עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:כתב: דר' אורי מאיר-צ'יזיק
לאחרונה אני גם חווה וגם מביט מהצד בתגובותיהם של אנשים לפגיעות שונות, ומנסה להבין את משמעות התגובה לפגיעה. האם יש חוקיות? האם אפשר לצפות?
רציתי לכתוב על טראומה כמו שאני מבין אותה ולצורך כך חיפשתי את ההגדרה המילונית למילה. בהתחשב בכך שטראומה היא לא מילה עברית, קצת הסתבכתי אך בסופו של דבר באתר האקדמיה ללשון עברית מצאתי שלטראומה קוראים בעברית: חוֹבְלָה, מונח אשר מחליף את המונח שנקבע בעבר – חֲבָלָה. וההגדרה היא "חובלה היא פגיעה בגוף שנגרמת בדרך כלל ממקור חיצוני או פגיעה בנפש שנגרמת בדרך כלל מחוויה קשה ('טראומה' ביוונית היא פציעה, חַבָּלָה)."
אני מנסה להעמיק ולהגדיר במילים שלי, את מה שאני מבין ומכיר כמשמעותה של הטראומה. טראומה היא ההשפעה ארוכת הטווח שיוצרת פגיעה, או תוצר הלוואי שלה. זו לא הפגיעה עצמה אלא האדוות שלה. אותה אדווה יכולה לנבוע מפגיעה פיזית או נפשית. אופי האדווה יכול להיות גם פיזי אם זו פגיעה נפשית, לדוגמא אדם שנעשה חולה מצער או להיפך.
כמו בפרשנות הכאב (על כך כתבתי בעבר ראו בלחיצה כאן), גם בטראומה יש מורכבויות:
הראשונה היא שקשה לצפות את מידתה של הטראומה. פגיעה שנראית לנו קטנה יכולה להביא לטראומה קשה, לעומת פגיעה שתראה בעינינו נוראית ותשאיר טראומה מזערית. כאשר הרמב"ם מתאר את ההבדלים באנשים, בפגיעות ובתוצאותיהן, הוא כותב ש: "אתה יכול לראות במו עיניך אנשים שכרתו את ידם מתחת מרפק או שרגליהם נכרתו מתחת לברך או עיניהם הוצאו או שהוכו במהלך קרב מכות קשות בחללי הגוף ולא מתו אלא נשארו בחיים, על-פי רצונו של האל. ומצד שני, אתה רואה אדם הנדקר על-ידי מחט דקה או קוץ שפוגע באחד מעצביו, והוא נתקף עווית ומת." אמנם התיאור הוא בשפת העת העתיקה אך הוא מבהיר את הנקודה.
השנייה היא שקשה לדעת מתי תגיע הטראומה. היא לא חייבת להגיע מיד אחרי האירוע ויכולה להופיע גם שנים אחריו. אנחנו מערכת פיזית ונפשית הרבה יותר מתוחכמת ממה שאנחנו מבינים וחשוב שנדע לכבד את ההתפרצות המאוחרת של תופעות שונות.
השלישית בדומה לכאב, היא שפעמים רבות היא אינה גלויה לעין. אם אני אחוש כאב ולא אביע אותו בשום דרך, אף אחד מסביבי לא ידע שכואב לי. אך גם אם אביע אותו יכולים הסובבים אותי רק לנחש איזה כאב אני חווה, אך לא יכולים לדעת בוודאות שיש לי בכלל כאב.
המסקנה שלי מההתבוננות והנקודה שאני רוצה לחדד היא, שגודל ועוצמת הפגיעה אינם מעידים על גודל הטראומה, משכה או השפעתה ואנו כבני אדם המכירים בשונות, צריכים לכבד כל התמודדות של אדם עם פגיעה באשר היא.
חשוב לזכור זאת באירועי הזיכרון השונים, בעיתות חירום ובכלל בחיים.