מהאף עד הזנב

ספר חדש הולך ונרקם בעקבות הקורס האהוב שלנו "מה זה עושה בצלחת שלי?".
הספר יעקוב אחרי המהפכות בתזונה האנושית ויתחקה אחרי עקבותיהן עד לצלחות התזונה המערבית המודרנית.
במיוחד לקוראי ולקוראות הבלוג שלנו, נגניב מדי פעם הצצות קטנות לתוכו.

והפעם מה אכלו בני האדם שקדמו לנו, כשבחרו לאכול בשר?

רוב האנשים שאוכלים בשר בקר בימינו רגילים לאכול נתחים כמו סינטה, אנטריקוט או מקסימום בשר טחון להמבורגר, אך זה לא היה המצב לאורך ההיסטוריה. בעבר, לאף אחד לא היה מספיק בשר כדי לוותר על חלקים מבעל החיים, ואם כולם היו אוכלים רק סינטה ואנטריקוט, מה היה על כל שאר החלקים? בימי קדם לא היה לכל משפחה מקרר או מקפיא בבית בו הייתה יכולה לשמור את הבשר. כל משפחה שהייתה שוחטת בעל חיים הייתה צריכה לאכול את כולו לפני שיתקלקל. במסורת המקומית יש בדיחה על תוניסאים, שמספרת שכשהם אוכלים עגל, נשאר רק הפעמון.

אילו היו בני האדם צורכים רק סינטה ואנטריקוט וזורקים את כל השאר, אולי היינו מתפתחים אחרת. אולי באמת החלבון היה המלך. אבל סקירה של כל המסורות והמחקרים שעוסקים בציידים לקטים מראה בצורה משכנעת למדי שהסיבה המרכזית עבורה צדו או אכלו מזון מן החי לא הייתה החלבון, אלא השומן. למעשה, המוח, האיבר השומני ביותר בגוף היונק,^[1] נחשב בחברות המסורתיות למעדן וראשון לאכילה. רק שניים או שלושה דורות אחורה, בכל המסורות המגוונות שמקיפות אותנו, תמיד אכלו קודם את האיברים השומניים ביותר, הם האיברים הפנימיים – מוח, חוט שידרה, מח עצם ועוד כל מיני חלקים שאצל רוב האנשים כיום יצרו רתיעה, ונעשים יותר ויותר נדירים בתזונה המודרנית שלנו.

^[1]  John D. Speth, "The Paleoanthropology and Archaeology of Big-Game Hunting", 2010, p.131.