להרחיב את האפשרויות.

לפני מספר ימים סיימתי לקרוא לבנותיי את הספר ואנגרי, המספר את סיפורה של ואנגרי מאטאיי, שזכתה בפרס נובל לשלום בעקבות פעילותה למען נטיעת עצים ומניעת פגיעת האדם בטבע ברחבי אפריקה. היא גדלה בכפר קטן בקניה וראתה איך שלטון המערב בארצה מחסל את הכלכלה המסורתית, ולא רק את הכלכלה אלא את הבוסתנאות המסורתית – מדיניות החקלאות גרמה למידבור על-ידי עקירת יערות לטובת גידולים אינטנסיביים של כותנה, קנה סוכר ועוד. הספר מספר בצורה חדה, ברורה ומציאותית את סיפרה של אפריקה מעיניה של ואנגרי הילדה ואח"כ ואנגרי שמנהלת מאבק להחזרת העצים לארצה.

הספר על ואנגרי, ולצידו הספרים על מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי ונלסון מנדלה באותה סדרה – כולם מומלצים.

כמו-כן – מומלץ לצאת לסייר עם עמית, או להגיע לסדנאות בוסתנאות הבעל (או בשם נוסף – שתלנות מסורתית) שהוא עורך.

שאו ברכה והצטרפו אלינו…