האוכל שאוכלים בגני ילדים

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

כשאתם חושבים על גננות, אם יוצא לכם לחשוב על גננות באוגוסט, מה אתם מתארים לעצמכם שהן הכי לא אוהבות בעבודה שלהן? בטוח שיש לשאלה הזו המון תשובות, באחת הסדנאות שהעברתי ניגשה אלי גננת, אחרי שדיברתי על סוכר, ואמרה לי שהדבר שגננות הכי לא אוהבות זה ימי הולדת. הייתם מנחשים?

היא סיפרה לי שבימי הולדת ההורים באים ומביאים לגן עוגת שוקולד והמון ממתקים. אחרי שנגמרת המסיבה ההורים הולכים בדרך כלל הביתה, אך הגננות נשארות בגן. ולא לבד – הגננות נשארות בגן עם קבוצת ילדים שהטעינו אותה בכמות אדירה של סוכר. אחרי שעה או שעתיים זה מתחיל – השתוללות גדולה שאין אמצעים הגיוניים לעצור אותה. אותה גננת הוסיפה שבמקרים כאלה הן חושבות להמציא ריטלין בריסוס, לרסס את הגן ולהרגיע קצת את האווירה.

לאחרונה התחלתי לייעץ ולהנחות בתחום התזונה של גני ילדים. אני מעביר השתלמויות והרצאות לצוותים של מערכות חינוך ובעיקר מלווה גן אורגני ברעננה ואת מערכת החינוך-לגיל-הרך בקיבוץ עמיעד. בראשם של אורגני'לה ברעננה ומערכת החינוך בעמיעד עומדים אנשים מדהימים שמנסים לערוך שינויים מרחיקי לכת מתוך הבנת האבסורד שבתזונה שעליה גדלים מרבית ילדינו. האחת היא אמירה מעמיעד, שחיידק התזונה הטבעית דבק בה ובתור מנהלת החינוך לגיל הרך החליטה לקחת על עצמה לעשות שינויים במערך ההסעדה לגנים ולפעוטות. הרעננית היא מירב, שבזכות רגישות ביתה לחלב החליטה להקים גן בריא במיוחד.

בשני המקרים הרבה מאוד ספקות וקשיים מתגלים במהלך התהליך וזה דבר טבעי כאשר הולכים נגד הזרם המרכזי. מערכות חינוך וגנים הם עסקים, או לכל הפחות צריכים להצדיק את המאזן ולא לייצר חובות. לכן אפשר למצוא שהאוכל בארוחות המחולקות ברוב מערכות החינוך הוא המזון הירוד ביותר שיש בנמצא – שמנים מסוגים נחותים, ירקות שאבד טעמם, הרבה אבקות ומוצרים מוכנים והכל לבן ומלא בסוכרים פשוטים. המנות מוזמנות מהספק שנותן את המחירים הנמוכים ביותר, בלי התייחסות מרובה (אם בכלל) לתוכן הצלחת. אה, טוב, בדרך-כלל גם אין צלחת, אלא מגשי אלומיניום. אבל לא רק הכסף, גם אנשי הצוות לא מבינים בדרך כלל את הנזקים, קצרי וארוכי הטווח, מהם עשויים לסבול הילדים בשל הזנה מתמדת באוכל שכזה. האמת היא שסביר שרבים מאותם הנזקים גם לא נוכל לכמת באופן ברור בהרצאות ובשיחות שלנו, שהרי כל ילד וכל אדם מגיב אחרת. לעיתים אפשר לדעת שהיה נזק רק אחרי שמוציאים את הגורמים המזיקים מהתזונה ומגלים מהם הדברים שמשתנים.

על הרקע הזה אפשר להעריך עוד יותר את פעילותן המבורכת של מירב ואמירה ואת נכונותם של אנשי הצוותים ללמוד ולקבל את השינויים.

מהשיחות עם אמירה ובעלה בני, האחראי על המטבח בקיבוץ ומלווה את התהליך, התברר כי חכמי העת העתיקה צדקו – התזונה אינה ניצבת לבדה, אלא היא חלק מתמונה כוללת של אורח חיים. בעבר כתבו הרופאים על שישה גורמים טבעיים המובילים את חיינו, כיום אנחנו מגלים שאם כבר רוצים להאכיל את הילדים במזון בריא אז כדאי גם לשתול גינת ירק ולחקור את מקור הירקות, לערום קומפוסט ולגלות מה קורה לשאריות המזון שלנו ועוד….

עבורי, מדהים לגלות את האנשים הללו בתוך המערכות – היזמים, החושבים, המנסים, המובילים, המשנים. מרתק לגלות את הקלות בה מתחברים הילדים להסברים, למנות הצבעוניות והטריות ולפעילויות החדשות. מעניין לגלות כיצד הידע המתאים יכול לפתוח את המנעול בדלת שחוסמת את רובנו מ"להתעסק" עם שינויים תזונתיים, במיוחד עם ילדים.

התהליכים נמצאים בתחילתם והדרך עוד ארוכה, אך כשיש שיחה והבנה אין דבר שיעמוד בפני הרצון.