בורגול בלאדי – המרכיב הסודי…

נכון בכל מתכון תמיד יש את המרכיב הסודי שכולם מחפשים? זה שבלעדיו האוכל לא יוצא ממש ממש כמו שהוא היה במקור, עם הטעם של סבתא או דודה.

אז נראה לי שמצאתי את המתכון הסודי של בורגול בלאדי, בורגול ביתי.

 

 

לפני כמה שנים, סיפר לי ג'רג'ורה מנצרת שכשהיה ילד כשהם היו מכינים בורגול בבית, אחרי שהיו מבשלים את הבורגל, כשהיה מגיע זמן הישוב, היה אבא שלו משטח את הבורגול על הגג ותפקידו שלו היה לישון על הגג ולוודא שהציפורים לא אוכלות את הבורגול.

 

אתמול, קראתי לי בספר "אנשי פקיעין", שאחרי שהיו מבשלים את הבורגול, היום משטחים את הבורגול על שמיכות על הגג ומבקשים מהילדה של השכנים לשמור עליו שלא יקחו ממנו הציפורים:

"…עתה הכינה היא את הבורע'ול, יחד עם ג'נה. רחצו את החיטה במעיין, בישלוה בדוד עד שהיא תפחה, ואז שטחוה על שמיכות שעל הגג ויבשוה. ביקשו מאת ילדתה של השכנה כי תבריח את הציפורים שלא יסחבו מן הגרגרים. משיבש הבורע'ול יטמינוהו באסם, ואחר-כך, פעם בחודש, יוציאו ממנו מידה, יגרסוהו במגרסה. לאחר שירטיבוהו במעט מים, יגרסוהו במגרסה. לאחר שירטיבוהו במעט מים, יגרסוהו תחילה עבה, כמו אורז, אחר-כך דק יותר ולבסוף דק מן הדק"

המסקנה המתבקשת היא, שבשביל לייצר בורגול אמיתי, צריך למצוא ילד או ילדה שישמרו מהציפורים, זה המרכיב הסודי.

בתמונה: אני ממש (ילד לכל דעה) משטח ומגן על הבורגול שלי. בורגול חדש לשנה חדשה.

 

 

 

עוד על סיפורו של ג'רגורה והבורגול אפשר לקרוא בפוסט ותיק יותר שכתב אורי לחצו כאן

רוצים להתנסות במתכון עתיק מבורגול? – לחצו כאן למתכון ה-כישכ וכישכיאת

על חיטה ודגנים ניתן להרחיב במאמר – לא על החיטה לבדה.